כבאית תעופתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמרונית - רכב כיבוי תעופתי בשרות חיל האוויר, דגם Kronenburg MAC 08-7000
כבאית תעופתית מדגם Rosenbauer Panther בנמל תעופה Leipzig-Altenburg, גרמניה
כבאית תעופתית מדגם E-One בנתב"ג

כבאית תעופתית היא רכב כיבוי המיועד לפעולות כיבוי כלי טיס בוערים ופעולות הצלה נוספות במרחב שדות תעופה.

כבאית תעופתית היא רכב רב עוצמה בעל יכולות מיוחדות: האצה מהירה (יחסית לממדיו הגדולים), עבירות גבוהה גם בשטחים לא סלולים (מחוץ למסלולי הסעה והמראה), כושר נשיאת כמות גדולה של מים וקצף כיבוי.

על הכבאיות התעופתיות החדישות ביותר מורכבת מערכת מסוגלות להתמודד עם בעירת דלק סילוני בעזרת חומר כיבוי משלב קצף כיבוי ואבקת כיבוי. בעזרתם ניתן לכבות שריפת דלק סילוני במהירות רבה. כמו כן הכבאיות האלה משתמשות לכיבוי שריפות בגז הלון, המצמצם את הנזק לציוד.

בדגמים מסוימים של כבאיות תעופתיות מותקנת זרוע עם זרנוק כיבוי המתרומם לגובה 10-12 מטר. שגם מאפשר חדירת גוף המטוס (פעולת הנקירה) לצורך כיבוי שרפה בתוכו.

במקרים מסוימים רכבי כיבוי נדרשים לכסות מסלולי נחיתה בשכבת קצף לפני נחיתת חרום של המטוס. קצף מקטין סיכוי להתפרצות הדליקה תוך כדי נחיתה.

תקנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית קבע סדרת תקנים והמלצות לגבי רכבי כיבוי והצלה בשדות תעופה. בנוסף להם רשויות תעופה בכל מדינה מגדירות דרישות משלהן לנושא. תקנות האלה קובעות לפי קטגוריה של שדה תעופה מה סד"כ רכבים וצוותי כיבוי במקום, מה כמות חומר כיבוי מינימלית שאמורה להיות בשדה. כמו כן לפי דרישות האלה רכב כיבוי אמור להיות מסוגל להגיע לכל קצה מסלול טיסה (מסלול המראה/נחיתה) תוך שתי דקות. ולכל נקודה במרחב שדה התעופה תוך שלוש דקות.

סוגי רכבי כיבוי והצלה בשדה תעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרותי כיבוי והצלה בשדות תעופה מפעילים סוגים הבאים של רכבים:

  1. כבאיות תעופתית
  2. כבאיות רגילות לכיבוי שריפות בטרמינלים ושאר המבנים של שדה תעופה
  3. רכב תגובה ראשונה, רכב מהיר יותר משאר הכבאיות שאמור להגיע ראשון לזירת האירוע ולתת מענה ראשון
  4. רכבי פיקוד לסוגיהם.
  5. נקר - כבאית תעופתית בעלת זרוע מיוחדת החודרת לגוף המטוס ומבצעת פעולות כיבוי בתוכו.

כבאיות תעופתיות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל כבאיות תעופתיות פועלות בנמלי תעופה אזרחיים (נתב"ג, אילת, חיפה, וראש פינה) ובבסיסי חיל האוויר.

כבאיות תעופתיות שמשרתות בחיל האוויר הן מדגם אמרונית תוצרת Kronenburg, הולנד[1].

כבאיות תעופתיות שמשרתות בנתב"ג ובאילת הם תוצרת חברת E-One, ארצות הברית.

כמו כן, נמצאות בשירות כבאיות תוצרת חברת אושקוש האמריקאית.

כבאיות תעופתיות אזרחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כבאית תעופתית נשר מדגם E-One בנתב"ג

  • כבאית תעופתית נשר מדגם E-One בנתב"ג, צד האחורי

  • חדר פיקוד (חפ"ק) נייד של שרות הכבאות תעופתית בנתב"ג

  • כבאית תעופתית נקר מדגם E-One בנתב"ג

  • מנגנון נקירה - נוקר את גוף המטוס ומזרים אליו כמויות של מים בשני מצבים: פטרייה והסלנה ישירה. הנקר מצויד גם במצלמה טרמית.

  • כבאית תעופתית בשדה תעופה אילת, נובמבר 2018

כבאיות תעופתיות בשרות חיל האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כבאות תעופתית בבסיס בח"א 21, חיפה

  • כבאית תעופתית של חיל האוויר הישראלי מדגם אושקוש T-1500 שנת יצור 1986, באחד הבסיסים.

  • כבאית תעופתית בשרות חיל האוויר מדגם Kronenburg MAC CT012

  • כבאית תעופתית בשרות חיל האוויר מדגם Kronenburg MAC 08-7000, בסיס תל נוף, אפריל, 2021.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כבאית תעופתית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דודי חורי, ‏הפסקת אש, באתר חיל האוויר הישראלי, יוני 2004
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=כבאית_תעופתית&oldid=31292945"