כורדיסטן הסורית
 |
ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך
| |
| ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך | |
| |||
| מדינה |
 סוריה | ||
|---|---|---|---|
| מושל |
אלהאם אחמד (נשיאה שותפה) מנסור סלום (נשיא שותף) | ||
| רשות מחוקקת |
המועצה הדמוקרטית הסורית  | ||
| בירת החבל האוטונומי | קמישלי | ||
| שפה רשמית | כורדית, ערבית, סורית | ||
| תאריך ייסוד | 2013 | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בחבל האוטונומי | 2,000,000 (2018) | ||
| קואורדינטות | 37°03′N 41°15′E / 37.05°N 41.25°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| https://daanes.org/en | |||
  | |||
המנהל האוטונומי הדמוקרטי של צפון ומזרח סוריה, הידוע גם בשמות כורדיסטן הסורית, צפון ומזרח סוריה או רוז'אבה (בכורדית: Rojavayê Kurdistanê, "מערב כורדיסטן") הוא חבל אוטונומי רב-לאומי בצפון ומזרח סוריה, שהכריז אוטונומיה חד-צדדית בשנת 2013 במהלך מלחמת האזרחים בסוריה.[1] בצפון ומזרח סוריה חיים זה לצד זה כורדים, ערבים, אשורים, טורקמנים ובני עמים נוספים.
ראשי הוועד הפועל המרכז את פעולות שלושת הקנטונים של החבל האוטונומי הם אלהאם אחמד (נשיאה שותפה ממוצא כורדי) ומנסור סלום (נשיא שותף ממוצא ערבי סוני). הארגון הפוליטי העיקרי שהוביל את המהלך של הכרזת אוטונומיה וכינון שלטון עצמאי הוא המפלגה הדמוקרטית המאוחדת בסוריה (PYD), שמזוהה עם כורדים סוציאליסטים, בראשותם של סאלח מוסלים מוחמד ויושבת-הראש השותפה אסיה עבדאללה.
הכרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החבל האוטונומי מוכר בידי כורדיסטן העיראקית והוכר במידה חלקית בידי משטר אסד, שראה בו אמצעי חצי-רשמי למאבק נגד המדינה האסלאמית (דאעש) וקיים עמו הבנות הפסקת אש. גם ארצות הברית וחלק ממדינות אירופה מכירות חלקית בישות זו, מנהלות איתו קשרים ומספקות ציוד ללחימה נגד דאעש. טורקיה מתנגדת נחרצת לקיום האוטונומיה הכורדית בסוריה עקב הקשר הלא רשמי בין המפלגה הדמוקרטית המאוחדת לבין מפלגת הפועלים של כורדיסטן שנלחמה שנים רבות נגד טורקיה.
מנגד מדינות ערב שתומכות באופוזיציה הסורית מסתייגות מהאוטונומיה הכורדית עקב חשש מבדלנות וקשריה העקיפים עם המשטר של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד. במארס 2016, עם התגברות הקרבות בסוריה, הכריזה רוז'אבה על ייסוד פדרציה עצמאית והתנתקות מממשל סוריה, אך עדיין לא ברור מה יעלה בגורל הכרזה זו[דרוש מקור]
המינהל העצמי
[עריכת קוד מקור | עריכה]חבל רוג'בה איננו מדינה, והקו האידאולוגי אותו מובילה מפלגת ה-PYD המושפעת מהגותו של מנהיג תנועת ה-PKK הכורדית עבדוללה אג'לאן הוא של התנגדות למבנה המדינתי באמצעות המבנה שכונה על ידו 'דמוקרטיה קונפדרטיבית' ועומדת בראש קואליציית מפלגות המכונה 'התנועה לחברה דמוקרטית' (Tevgera Civaka Demokratîk - TEV-DEM) שהיא הכוח המוביל את מנגנוני המינהל העצמי.
אג'לאן נתפס על ידי הטורקים והוכנס לכלא, בזמן היותו בכלא קרא אג'לאן מיתולוגיות שומריות ובתרבויות נאולותיות, וחקר את הקמתן של ערי המדינה הראשונות בהיסטוריה. בנוסף הוא הושפע מהוגים שונים כמו פרנאן ברודל, עמנואל ולרשטיין, מריה מיס ומישל פוקו, ובעיקר השפיע עליו הכותב האנרכיסט מארי בוקצ'ין. כתוצאה מכתביו נסוג אג'לאן מהרעיון של הקמת מדינת לאום לכורדים. אג'לאן הציע במקום זאת קונפדרציה דמוקרטית - שילוב בין האקולוגיה החברתית של בוקצ'ין לבין התארגנויות אזרחיות פמיניסטיות שהוקמו על ידי הכורדים, כאשר המטרה היא למנוע יצירת מוקדי כוח ולאפשר לאזרחים ולקהילות להשפיע על חייהם, ולוודא שנשים יהיו חלק חשוב בכל רמות הארגון.[2]
המבנה הדמוקרטי של המינהל העצמי הוא רב שכבתי, ומטרתו לקדם זרימת רעיונות והחלטות מלמטה למעלה, וחזרה אל השטח, וזאת על פי מעין חוקה שמהווה את המסמך המכונן של התנועה - 'החוזה החברתי של רוג'בה', שנחתם בינואר 2014. היחידה הקטנה ביותר שלה הן למעלה מ-4000 'קומונות' קטנות המייצגות רחוב או כפר קטן, השולחות נציגים ל'בית-עם' (Mala Gel) שכונתי או אזורי. בתי העם שולחים נציגיהם למועצה רחבה יותר ברמה העירונית, אשר בתורן – שולחות נציגים למועצת הקנטון. האוטונומיה כולה כוללת שלושה קנטונים (כובאני, עפרין וג'זירה), בכל אחד מהם מועצה בת 22 'שרים' הבוחרת שני יושבי ראש – גבר ואישה. לשלושת הקנטונים גוף מתאם המכונה Kordînasyon. מועצות הקנטונים גם מבקרות את החלטות והתנהלות המועצות הקטנות יותר הנכללות בתוכן, בהתאם ל'החוזה החברתי'.[3]
קבלת ההחלטות ברוג'בה מבוססת על היררכיה של מוסדות דמוקרטיים. המבנה הקטן ביותר הוא קומונה של כמה עשרות אנשים. קומונה זו יכולה להחליט החלטות הנוגעות לתנאים הנוגעים לחייה במעגלים הקרובים ביותר כמו בתים, רחובות, נטיעת עצים וכו'. הקומונה גם ממנה נציגים שיוכלו לייצג אותה ברמה הבאה שהיא רמת השכונה. מעל רמה זו נמצאת רמת הנפה ומעליה רמת הקנטון, מעליו קיימת רמת המחוז ומעליו קיים פרלמנט של - 70 חברים שהוא בית המחוקקים של רוג'בה. בכל רמה יש להבטיח לפחות 40% ייצוג לנשים, מתוך תפיסה שללא ייצוג כזה, נשים תישארנה מחוץ לקבלת ההחלטות וזכויות האישה ייפגעו.[2]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]האוכלוסייה הכורדית במזרח התיכון מחולקת בין מספר מדינות שונות, שבכל אחת מהן הם מיעוט. כורדים רבים לחמו למען עצמאות או אוטונומיה, אך לא הייתה כל תמיכה מצד הממשלות האזוריות או מכוחות חיצוניים לשינויים בגבולות האזוריים. האוטונומיה הכורדית בסוריה לצד האוטונומיה הכורדית בצפון עיראק הם ההישגים המשמעותיים ביותר של האומה הכורדית לבדלנות.
אחרי כיבוש סינג'אר, טבח היזידים ושביית למעלה מ-7,000 נשים יזידיות כשפחות מין, עברו כוחות המדינה האסלאמית (דאעש) בספטמבר 2014 למתקפה על העיר כובאני, כבשו אותה ב-2 באוקטובר 2014 ובנוסף כבשו חלק גדול מהכפרים של המחוז המיושבים על ידי כורדים. ההתנגדות החזקה ביותר לכוחות המדינה האיסלאמית הייתה מצד תנועת הפועלות הכורדית (המפלגה הדמוקרטית המאוחדת - PYD) שהצליחו לכבוש חזרה את כובאני בינואר 2015. מאז דעיכת המדינה האיסלאמית, האיום העיקרי על קיומה של רוג'בה הוא הצבא הטורקי, אשר פלש לשטחה מספר פעמים במסגרת הסכסוך הכורדי-טורקי. בשנת 2018 כבשה טורקיה את העיר עפרין שבמערב רוג'בה (מבצע ענף זית).
גאוגרפיה ודמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חבל כורדיסטן הסורית משתרע על פני צפון סוריה והוא כולל פדרציה של שלושה אזורים אוטונומיים - קנטון כובאני וקנטון עפרין (חופפים חלקים ממחוז חלב הסורי לשעבר) וקנטון ג'זירה (החופף את מחוז אל-חסכה לשעבר); כמו כן, המיליציה של הממשל הכורדי האוטונומי למעשה שולטת על חלק צפוני של מחוז א-רקה הסורי החל מיוני 2015. רוב תושביו של חבל כורדיסטן הסורית הם כורדים (לרוב חילונים או מוסלמים מהזרם הסוני), וישנם מיעוטים אתנו-דתיים משמעותיים של אשורים נוצרים, ערבים מוסלמים (לרוב סונים), טורקמנים ויזידים. בהיעדרו של מפקד תושבים רשמי, ומפאת חוסר יציבות אזורית, האומדן הקיים למספר התושבים בחבל הכורדי בסוריה הוא כ-4 מיליון תושבים בשנת 2014. אולם המספר משתנה בקצב מהיר, בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה.
התפתחויות אחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
_04.jpg)
באוקטובר 2019 הודיע נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, על הוצאת הכוחות האמריקניים מצפון סוריה. במקביל פתחה טורקיה במתקפה על עמדות כורדיות, ומאות אלפי פליטים כורדים החלו להימלט מהאזור. במצוקתם ביקשו הכורדים את עזרת ממשלת סוריה, ובתיווך רוסי הושג הסכם לפיו חיילי אסד יוצבו בנקודות מפתח לאורך הגבול הטורקי.
טורקיה שאפה לחלץ הסכמה שבשתיקה מהרוסים והאמריקנים למבצע צבאי נוסף, כזה שיבצע נתח נוסף במרחב הגבול של סוריה עם טורקיה. מטרתה היא לא רק להרחיק בהדרגה את הכוחות הכורדיים מהגבול, אלא גם לפורר את הממשל האוטונומי לרסיסים קטנים ולמנוע מהרוסים להצליח לדחוף אותם להסכמות עם הנשיא בשאר אל-אסד.[4]
לאחר נפילת משטר אל-אסד, התחוללה לחימה בין הכורדים לארדואן ולשליחיו.
הכוחות הכורדיים בהנהגת מזלום עבדי הגיעו להסכם פירוק נשק עם ממשלת המעבר הסורית ב-18 בפברואר 2025. מזלום עבדי בירך את אחמד א-שרעא על כניסתו לנשיאות סוריה והזמין אותו לבקר בצפון מזרח סוריה. ה-SDF הסכים לשלב את המוסדות האזרחיים והכוחות הצבאיים שלו ב"ממשלת המעבר" הסורית.[5]
לאחר כחודש, נשיא סוריה נפגש עם מפקד הכוחות הסוריים הדמוקרטיים (SDF), הכוח הצבאי של הכורדים בצפון-מזרח סוריה, והגיע איתו להסכמות לפיהן ישתלבו במוסדות החדשים - כולל בצבא. המפקד הכורדי התחייב ל"סירוב לקריאות לחלוקה", בדמשק הבטיחו את "כל הזכויות החוקתיות".[6]
ערוץ אל-ג'זירה טען כי לפי מקורותיו, לאחר שהושג ההסכם כוח של משרד ההגנה הסורי החל לנסוע לעבר העיר אל-חסכה ובתיאום מול הכוחות הכורדיים, כדי לקבל לידיו את השליטה בבתי הכלא שבאזור, בהם כלואים אלפי מחבלי ארגון "המדינה האסלאמית".[7]
בעקבות כישלון השיחות בין הכורדים ומשטר א-שרע, פרצו בתחילת 2026 קרבות עזים בין ה-SDF לבין משטר א-שרע, תחילה בעיר חלב שבצפון-מערב המדינה – ושם נאלצו הכוחות הכורדיים לסגת משכונות שהיו בשליטתם. על פי הדיווחים בסוריה, כוחות שבטים ערביים שהכריזו על נאמנותם למשטר הסורי השתלטו ב-18 בינואר על מרבית מחוז דיר א-זור שבמזרח סוריה שהיה בשליטת הכוחות הכורדים. הצבא הסורי השתלט גם על שדות נפט וגז גדולים והתקדם גם לעבר העיר א-רקה - בירת דאעש לשעבר שהכורדים שחררו בעשור הקודם.[8][9] מאוחר יותר באותו היום, דווח בסוריה על קרבות גם בתוך העיר א-רקה עצמה וכי כוחותיו של א-שרע כבר השתלטו שם על אחת השכונות.[10] בשעות הערב, נשיא סוריה אחמד א-שרע הגיע להסכם הפסקת אש עם המיליציה הכורדית. לפי ההסכם, מחוזות דיר א-זור וא-רקה יימסרו לשליטת כוחותיו וכך אזור כורדיסטן הסורית הצטצמם לאל-חסכה (מחוז).[11][12] בסוף השבוע שקדם לקרבות, הכריז א-שרע על מה שנחשבו כצעדי ריכוך, ביניהם הכרה בשפה הכורדית כשפה רשמית.[13]
ב-30 בינואר, הכוחות הסוריים הדמוקרטיים הסכימו להפסקת אש כוללת ולשילוב[14] מדורג של גופים צבאיים ומנהליים בתוך המדינה הסורית במסגרת הסכם רחב. במסגרת ההסכם, כוחות כורדיים ייסוגו מקווי החזית, יחידות ממשלתיות יתפרסו במרכזי הערים אל-חסכה וקמישלי, וכוחות ביטחון מקומיים ימוזגו בחטיבות בצבא הסורי.[15]
ב-2 בפברואר, כוחותיו של נשיא סוריה אחמד א-שרע נכנסו במסגרת ההסכם לעיר אל-חסכה ולמחרת גם לקמישלי. מפקד ה-SDF, מזלום עבדי, טען מוקדם יותר כי ההסכם לא יאפשר כניסה של כוחות צבא לאף כפר או עיר כורדית. הוא אמר כי הכוחות של המשטר בדמשק ייכנסו לאזורים מוגדרים מראש באל-חסכה ובקמישלי ומשימתם תהיה "לפקח על תהליך האינטגרציה". הוא הוסיף כי כוחות ה-SDF יישארו בצורתם כחטיבות וכי הסעיף החשוב ביותר בהסכם הוא המעמד המיוחד שיקבלו האזורים הכורדיים.[16][17]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של כורדיסטן הסורית (באנגלית)
- צור שיזף, מסע אל מפתנו של השטן, סרט מבט שני 2015
- רונאהי טי.וי. - רשת החדשות הרשמית של כורדיסטן הסורית
- אוריאל לוי, פמיניזם ושוויון בלב המזרח התיכון המדמם: סיפורה של האוטונומיה הכורדית בסוריה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 17 באוקטובר 2019
- אוריאל לוי, בצומת דרכים, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 29 בדצמבר 2016
צבי בראל, גם לכורדים יש מלחמת אזרחים, באתר הארץ, 18 במרץ 2017- יונתן יעקבזון, ההאקר שיצא ללחום בדאעש, באתר הארץ, 7 במרץ 2018
- דור שלטון, בלב המזרח התיכון מתבצע הניסוי החברתי הרדיקלי ביותר של המאה ה-21, באתר הארץ, 16 במאי 2019
- THE PKK’S BRANCH IN NORTHERN SYRIA PYD-YPG
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פרופסור עפרה בנג'יו, כדאי לישראל להושיט יד אל הבדלנים הכורדים בסוריה, באתר AL-Monitor, 14 בינואר 2014
- ^ 1 2 דור שלטון, בלב המזרח התיכון מתבצע הניסוי החברתי הרדיקלי ביותר של המאה ה-21, באתר הארץ, 16 במאי 2019
- ^ Barkhoda Dalir,The Experiment of the Rojava System in Grassroots Participatory Democracy: Its Theoretical Foundation, Structure, and Strategies, Quest Journals Journal of Research in Humanities and Social Science Volume 4 ~ Issue 11 (2016) pp: 80-88 ISSN(Online) : 2321-9467
- ^ אהוד יערי, צרות בצרורות: האינטרסים האמיתיים של ארדואן, באתר מאקו, 18 בנובמבר 2021
- ^ The New Arab Staff. "Kurdish-led SDF agree to integrate forces into Syrian army". The New Arab (באנגלית).
- ^ ליאור בן ארי, הסכם דרמטי בסוריה: הכורדים ישתלבו במוסדות המדינה של אל-ג'ולאני, באתר ynet, 10 במרץ 2025
- ^ עומר שחר ורועי קייס, הסכם דרמטי בסוריה: "כוחות כורדים ישולבו בתוך הצבא", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 10 במרץ 2025
- ^ ליאור בן ארי, דרמה בקרבות בסוריה: א-שרע השתלט על שדה נפט ענק, הכורדים נסוגים - ופוצצו גשרים, באתר ynet, 18 בינואר 2026
- ^ איתמר מרגלית שמעון מיג'אן רועי קייס לירן אהרוני, סוריה השתלטה על שטחים כורדיים, דובר הכורדים לשעבר: "מאוכזבים מישראל", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 18 בינואר 2026
- ^ ליאור בן ארי, דרמה בסוריה: א-שרע בדרך לכיבוש א-רקה מידי הכורדים - שנסוגים ופוצצו גשרים, באתר ynet, 18 בינואר 2026
- ^ Tim Lister, Syria’s military has seized swathes of Kurdish-held territory. Here’s what we know, CNN, 2026-01-18 (באנגלית)
- ^ 22/01 Emergency Update, Rojava Information Center, 2026-01-23 (באנגלית בריטית)
- ^ שחר קליימן, חלוקה מחדש בסוריה: א-שרע והכורדים הגיעו להסכם הפסקת אש, באתר ישראל היום, 18 בינואר 2026
- ^ "ציון דרך היסטורי": הכוחות הכורדיים בסוריה ישתלבו בצבא ובמוסדות המדינה, באתר וואלה, 30 בינואר 2026
- ^ הכוחות הסוריים הדמוקרטים הודיעו שהסכימו להשתלב בתוך המדינה הסורית, באתר זמן ישראל, 30 בינואר 2026
- ^ ליאור בן ארי, "לא נעמוד בעוד מלחמה": צבא א-שרע נכנס לערי הכורדים - שצפו מהצד, באתר ynet, 2 בפברואר 2026
- ^ אוריאל לוי, הצבא הסורי נכנס לבירת החבל האוטונומי הכורדי כחלק מהסכם הפסקת האש, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 3 בפברואר 2026