כבשן סיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כבשן סיד הוא תנור המשמש לייצור סיד באמצעות שריפת אבן גיר (סידן פחמתי). לצורך ייצור הסיד יש לשרוף את הגיר ולהגיע לטמפרטורה של 900 מעלות צלזיוס. אם בזמן השריפה התנור מגיע לטמפרטורה גבוהה מ-1,000 מעלות, החומר הופך להיות בלתי שמיש. שימוש בייצור סיד ידוע עוד בימי קדם לצורכי בנייה, ייצור פצצות ושימושים חקלאיים.

סוגי כבשנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם 2 סוגים עיקריים של כבשנים: כבשני אבוקה וכבשני ריצה. המאפיין של כל הכבשנים הוא צורתם האליפטית, כאשר ישנו פתח אוורור בראש הכבשן ופתח לשריפה באחד הצדדים.

כבשני סיד בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבשני סיד בארץ ישראל הוקמו בעיקר בתקופה העות'מאנית. רבים מהם נמצאים באזור המערבי של העיר מודיעין-מכבים-רעות.

כבשני סיד בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Bulldozers2012-Shoam 0072a.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא הנדסה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.