כוכב הקופים (סרט, 1968)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כוכב הקופים
PlanetoftheapesPoster.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: Planet of the Apes
בימוי: פרנקלין ג. שאפנר
הפקה: ארתור פ. ג'ייקובס
תסריט: סרט:
מייקל וילסון
רוד שרלינג
ספר:
פייר בול
עריכה: יו פאולר
שחקנים ראשיים: צ'רלטון הסטון
רודי מקדואול
קים האנטר
מוריס אוונס
ג'יימס דאלי
ג'יימס וויטמור
לינדה האריסון
מוזיקה: ג'רי גולדסמית'
צילום: לאון שמרוי
חברת הפצה: פוקס המאה ה-20
מדינה: Flag of the United States.svg  ארצות הברית
אולפן: APJAC Productions
הקרנת בכורה: 8 בפברואר 1968
משך הקרנה: 112 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 5,800,000$
הכנסות: 32,589,624$
הסרט הבא בסדרה: כוכב הקופים 2

כוכב הקופיםאנגלית: Planet of the Apes) הוא סרט קולנוע אמריקאי המשתייך לסוגת המדע בדיוני שיצא לאקרנים ב-8 בפברואר 1968. הסרט מבוסס על הרומן "כוכב הקופים" מאת פייר בול שיצא בשנת 1963. בסרט מככבים צ'רלטון הסטון, רודי מקדואול, קים האנטר, מוריס אוונס, ג'יימס דאלי, ג'יימס וויטמור ולינדה האריסון. הסרט יצא תחת חברת ההפקה פוקס המאה ה-20.

הסרט מגולל את סיפורם של צוות אסטרונאוטים שנוחת בכוכב משונה בעתיד הרחוק. למרות העובדה שהכוכב נראה שומם תחילה, חברי הצוות השורדים נתקלים בחברה שבה קופים התפתחו לכדי יצורים בעלי אינטליגנציה אנושית עם יכולת לדבר. המינים הדומיננטים ובני האדם שועבדו לעבדות בידי הקופים.

התסריט נכתב במקור בידי רוד שרלינג אך שוכתב רבות לפני שנעשה בו שימוש.[1] השינויים כללו, בין היתר, שינוי שמן של הדמויות והפיכת חברת הקופים לפרימיטיבית יותר, לעומת הרעיון המקורי היקר יותר לצילום, שכלל בניינים עתידניים וטכנולוגיה מתקדמת.[2] ג'יי לי תומפסון ובלייק אדוארדס היו אמורים לביים את הסרט, אך המפיק, ארתור פ. ג'ייקובס, על פי עצתו של צ'רלטון הסטון בחר בפרנקלין ג'יי שאפנר שיביים אותו. צילומי הסרט נערכו במאי עד אוגוסט 1967, בעיקר בקליפורניה ואריזונה אך צילומי הפתיח התרחשו באגם פאוול שביוטה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעה אסטרונאוטים טיילור (צ'רלטון הסטון), לנדון (רוברט גאנר), סטיוארט (דיאן סטנלי) ודודג' (ג'ף ברטון) שרויים בתרדמת חורף עמוקה כשספינת החלל שלהם מתרסקת באגם בכוכב לכת זר, בשנת 3978, לאחר מסע בחלל במהירות הקרובה למהירות האור, ושארך כ-2006 שנים. כוכב הלכת נטול ירח וענניו זוהרים בלילה. ללא שום אמצעי תקשורת, השלושה ששרדו את ההתרסקות חוקרים את סביבתם החדשה ומגלים סימני חיים. לאחר חיפוש ארוך, פוגשים האסטרונאוטים בבני אדם חסרי אינטליגנציה, חסרי יכולת דיבור או תקשור עם בני אדם אחרים, אשר נשלטים על ידי קופים אינטליגנטים בעלי יכולות ותכונות אנושיות. לאחר מכן, טיילור (צ'רלטון הסטון) מאבד את שני עמיתיו למסע ונכלא במושבת הקופים, יחד עם בני אדם אחרים. במהלך ישיבתו במכלאה נמצא טיילור כשונה מבני האדם האחרים, בשל יכולתו לתקשר ולחקות את מעשיהם של הקופים המקומיים. בעיני הקופים דבר זה נתפס כלא הגיוני, בשל תפיסתם את בני האדם כיצורים חסרי תבונה. לאחר נסיון בריחה כושל לברוח מהמכלאה, נערך דיון משפטי במטרה להחליט על עתידו של טיילור ובו נחקר טיילור אודות יכולותיו האנושיות. הוא מוחזר למכלאה ובורח בעזרתם של קופה ואחיינה המאמינים לטענותיו ומצדדים בו, למקום שנקרא "האזור האסור".

על חוף הים באזור האסור מוצא טיילור את פלג גופו העליון של פסל החירות, ומבין כי הכוכב עליו התרסקה חלליתו הוא כדור הארץ ושחברת בני האדם שהכיר השמידה את עצמה, כנראה באמצעות מלחמה גרעינית.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-60 המאוחרות, רוב האולפנים היו סבורים כי הפקתו של הסרט איננה בת ביצוע מפני שהוא עתידני וכתוצאה מכך תסריט הסרט המקורי שוכתב רבות. גרסתו של רוד שרלינג, יוצר הסדרה "אזור הדמדומים" הייתה הקרובה ביותר לביצוע אך היא נדחתה בשל מספר סיבות. הסיבה העיקרית לכך הייתה העלות, עקב תיאור חברת הקופים כחלק מטכנולוגיה מתקדמת. תסריט זה דרש הפקת סטים, תפאורות ואפקטים מיוחדים שהיו יקרים באותה תקופה. תסריטו של שרלינג שוכתב וחברת הקופים נעשתה לפרימיטיבית במטרה לחסוך עלויות.

עם זאת, התפנית המסוגננת בסיום הסרט שכתב נשארה על כנה, והפכה לאחת מסצינות הסיום המפורסמות ביותר של כל הזמנים. מיקומם המדויק של המדינה המפורקת ופסל החירות (כפי שמסופר בסרט הדוקומנטרי "מאחורי כוכב הקופים" משנת 1998),[3] שונו על פני תרשימים שונים למגוון. גרסה אחת מני רבות תיארה את הפסל קבור עד אפו בלב הג'ונגל, בעוד אחרת תיארה את הפסל מפורק לרסיסים.

כדי לשכנע את חברת פוקס המאה ה-20 שהפקת הסרט בת ביצוע, יצרו המפיקים סצנת מבחן קצרה באמצעות גרסאות מוקדמות של בובות קופים. צ'רלטון הסטון הופיע בתור גרסה מוקדמת של טיילור (בשום תומאס, כפי שהופיע בטיוטות תסריטו של שרלינג), אדוארד ג'י רובינסון בתור זייאוס, והשחקנים האלמונים דאז, ג'יימס ברולין ולינדה האריסון בתור קורנליוס וזירה. האריסון, שהייתה חברתו של מנהל האולפן באותה עת, שיחקה את נובה בסרט המקורי ובהמשך הראשון שלו, והגיחה לתפקיד אורח בחידוש לסרט (בבימויו של טים ברטון), כפי שעשה גם הסטון, למעלה מ-30 שנה לאחר מכן.

סרטי המשך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ל"כוכב הקופים" יצאו ארבעה סרטי המשך:

כמו כן, בשנת 2001 יצא חידוש לסרט בעל אותו השם בבימויו של טים ברטון.[4]

בשנת 2011 יצא סרט נוסף בשם "כוכב הקופים: המרד" בבימויו של רופרט ויאט.

קבלה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגובות המבקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"כוכב הקופים" התקבל באהדה על ידי המבקרים, והוא נחשב בעיני רבים לאחד הסרטים הטובים של 1968.[5][6][7] הסרט מחזיק ב-89% של רייטינג ה"Certified Fresh" באתר ביקורות הסרטים "Rotten Tomatoes", המבוססים על 44 ביקורות.[8] בשנת 2008 הסרט נבחר על ידי מגזין אמפייר הבריטי כאחד מ-500 הסרטים הגדולים ביותר של כל הזמנים.[9]

פרסי אוסקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס זוכה
פרס אוסקר לכבוד עבור הישגי איפור מצטיינים ג'ון צ'יימברס
מועמדויות
עיצוב התלבושות הטוב ביותר מורטון האייק
התכליל הטוב ביותר ג'רי גולדסמית'

הסרט זכה בפרס אוסקר לכבוד עבור הישגי האיפור המצטיינים של ג'ון צ'יימברס. בנוסף, היה הסרט מועמד לפרס לעיצוב התלבושות הטוב ביותר (מורטון האייק) ופרס התכליל הטוב ביותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 30 Years Later: Rod Serling's Settling the Debate over Who Wrote What, and When. www.rodserling.com. אוחזר ב־2007-08-04.
  2. ^ Those Damned Dirty Apes!. www.mediacircus.net. אוחזר ב־2007-08-04.
  3. ^ "Behind the Planet of the Apes" (1998) (TV)
  4. ^ Planet of the Apes (2001). IMDb.com. אוחזר ב־June 6, 2010.
  5. ^ The Greatest Films of 1968. AMC Filmsite.org. אוחזר ב־May 21, 2010.
  6. ^ The Best Movies of 1968 by Rank. Films101.com. אוחזר ב־May 21, 2010.
  7. ^ Most Popular Feature Films Released in 1968. IMDb.com. אוחזר ב־May 22, 2010.
  8. ^ Planet of the Apes Movie Reviews, Pictures. Rotten Tomatoes. אוחזר ב־May 21, 2010.
  9. ^ Empire's The 500 Greatest Movies of All Time. Empire Magazine. אוחזר ב־May 21, 2010.