כביש 424

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כביש 424
כיתוב תמונה
Latrun-Monastery.jpg
מנזר השתקנים בקצה הדרום-מזרחי של הכביש
סיווג כביש אזורי
ציר כביש אורך
אורך 12 ק"מ ק"מ
נקודת התחלה צומת ליד מחלף נשרים
נקודת סיום צומת חטיבה שבע, לטרון
Map424.png
טנק השרמן על המגדל באתר יד לשריון
אנדרטת הלח"י במשמר איילון

כביש 424 הוא כביש אורך אזורי בשפלה ובעמק איילון, המוביל לאורך 12 ק"מ, מנקודת מפגשו עם כביש 44 במחלף נשרים, ומסתיים בצומת חטיבה שבע בלטרון. יחד עם כביש 44, כביש 3, כביש 38, ומספר כבישים נוספים בשפלה, משמש כביש 424 אזור מועדף לרוכבי אופני כביש, ותמרורים המוצבים בו מתריעים על כך.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כביש 424 בעבר נקרא גם כביש 4424, היה חלק מהכביש הראשי בין ירושלים ויפו, שהיה אחד הכבישים הראשונים להסלל בארץ ישראל. עם פרוץ מלחמת העצמאות חדלה התנועה היהודית לעבור בקטע זה של הכביש בגלל הקושי לעבור ברמלה הערבית, והתנועה לירושלים עברה דרך רחובות וחולדה ללטרון ומשם לשער הגיא וירושלים[1]. ב-18 במאי 1948 תפס הלגיון הערבי את משטרת לטרון וחסם את הכביש. ניסיון לכבוש את לטרון במבצע בן נון א' כשל והדרך נותרה חסומה. בתחילת יוני 1948 נפתחה דרך בורמה כדרך גישה לירושלים, אך זו הייתה דרך משובשת ומסוכנת ולא הותר בה מעבר חופשי של אזרחים[2]. לאחר שניסיונות חטיבת הראל לכבוש מחדש את לטרון במבצע דני במהלך קרבות עשרת הימים (9 עד ה-18 ביולי 1948) נכשלו, נעשו ניסיונות לאפשר מעבר אזרחים בשיירות דרך לטרון, אולם אלו נחסמו שוב ושוב[3][4]. בעקבות זאת פורסמה[5] הכוונה לסלול כביש קבוע במקביל לדרך בורמה בתוואי דרומי ממנו. כביש זה נסלל בחודשים ספטמבר - אוקטובר 1948 וכונה כביש הגבורה.

עם זאת, ישראל לא ויתרה על הדרישה לפתוח את הכביש, שבעקבות החסימה בלטרון כונה "כביש לטרון", והסכמה לפתוח את הכביש לתנועה ישראלית נכללה בסעיף 8 של הסכם שביתת הנשק בין ישראל ועבר הירדן. פתיחת הכביש היה מהנושאים הראשיים בדיונים של ועדת שביתת הנשק במשך השנים הבאות[6]. בדיונים עלו שתי אפשרויות: חילופי שטחים שיעבירו את הכביש בלטרון לשליטה ישראלית, או מעבר אזרחי ישראל דרך אזור בשליטה ירדנית. הירדנים העלו דרישות שונות תמורת פתיחת הכביש. לעיתים היו אלו דרישות שישראל לא הסכימה אפילו לדון בהם, כמו פינוי לוד ורמלה[7], לעיתים עלו דרישות שישראל נכונה לקבל, כמו פתיחת מעבר ישיר בין העיר העתיקה ובית לחם[8] ולעיתים היה נראה שירדן מוכנה לפתיחת הכביש ללא דרישות[9][10][11][12]. אולם בסופו של דבר הכביש לא נפתח לתנועה. פתיחת כביש הגבורה בסוף 1948, שיפוצו בסוף 1949 ופתיחת כביש 44 מרמלה לצומת נחשון, המעיטו את חשיבות פתיחת הכביש עבור ישראל, והנושא עלה רק מעט במהלך השנים הבאות[13].

במהלך השנים בין מלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים שימש כביש 424 לתנועה לכיוון משמר איילון והכביש ממנה ללטרון היה הרוס ושומם[14]. מיד עם תום מלחמת ששת הימים הוחל בשיקום עשרת הקילומטרים השוממים של הכביש[15] והוא נפתח לתנועה ב-26 ביולי 1967 בטקס בהשתתפות שר העבודה יגאל אלון[16]. עם פתיחתו הותר לנסוע בו רק לרכבים פרטיים ומשאיות נדרשו להמשיך לנסוע בכביש 44. הכביש שב לשמש ככביש העיקרי בין תל אביב לירושלים. לאחר סלילת כביש 1, הכביש המהיר לירושלים, בסוף שנות ה-70 חדל כביש 424 מלשמש כעורק תנועה מרכזי.

מהלך הכביש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ק"מ שם מיקום דרכים מצטלבות
כביש 424 (מדרום לצפון)
0 צומת חטיבה 7 לטרון כביש 3 ISR-HW3.png, כביש גישה אל מנזר השתקנים
0 צומת ללא שם לטרון כניסה אל יד לשריון
0 צומת ללא שם מיני ישראל כניסה למיני ישראל
4 צומת ללא שם כפר בן נון כניסה חדשה לכפר בן נון
4.5 צומת ללא שם כפר בן נון כניסה לכפר בן נון
5 צומת ללא שם משמר איילון כניסה למשמר איילון ולשעלבים
8 צומת ללא שם גזר כניסה לגזר
8.5 צומת ללא שם כפר שמואל כניסה לכפר שמואל
9 צומת ללא שם בית חשמונאי כניסה לבית חשמונאי, ולעזריה
10 צומת עזריה עזריה כניסה לעזריה וליד רמב"ם
11 צומת ללא שם יד רמב"ם כניסה ליד רמב"ם
12 מחלף נשרים יד רמב"ם כביש 6 ISR-HW6.png, כביש 44 ISR-HW44.png, כביש 431 ISR-HW431 blue.png

אתרי עניין לאורך הכביש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סלילת כביש 6 ובניית מחלף נשרים, שונה תוואי הכביש והוא חובר בחלקו הצפוני עם כביש 44 בצומת מרומזר. שינוי זה הביא לתוספת של כק"מ נוסף באורכו של הכביש. ביקורת נוספת מצד תושבי האזור המתגוררים ביישובים לאורך הכביש, היא כי מאז הקמת מחלף נשרים והארכת הכביש, הורחקו התושבים כבשלושה ק"מ מעיר השדה הקרובה, רמלה. בשנים האחרונות הפך הכביש לציר מועדף בעבור רוכבי האופניים, אולם אי סלילת שביל אופניים לאורכו מסכנת רוכבים ונהגים כאחד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]