לדלג לתוכן

כדורגל בברזיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוהדי נבחרת ברזיל בכדורגל במונדיאל 2014

כדורגל הוא הספורט הפופולרי ביותר בברזיל וחלק בולט בזהות הלאומית של המדינה. הגוף המנהל של הענף במדינה הוא קונפדרציית הכדורגל הברזילאית. נבחרת ברזיל בכדורגל זכתה חמש פעמים בגביע העולם, שיא כל הזמנים, ב-1958, 1962, 1970, 1994 ו-2002, ונכון למונדיאל 2022 היא נבחרת הכדורגל הלאומית היחידה שהעפילה לכל גביעי העולם. ברזיל זכתה גם בשתי מדליות זהב בטורניר הכדורגל האולימפי, בריו דה ז'ניירו 2016, טורניר אותו אירחה, ובטוקיו 2020.

מספר כדורגלנים ברזילאים נחשבים לכמה מהטובים בהיסטוריה של הכדורגל, בהם גארינצ'ה, רונאלדו, רוברטו קרלוס, רומאריו, רונאלדיניו, נילטון סנטוס, דז'למה סאנטוס, קלאודיו טפארל, פלקאו, ריבאלדו, זיקו, קאקה וניימאר. פלה בגברים ומרטה בנשים נחשבים בעיני רבים לכדורגלנים הגדולים בהיסטוריה.[1][2]

תומאס דונוהו, נחשב לאבי הכדורגל הברזילאי

הכדורגל הובא לברזיל על ידי המהגר הסקוטי תומאס דונוהו (אנ'). באפריל 1894 הוא ארגן את משחק הכדורגל הראשון במדינה, ששוחק על מגרש שסימן בעצמו על יד מקום עבודתו בצביעת בדים בפרוור בנגו של ריו דה ז'ניירו.[3]

עם זאת, משחק הכדורגל הראשון שנערך לפי חוקי הכדורגל במדינה אורגן שנה לאחר מכן בידי צ'ארלס ויליאם מילר (אנ'), בן לגולה סקוטי שעבד בבניית מסילת רכבת בסאו פאולו ולאם אנגליה. ב-1884, בהיותו בן עשר, נשלח מילר בידי אביו לסאות'המפטון, אנגליה, שם שיחק כדורגל וקריקט במועדונים קורינתיאן וסנט מרי (כיום מועדון הכדורגל סאות'המפטון). ב-1888 נוסד מועדון הספורט הראשון בעיר, סאו פאולו אתלטיק קלאב, ועם חזרתו לברזיל הביא עימו מילר את חוקי התאחדות הכדורגל של המפשייר למועדון.[4]

ב-14 בדצמבר 1901 נוסדה "ליגה פאוליסטה דה פוט-בול", שארגנה אליפות כדורגל משלה בשם "קמפאונטו פאוליסטה" לקבוצות כדורגל ממדינת סאו פאולו שנערכה לראשונה ב-1902. סאו פאולו אתלטיק קלאב זכה באליפות בשלוש שנותיה הראשונות בזכות כישוריו של מילר. ב-1906 נערכה לראשונה תחרות הקמפאונטו קריוקה, אליפות מדינת ריו דה ז'ניירו.

מילר שמר על קשר חזק עם הכדורגל האנגלי לאורך כל חייו, ולאחר שקבוצתו לשעבר קורינתיאן ביקרה בברזיל בשנת 1910 הוקם מועדון קורינתיאנס, שנקרא על שם הקבוצה בזכות הצעתו של מילר. בנוסף, ב-1914 הוקם בסאו פאולו מועדון פלסטרה איטליה (כיום פלמיירס) על ידי מהגרים איטלקים. במהרה התפתחה יריבות עזה בין המועדונים, שנודעה בשם "דרבי פאוליסטה".[5]

קונפדרציית הכדורגל הברזילאית נוסדה ב-1914 כ"קונפדרציית הספורט הברזילאית", אך תחרויות כלל-לאומיות לא אורגנו על ידה עד 1959, אז נערכה לראשונה תחרות הטאסה ברזיל (הגביע הברזילאי), בה זכתה באהיה. עד אז נערכו בעיקר אליפויות של מדינות ברזיל, וכן טורניר ריו-סאו פאולו וטורניר רוברטו גומס פדרוזה שכללו קבוצות ממספר מדינות אך לא שימשו כאליפות ברזיל הרשמית.

רק ב-1971 נוסדה ליגת העל הברזילאית, שכללה 20 קבוצות מכלל המדינות והנהיגה פורמט של עלייה וירידה בין הליגות. במשך השנים חוותה הליגה שערוריות רבות כגון שינויים קיצוניים בפורמט, מחלוקות ואף תביעות בבתי משפט.

סגנון משחק

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גארינצ'ה (משמאל) במדי נבחרת ברזיל בכדורגל נגד צ'ילה בחצי גמר מונדיאל 1962. נחשב לאחד מגדולי המכדררים בהיסטוריה של הכדורגל

סגנון הכדורגל הברזילאי נחשב לייחודי מאוד, ומתבסס בעיקר על יכולת אישית וכדרור.[6] סגנון זה הוביל את נבחרת ברזיל בכדורגל לזכייה בשלושה גביעי עולם תוך ארבעה טורנירים (1958, 1962 ו-1970).

לאחר הזכייה השלישית במונדיאל 1970 חווה הכדורגל הברזילאי בצורת תארים שנקטעה רק עם הזכייה בקופה אמריקה 1989 ובמונדיאל 1994, והחל לאבד את מאפייניו. נקודה המפנה נחשבת להפסד לאיטליה שהוביל להדחתה בשלב הבתים השני של מונדיאל 1982,[7] שלאחריו התחיל הכדורגל הברזילאי לדמות לכדורגל האירופי במטרה לזכות מחדש בתארים. גורם נוסף ל"אירופיזציה" של הכדורגל הברזילאי נחשבת הצלחתם של שחקנים ברזילאים כגון רונאלדו, ריבאלדו, רונאלדיניו, רוברטו קרלוס וניימאר, בקבוצות אירופיות.[8]

נבחרת ברזיל בכדורגל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – נבחרת ברזיל בכדורגל
נבחרת ברזיל שזכתה במונדיאל 1970 נחשבת על ידי רבים לנבחרת הכדורגל הגדולה ביותר אי פעם[9]

נבחרת ברזיל בכדורגל, המכונה "סלסאו" (בפורטוגזית: Seleção, נבחרת), היא אחת מנבחרות הכדורגל הלאומיות המרכזיות בעולם. הנבחרת היא שיאנית הזכיות בגביע העולם בכדורגל עם חמישה תארים, והיא היחידה שהשתתפה בכל הטורנירים. לברזיל גם תשע זכיות בקופה אמריקה, ארבע זכיות בגביע הקונפדרציות ושתי זכיות בטורניר הכדורגל האולימפי. הנבחרת מזוהה בתלבושתה המסורתית המורכבת מארבעת הצבעים הלאומיים, צבעי דגל ברזיל: חולצה צהובה וירוקה, מכנסיים כחולים וגרביים לבנים.

הנבחרת נוסדה ב-21 ביולי 1914, כשלכבוד יום השנה ה-12 של מועדון הכדורגל פלומיננסה היא ערכה משחק ידידות באצטדיון לרנז'יירס שבריו דה ז'ניירו נגד אקסטר סיטי האנגלית.[10]

לצד ההצלחות הרבות, בהיסטוריה של נבחרת ברזיל זכורים שני משחקים שנחשבים ל"אסונות": ההפסד 1–2 לאורוגוואי בבית הגמר של מונדיאל 1950, שנחשב למשחק הגמר של הטורניר וכונה "מרקנאסו" (אסון המרקנה),[11] וההפסד 1–7 לגרמניה בחצי גמר מונדיאל 2014, שכונה "מינייראסו" (אסון מינייראו).[12]

היריבות הגדולות ביותר של נבחרת ברזיל הן אורוגוואי וארגנטינה ביבשת אמריקה ואנגליה, איטליה והולנד באירופה. היריבויות עם אורוגוואי וארגנטינה נבעו בעיקר מהקרבות ביניהן בקופה אמריקה, ואילו היריבויות עם הנבחרות האירופיות נבעו מההתמודדויות בגביע העולם בכדורגל. היריבות בין ארגנטינה לבין ברזיל בכדורגל, שלובתה על ידי היריבות בין דייגו מראדונה ופלה והדיון מי מביניהם הוא הכדורלגן הגדול בהיסטוריה, נחשבת לאחת היריבויות הסוערות בכדורגל הבין-לאומי.

קונפדרציית הכדורגל הברזילאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קונפדרציית הכדורגל הברזילאית

קונפדרציית הכדורגל הברזילאית היא הגוף המנהל של הענף במדינה. היא מארגנת את כל האליפויות הלאומיות ומנהלת את נבחרות ברזיל. משרדיה הראשיים נמצאים בעיר ריו דה ז'ניירו. הקונפדרציה נוסדה ב-8 ביוני 1914 כ"קונפדרציית הספורט הברזילאית" (CBD), שב-24 בספטמבר 1979 חדלה לפקח על הספורט ואותה החליפה קונפדרציית הכדורגל הברזילאית (CBF).

פדרציות של המדינות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פדרציות הכדורגל של מדינות ברזיל אחראיות להסדרת הענף בתחום השיפוט של כל מדינה. הפדרציות מקושרות ל-CBF, אך יש להן אוטונומיה לארגן אליפויות, לבחור נשיא, לחתום על חוזים ולהכיר במועדונים ובקבוצות.

בתי דין לספורט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הדין העליון לצדק בספורט (בפורטוגזית: Superior Tribunal de Justiça Desportiva, STJD) הוא הגוף המשפטי בתחום הספורט בברזיל האחראי על שיפוט תיקים הקשורים במועדונים וספורטאים. בית הדין עוסק במקרי השעיה עקב כרטיסים אדומים, אלימות או סימום. בנוסף, לכל מדינה בית דין משלה.

הגרנל (Grenal), הדרבי של פורטו אלגרה בין גרמיו (בתכלת) לאינטרנסיונל (באדום), נחשבת לאחת מיריבויות הכדורגל אחת מיריבות הכדורגל הסוערות בעולם

ישנם 12 מועדונים הנחשבים באופן היסטורי למועדונים הגדולים של ברזיל: סאו פאולו, פלמיירס, קורינתיאנס וסנטוס מסאו פאולו; פלומיננסה, פלמנגו, ואסקו דה גאמה ובוטפוגו מריו דה ז'ניירו; אינטרנסיונל וגרמיו מריו גראנדה דו סול; ואתלטיקו מיניירו קרוזיירו ממינאס ז'ראיס. קבוצות אלו, יחד עם באהיה, יצרו ב-1987 את מועדון ה-13, שארגן את אליפות ברזיל בכדורגל 1987 (שנקראה קופה אוניאו) במקום קונפדרציית הכדורגל הברזילאית. בנוסף למועדונים אלו זכו עוד ארבע קבוצות באליפות ברזיל בכדורגל: קוריטיבה, גוארני, אתלטיקו פרנאאנסה וספורט רסיפה, בסך הכל 17 מועדונים שזכו בתואר. אתלטיקו פרנאאנסה חוותה צמיחה גדולה ברווחיה במאה ה-21, ולעיתים היא נחשבת גם כן לאחד המועדונים הגדולים על ידי רוב עיתונות הספורט במדינה.

תחרויות ולוח זמנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גביע אליפות ברזיל בכדורגל 2019, בו זכתה פלמנגו

לוח השנה של הכדורגל בברזיל הוא מקור למחלוקת גדולה בברזיל, וספג ביקורת מצד אוהדים, עיתונאים ומנהלים.

העונה הברזילאית מתחילה באופן מסורתי בינואר, כשהתחרויות הראשונות המשוחקות על ידי קבוצות הכדורגל במדינה הן האליפויות של המדינות. בין אמצע שנות ה-90 ל-2002 נערכו בתחילת השנה תחרויות אזוריות בין-מדינתיות, כגון טורניר ריו-סאו פאולו, גביע סול-מינאס וגביע צפון-מזרח, אך הן הופסקו עם הגדלת החשיבות של הגביע הברזילאי, שנערך גם הוא במחצית הראשונה של השנה. בגביע, שהוא טורניר הכדורגל היחיד המכיל קבוצות מכל מדינות ברזיל, משתתפות 64 קבוצות, מהן עשר לפי דירוג קונפדרציית הכדורגל הברזילאית ו-54 לפי התוצאות באליפויות של המדינות.

שתי אליפויות המדינות הוותיקות והחשובות ביותר הן קמפאונטו פאוליסטה, אליפות סאו פאולו, וקמפאונטו קריוקה, אליפות ריו דה ז'ניירו.

ליגת העל הברזילאית, הידועה גם בשם ברזילייראו (Brasileirão), נערכת מאז 2003 בין מאי לדצמבר בדרך כלל, מאז 2003. לוח זמנים זה נחשב לבעייתי מכיוון שהוא לא מסונכרן עם חלון ההעברות הבין-לאומי בין יולי לאוגוסט, מה שגורם לשחקנים רבים לעבור למדינות אחרות, והוא מתנגש עם השלבים המכריעים של גביע ליברטדורס וגביע סודאמריקנה.

בסך הכל, מועדון ברזילאי עשוי לשחק כ-70 משחקים במהלך השנה, למעלה מ-20 משחקים יותר בהשוואה לקבוצות ממדינות אחרות באמריקה הדרומית ובאירופה.

הליגה הברזילאית מחולקת לארבע ליגות בעלות מערכת עלייה וירידה. שלוש הראשונות (סרייה א', סרייה ב' וסרייה ג') בעלות 20 קבוצות ונקבעות לפי הישגים בעונה הקודמת, ואילו 64 קבוצות הסרייה ד' נקבעות לפי הישגיהן באליפויות המדינות. הקבוצות מחולקות לשמונה בתים בני שמונה קבוצות, וארבע הראשונות בכל בית מעפילות לפלייאוף עם משחקי גומלין. ארבע הקבוצות שמעפילות לחצי הגמר עולות בעונה הבאה לסרייה ג'.

מבנה ליגות הכדורגל בברזיל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
רמה ליגה
תחרויות לאומיות
1 קמפאונטו ברזילייראו סרייה א'
20 קבוצות
4 יורדות
2 קמפאונטו ברזילייראו סרייה ב'
20 קבוצות
4 עולות
4 יורדות
3 קמפאונטו ברזילייראו סרייה ג'
20 קבוצות
2 הראשונות משני הבתים עולות
4 יורדות
4 קמפאונטו ברזילייראו סרייה ד'
64 קבוצות ב-8 בתים
4 הקבוצות בחצאי הגמר עולות
אין יורדות
אליפויות המדינות
5 אליפויות המדינות (27)

קמפאונטו אקריאנו (אקרי (ברזיל)אקרי (ברזיל) אקרי) • קמפאונטו אלגואנו (אלגואסאלגואס אלגואס) • קמפאונטו אמאפנסה (אמאפהאמאפה אמאפה) • קמפאונטו אמזונסה (אמזונאס (מדינה)אמזונאס (מדינה) אמזונאס) • קמפאונטו באיאנו (באהיהבאהיה באהיה) • קמפאונטו סיארנסה (סיארהסיארה סיארה) • קמפאונטו ברזיליינסה (המחוז הפדרלי של ברזילהמחוז הפדרלי של ברזיל המחוז הפדרלי של ברזיל) • קמפאונטו קפישאבה (אספיריטו סאנטואספיריטו סאנטו אספיריטו סאנטו) • קמפאונטו גויאנו (גויאסגויאס גויאס) • קמפאונטו מרניינסה (מרניאומרניאו מרניאו) • קמפאונטו מאטו-גרוסנסה (מאטו גרוסומאטו גרוסו מאטו גרוסו) • קמפאונטו סול-מאטו-גרוסנסה (מאטו גרוסו דו סולמאטו גרוסו דו סול מאטו גרוסו דו סול) • קמפאונטו מיניירו (מינאס ז'ראיסמינאס ז'ראיס מינאס ז'ראיס) • קמפאונטו מאטו-גרוסנסה (מאטו גרוסומאטו גרוסו מאטו גרוסו) • קמפאונטו פאראאנסה (פארהפארה פארה) • קמפאונטו פאראיבנו (פאראיבהפאראיבה פאראיבה) • קמפאונטו פרנאאנסה (פרנה (מדינה)פרנה (מדינה) פרנה) • קמפאונטו פרנמבוקנו (פרנמבוקופרנמבוקו פרנמבוקו) • קמפאונטו פיאוויינסה (פיאאויפיאאוי פיאאוי) • קמפאונטו קריוקה (ריו דה ז'ניירו (מדינה)ריו דה ז'ניירו (מדינה) ריו דה ז'ניירו) • קמפאונטו פוטיגאר (ריו גראנדה דו נורטהריו גראנדה דו נורטה ריו גראנדה דו נורטה) • קמפאונטו גאוצ'ו (ריו גראנדה דו סולריו גראנדה דו סול ריו גראנדה דו סול) • קמפאונטו רונדוניינסה (רונדוניהרונדוניה רונדוניה) • קמפאונטו רוריימנסה (רוריימהרוריימה רוריימה) • קמפאונטו קטריננסה (סנטה קטרינהסנטה קטרינה סנטה קטרינה) • קמפאונטו פאוליסטה (סאו פאולו (מדינה)סאו פאולו (מדינה) סאו פאולו) • קמפאונטו סרז'יפנו (סרז'יפהסרז'יפה סרז'יפה) • קמפאונטו טוקנטיננסה (טוקנטינס (מדינה)טוקנטינס (מדינה) טוקנטינס)

6 רמה שנייה של אליפויות המדינות (25)

אלגואסאלגואס אלגואסאמאפהאמאפה אמאפהאמזונאס (מדינה)אמזונאס (מדינה) אמזונאסבאהיהבאהיה באהיהסיארהסיארה סיארההמחוז הפדרלי של ברזילהמחוז הפדרלי של ברזיל המחוז הפדרלי של ברזילאספיריטו סאנטואספיריטו סאנטו אספיריטו סאנטוגויאסגויאס גויאסמרניאומרניאו מרניאומאטו גרוסומאטו גרוסו מאטו גרוסומאטו גרוסו דו סולמאטו גרוסו דו סול מאטו גרוסו דו סולמינאס ז'ראיסמינאס ז'ראיס מינאס ז'ראיסמאטו גרוסומאטו גרוסו מאטו גרוסופארהפארה פארהפאראיבהפאראיבה פאראיבהפרנה (מדינה)פרנה (מדינה) פרנהפרנמבוקופרנמבוקו פרנמבוקופיאאויפיאאוי פיאאויריו דה ז'ניירו (מדינה)ריו דה ז'ניירו (מדינה) ריו דה ז'ניירוריו גראנדה דו נורטהריו גראנדה דו נורטה ריו גראנדה דו נורטהריו גראנדה דו סולריו גראנדה דו סול ריו גראנדה דו סולרונדוניהרונדוניה רונדוניהסנטה קטרינהסנטה קטרינה סנטה קטרינהסאו פאולו (מדינה)סאו פאולו (מדינה) סאו פאולוסרז'יפהסרז'יפה סרז'יפהטוקנטינס (מדינה)טוקנטינס (מדינה) טוקנטינס

7 רמה שלישית של אליפויות המדינות (10)

סיארהסיארה סיארהגויאסגויאס גויאסמינאס ז'ראיסמינאס ז'ראיס מינאס ז'ראיספארהפארה פארהפאראיבהפאראיבה פאראיבהפרנה (מדינה)פרנה (מדינה) פרנהריו דה ז'ניירו (מדינה)ריו דה ז'ניירו (מדינה) ריו דה ז'ניירוריו גראנדה דו סולריו גראנדה דו סול ריו גראנדה דו סולסנטה קטרינהסנטה קטרינה סנטה קטרינהסאו פאולו (מדינה)סאו פאולו (מדינה) סאו פאולו

8 רמה רביעית של אליפויות המדינות (2)

ריו דה ז'ניירו (מדינה)ריו דה ז'ניירו (מדינה) ריו דה ז'ניירוסאו פאולו (מדינה)סאו פאולו (מדינה) סאו פאולו

9 רמה חמישית של אליפויות המדינות (2)

ריו דה ז'ניירו (מדינה)ריו דה ז'ניירו (מדינה) ריו דה ז'ניירוסאו פאולו (מדינה)סאו פאולו (מדינה) סאו פאולו

תרבות כדורגל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוהדים באימון נבחרת ברזיל בכדורגל

כדורגל הוא חלק משמעותי מהזהות הברזילאית, ונחשב לפעילות החברתית-תרבותית המשמעותית ביותר במדינה. זהו הספורט הפופולרי ביותר בברזיל, והברזילאים אף מכנים את ארצם "o País do Futebol" ("מדינת הכדורגל").

שילובם של כלל חלקי החברה הברזילאית בכדורגל סימן את תחילתה של זהות הכדורגל הברזילאית. הספורט הפך לחלק מחיי היומיום של הברזילאים, ועם הזמן גם לחלק מהתרבות הפופולרית.

עם זאת, עם עליית האינטרנט, שמקל על מעקב אחר כל ענף ספורט, ועם הצלחתה הגוברת של ברזיל במשחקים האולימפיים, האוכלוסייה הברזילאית מתחילה להתעניין יותר בענפי ספורט כמו גלישת גלים, סקייטבורדינג, טניס, שחייה, ג'ודו, כדורעף וענפים נוספים, מה שמוריד מקרנו של הכדורגל.

כדורגל נשים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרטה ויירה דה סילבה נחשבת לאחת מגדולות הכדורגלניות בכל הזמנים
ערך מורחב – כדורגל נשים בברזיל

כדורגל נשים, בניגוד לגברים, פחות פופולרי במדינה.

נבחרת ברזיל בכדורגל נשים זכתה במדליית כסף בטורניר הכדורגל במשחקים האולימפיים ב-2004, 2008 ו-2024, ובגביע העולם בכדורגל נשים ב-2007.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כדורגל בברזיל בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ רון עמיקם‏, בעולם משלו: הגדולה ההיסטורית של פלה והעוול שנגרם לו, באתר וואלה, 29 בדצמבר 2022
  2. ^ אורי בן-נון, "פלה בחצאית": השחקנית ששינתה את ענף כדורגל הנשים, באתר ynet, 28 ביולי 2023
  3. ^ The debate over Brazilian football's British origins, אוניברסיטת אוקספורד, ‏4 באוגוסט 2014
  4. ^ נדב יעקבי, הסמבה האחרונה בברזיל, באתר ynet, 17 ביולי 2005
  5. ^ נבו זעירא, ‏מקורות הדרבי: חוליגנים, חזירים, דקלים וסכינים, באתר ONE‏, 15 באוקטובר 2010
  6. ^ Menezes sets Brazil quest for old style, אינדפנדנט, ‏1 במרץ 2012
  7. ^ דניאל שחק, ‏היום בו הכדורגל מת, באתר ערוץ הספורט, 31 במאי 2014
  8. ^ ג'ון סינוט, ‏השיטה האירופית הורסת את הכדורגל הברזילאי, באתר ONE‏, 30 ביוני 2013
  9. ^ נדב יעקבי, הטובה אי פעם: מונדיאל החלומות של ברזיל ב-1970 / מר עולם, באתר ynet, 19 ביוני 2020
  10. ^ היסטוריה: 100 שנים למשחק הבכורה של נבחרת ברזיל, באתר וואלה, 21 ביולי 2014
  11. ^ מיכאל יוכין‏, ההפסד הכואב בהיסטוריה, באתר וואלה, 16 ביולי 2020
  12. ^ תומר גנור, ברזיל המומה: "בושה במדינת הכדורגל. מינייראסו", באתר ynet, 9 ביולי 2014