לדלג לתוכן

כבשן סיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

כבשן סיד הוא תנור המשמש לייצור סיד באמצעות שריפת אבן גיר (סידן פחמתי). לצורך ייצור הסיד יש לשרוף את הגיר ולהגיע לטמפרטורה של 900 מעלות צלזיוס. אם בזמן השריפה התנור מגיע לטמפרטורה גבוהה מ-1,000 מעלות, החומר הופך להיות בלתי שמיש. שימוש בייצור סיד ידוע עוד בימי קדם לצורכי בנייה, ייצור פצצות ושימושים חקלאיים.

אבן גיר עשויה מסידן פחמתי (CaCO3). כשמחממים אותה לטמפרטורה גבוהה יותר מ-825 מעלות צלזיוס מתרחש תהליך שמפרק את התרכובות ומסלק מהן פחמן דו-חמצני (CO2). מה שנותר כשהגז מתאדה הוא תחמוצת סידן (CaO), שקרויה גם "סיד בוער". בשפת הכימיה התגובה מתוארת כך: CaCO3 → CaO + CO2.[1]

חומר הבעירה לכבשני הסיד הופק מהצמח סירה קוצנית, בהיותו צמח המסוגל להגיע בבעירה לטמפרטורות גבוהות בזמן קצר.[2]

סוגי כבשנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם 2 סוגים עיקריים של כבשנים: כבשני אבוקה וכבשני ריצה. המאפיין של כל הכבשנים הוא צורתם האליפטית, כאשר ישנו פתח אוורור בראש הכבשן ופתח לשריפה באחד הצדדים.

כבשני סיד בארץ ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבשני סיד בארץ ישראל הוקמו בעיקר בתקופה העות'מאנית. רבים מהם נמצאים באזור המערבי של העיר מודיעין-מכבים-רעות.

מספר כבשני סיד נוספים, ניתן למצוא בגן לאומי מגדל צדק, סמוך לשכונה הדרומית של ראש העין.

כבשני סיד בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך זה הוא קצרמר בנושא הנדסה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.