כוח ההגנה העצמית האווירי של יפן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
F-2 ממריא
פנטום RF-4EJ
קוואסקי T-4

חיל האוויר של יפןיפנית:  航空自衛隊 (קוקו ג'יאייטאי), תרגום: "כוח ההגנה-עצמית האווירי של יפן", באנגלית: Japan Air Self-Defense Force או JASDF) הוא הזרוע האווירית של כוחות ההגנה של יפן אשר מופקדים על ההגנה האוורירית על המרחב האווירי של יפן וכן למשימות אחרות בתחומי התעופה והחלל.

חיל האוויר מקיים סיורים חמושים קבועים בשמי יפן וכן מתחזק מערך מכ"מים להתרעה מוקדמת מפני איומים. לחיל האוויר גם ענף אווירובטיקה המכונה "דחף כחול" או "טייסת 11" ולאחרונה היה מעורב גם בהטסות של כוחות במשימות או"ם המוגדרות "שמירת שלום".

בשנת 2013 הוערך גודל החיל ב-50,324 חיילים ו-777 כלי טיס, מתוכם 373 מטוסי קרב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יפן סיימה את מלחמת העולם השנייה תחת כיבוש אמריקאי, אף על פי שבתחילתה הייתה אחת המעצמות הגדולות בעולם.

כאשר הסתיימה המלחמה, אושר ליפנים להחזיק כוח שיטור בלבד, בניגוד לכוח צבאי משמעותי. כמו כן, נאסר עליהם לרכוש או לייצר נשק כבד. אולם, כבר בשנת 1950 מקימה יפן צבא, כחלק מהתפשטות המלחמה הקרה. יחד עם זאת, השלטון ביפן מחליט לקבוע סעיפים בחוק, המגבילים את הצבא מלפעול מעבר לתחומי המדינה, למעט משימות בחסות האו"ם, שיהיו הגנתיות או הומניטריות. מפה מגיע השם הרשמי של הצבא: "כוחות ההגנה העצמית של יפן".

ולכן אף כיום על החיל עדיין נאסר לרכוש מפציצים אסטרטגים.

ציוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליפן 62 מטוסי F-2, שהם למעשה מטוסי F-16 משופרים; 155 מטוסי F-15; ו-71 מטוסי פנטום. לחיל מערך מתקדם ללוחמה אלקטרונית והגנה אווירית המתבסס על מטוסי איוואקס והוק איי. גם מערך התובלה נחשב לגדול ומתקדם, ובו ניתן למצוא 25 מטוסי קוואסקי C-1 מתוצרת עצמית, שנועדו גם ללוחמה אלקטרונית, מטוסי בואינג ועוד.

כיום עובדים בחיל האוויר היפני על פרויקט של מטוס דור 5 מתוצרת יפן, X-2 שינשין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]