כותח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כותח
ܟܡܟܐ
מידע
מוצא מסופוטמיה
מוגש כמנה מטבל
מרכיבים עיקריים פירורי לחם, חלב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

כותח הוא שמו העברי של מאכל שהיה נפוץ בעיקר בבבל וסביבתה. בארמית בבלית היה נקרא כמכא. מרכיביו היו בעיקר חלב או מי חלב,[1] פירורי לחם יבש או קמח שעורים מגובל במים ומיובש על גבי רמץ[2] מלח, ולפעמים גם מעט מים. טעמו היה חמוץ מאד ולא היה אפשר לאוכלו כשלעצמו על פי רוב היה עשוי רך ונוזלי ושימש כמטבל.[3]

הכותח מוזכר רבות בספרות חז"ל ונראה שחכמים הסתייגו מאכילתו ויחסו לו השפעות שליליות. במסכת פסחים כתוב שכותח הבבלי סותם את הלב ומחליש את הראיה ומכחיש את הגוף. במסכת כריתות המליץ רב משרשיא לבניו שעדיף לאכול דג כמעט מקולקל ולא כותח ששובר את האבן מרוב חריפותו. במקום אחר מובא שבני ארץ ישראל היו סולדים מהכותח הבבלי.

בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכותח נחשב לחלבי ואסור לאוכלו עם בשר, אף שהיו בו רק מי חלב.[4] כמו כן יש בו דין תערובת חמץ ואסור בפסח.[5] לגבי ברכתו לא מופיעה התייחסות בחז"ל אולי כיון שהיה נאכל כטפל עם דברים אחרים לא בירכו עליו כלל. לגבי איסור פת עכו"ם ההלכה מתירה את הלחם שבכותח אף שנקנה מגוי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]