כושן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת שטחי ההשפעה של מצרים העתיקה וממלכת כוש בשנת 1450 לפנה"ס

כּוּשָׁן היה שמם בתנ"ך של שבטים נוודים. ספרות המחקר מציינת כי שמם אצל עמי המזרח התיכון היה גם כוּשָׁוּ, ומוצאם היה מממלכת כוש מדרום לארץ ישראל. על פי השערת החוקרים, חלק משבטי כושן נטמעו בשבטי מדין.[1]

בני השבט מוזכרים בתפילתו-נבואתו של הנביא חבקוק:

"תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹנוֹת: ... תַּחַת אָוֶן רָאִיתִי אָהֳלֵי כוּשָׁן יִרְגְּזוּן יְרִיעוֹת אֶרֶץ מִדְיָן:" (ספר חבקוק, פרק ג', פסוקים א'-ז')
ובספר דברי הימים בהקשרו של המלך יהורם:

"וַיָּעַר ה' עַל יְהוֹרָם אֵת רוּחַ הַפְּלִשְׁתִּים וְהָעַרְבִים אֲשֶׁר עַל יַד כּוּשִים׃" (ספר דברי הימים ב', פרק כ"א, פסוק ט"ז)

על פי ממצאים ארכאולוגים שנמצאו בנגב החוקרים העלו השערה, כי השבטים פעלו בסביבתו בעיקר בתקופת הברונזה התיכונה.[1] מבני כושן היו כנראה האישה הכושית רעיית משה רבנו (שעל פי חלק מהפרשנים הייתה צפורה), וזרח הכושי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ראו: הערך: כושן, לכסיקון מקראי, עמ' 391.
Asereth Haddibberoth.png ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.