מערכת הביטחון הישראלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף כוחות הביטחון)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טנק מרכבה סימן 3ד ב"ז - פרי תכנון וייצור ישראלי. בעשורים האחרונים משקיעה מדינת ישראל בפיתוח טכנולוגיות ואמצעי לחימה כמכפיל כוח לשמירת היתרון הצבאי של צה"ל מול אויבי מדינת ישראל.
שוטרי מג"ב בירושלים. משמר הגבול משלב בין תפקידים משטרתיים להכשרה קרבית והיררכיה צבאית למחצה.
הימ"מ, היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור של משטרת ישראל (משמר הגבול).

מערכת הביטחון הוא הכינוי למכלול הארגונים העוסקים בהגנה על ביטחון מדינת ישראל, כלומר על הגנת תושביה מפני אויבים מבחוץ ומבית.

לכל אחד מהגורמים במערכת הביטחון סמכויות משלו, אך לעיתים נדרשת הכרעה בשאלה מי הגורם שיתמודד עם איום ביטחוני מסוים. בין הגורמים השונים מתקיימים אינטראקציה ושיתוף פעולה, לשם מימושן של מטרות משותפות. בנוסף לכך מתקיים מעבר של לוחמים/עובדים בין הגורמים השונים, ובפרט מעבר מצה"ל אל כל יתר הגורמים. במיוחד בולט הדבר במוסד, שרבים מראשיו הם אלופים שהשתחררו מצה"ל.

כוחות הביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגונים הנכללים במערכת הביטחון בישראל הם:

Badge of the Israel Defense Forces.new.svg צבא הגנה לישראל (צה"ל)
צבאה של מדינת ישראל.
Mossad seal.svg המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ("המוסד")

ארגון הביון של המדינה, הממונה על איסוף מידע אזרחי וצבאי ופעולות ביטחון חשאיות מחוץ לגבולות המדינה.

ShabakLogo.svg שירות הביטחון הכללי (השב"כ)

נועד להגן על המדינה מפני חתרנות פנימית המסכנת את ביטחונה. בפועל תפקידו כולל גם סיכול טרור שמקורו בשטחים.

Emblem of Israel Police.svg משטרת ישראל

המשטרה של מדינת ישראל, העוסקת בביטחון פנים, שמירה על הסדר הציבורי, מניעה של מעשי פשע ולכידת עבריינים.

Israel prison service Icon 2018.svg שירות בתי הסוהר (שב"ס)

הגוף האחראי על הפעלת בתי הסוהר בישראל.

סמל משמר הכנסת.svg משמר הכנסת ובתי המשפט

משמר הכנסת האחראי על אבטחת משכן הכנסת ומשמר בתי המשפט האחראי על אבטחת בתי המשפט בישראל.

יש המחשיבים גם גופי חירום והצלה כגון הרשות הארצית לכבאות והצלה, הכפופה למשרד לביטחון פנים (אשר מהווה בעצמו חלק ממערכת הביטחון הישראלית) ובאה להגן מפני שריפות וכדומה ואף את מגן דוד אדום ואת איחוד הצלה (ארגון הצלה התנדבותי המעניק בעיקר שירותים פרטיים של עזרה ראשונה) הכפופים למשרד הבריאות ובאים להעניק בעיקר טיפולי עזרה ראשונה, שירותים רפואיים אחרים ומגנים גם בעיקר מפני פגיעות העלולות להביא למחלות, לפציעות ולמוות, כחלק ממערכת הביטחון הישראלית. בעקבות מלחמת לבנון השנייה הוקמה רשות חירום לאומית כגוף נפרד ממשרד הביטחון אך לבסוף פעילותה כגוף עצמאי הופסקה והיא אוחדה לתוך משרד הביטחון.

מפעם לפעם עולות הצעות לארגון חדש במערכת הביטחון, לשם מילוי פונקציה שחסרה במערכת זו, כפיצול של יחידה ארגונית קיימת והפיכתה ליחידה עצמאית, או לשם שינוי יחסי הכוחות בין המרכיבים השונים של מערכת הביטחון. בחודש מרץ 2004, למשל, הציעה הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק להפוך את אחת מיחידות המודיעין של הצבא, יחידה 8200, לגוף אזרחי נפרד מהצבא (בדומה למקבילתה האמריקאית, ה-NSA).

גופים ממשלתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

MisradHabitahonSymbol.svg משרד הביטחון

המשרד הממשלתי המפקח על פעולת הצבא, ועוסק בפעולות אזרחיות הקשורות לתפעול הצבא, כגון רכש ושיקום. במסגרת משרד הביטחון פועל המלמ"ב - הממונה על הביטחון במשרד הביטחון, שאחראי על אבטחת משרד הביטחון עצמו ועל אבטחת התעשיות הביטחוניות.

MOPS logo.jpg המשרד לביטחון הפנים

המשרד הממשלתי המפקח על פעולתם של משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר ושירותי כבאות והצלה.

Emblem of Israel.svg המשרד לענייני מודיעין

גוף מייעץ לראש הממשלה בנושאים הקשורים לקהיליית המודיעין הישראלית ובנושאי אסטרטגיה מבוססת מודיעין.

Emblem of Israel.svg המטה לביטחון לאומי

גוף מייעץ ומתאם בענייני ביטחון במשרד ראש הממשלה.

Emblem of Israel.svg מערך הסייבר הלאומי

גוף המתאם את הגנת הסייבר ואבטחת המידע של ישראל. לגופים שונים במערכת הביטחון - בהם צה"ל, משטרת ישראל, השב"כ והמוסד - יש יחידות סייבר, וישראל נחשבת למובילה עולמית בתחום זה.

פיקוח פרלמנטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיקוח הפרלמנטרי על מערכת הביטחון מבוצע על ידי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת וועדות המשנה שלה:

מערכת הביטחון כפופה לביקורת מטעם מבקר מערכת הביטחון (הממונה על ידי משרד הביטחון), מבקר פנים (בצה"ל ובגופים האחרים) ומבקר המדינה. בנוסף קיימים המטה לביטחון לאומי ותפקידי המזכיר צבאי שתפקידם לתאם ולייעץ לממשלה, ראש הממשלה, שר הביטחון והנשיא. כמו כן קיים הקבינט המדיני-ביטחוני שמטרת הקמתו הייתה קבלת החלטות מושכלת ומקצועית יותר מטעם הממשלה, עקב היעדר ניסיון של מרבית השרים (שהינם חסרי ניסיון צבאי משמעותי).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]