כיבוש דמשק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כיבוש דמשק
מערכה: המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
מפת הקרב על דמשק
תאריך התחלה: 26 בספטמבר 1918
תאריך סיום: 1 באוקטובר 1918
משך הסכסוך: 6 ימים
קרב לפני: קרב סמח' וקרב גשר בנות יעקב
קרב אחרי: כיבוש חלב
מקום: מסמח' ומגשר בנות יעקב לדמשק
33°30′47″N 36°17′31″E / 33.513°N 36.292°E / 33.513; 36.292 
תוצאה: ניצחון בריטי מכריע וכיבוש דמשק
הצדדים הלוחמים

בריטניהבריטניה האימפריה הבריטית
אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה
ניו זילנדניו זילנד  ניו זילנד
הודו הבריטיתהודו הבריטית  הודו הבריטית
.

טורקיהטורקיה האימפריה העות'מאנית
האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית  האימפריה הגרמנית

מפקדים

בריטניהבריטניה אדמונד אלנבי
בריטניהבריטניה הנרי שובל

האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית אוטו לימן פון סנדרס

כוחות

3 דיוויזיות מהקורפוס המדברי הרכוב

כוחות מגן + כוחות נסוגים מהארמיות ה-4, ה-7 וה-8

אבידות

כ-20,000 שבויים

מפקדי הדיוויזיה האוסטרלית הרכובה לאחר כיבוש קוניטרה.
משמאל: הנרי הודג'סון מפקד הדיוויזיה, מימין בריגדיר גנרל גרנט (מפקד הבריגדה ה-4)
פרשים של הדיוויזיה האוסטרלית הרכובה ברחובות דמשק
מפקד הקורפוס המדברי הרכוב הנרי שובל בפתח מפקדתו בדמשק
הבריגדה ה-4 האוסטרלית הרכובה בחזית בית החולים הטורקי בדמשק. החיילים מקיפים שבויים טורקים
גנרל הנרי שובל נכנס לדמשק בראש מפקדתו ב-7 באוקטובר 1917
הבריגדה ה-3 דוהרת במעבר באראדה ב-1 באוקטובר 1918.
צוייר ב-1923 על ידי ג'יימס פרנסיס הארלי

המבצע לכיבוש דמשק הוא אחד מהקרבות האחרונים שהתחוללו במהלכה של המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. מהלכיו של הקרב החלו ב-26 בספטמבר 1918 והסתיימו ב-1 באוקטובר 1918. הקרב, שהחל עם סיום קרב סמח', התקיים בין כוחות הצבא הבריטי וכוחות של צבא האימפריה העות'מאנית והסתיים בכיבוש דמשק ובהמשך התקדמות הכוחות צפונה ומזרחה.

מצב המלחמה לפני תחילת המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לתאריך תחילת מבצע כיבוש דמשק (26 בספטמבר) היה הצבא הטורקי בנסיגה מתמדת בכל החזיתות תוך שהוא מנסה לעצור או לעכב את כוחות צבא בריטניה:

  • בקעת הירדן ועבר הירדן: חיל צ'ייטור (בפיקוד מייג'ור גנרל אדוארד צ'ייטור)[1] חצה את הירדן, בגשר דאמיה, וכבש את א-סאלט ואת רבת עמון תוך שהוא מציב טריז בין הארמייה ה-4 הטורקית שנסוגה צפונה לכוון דמשק ובין הקורפוס ה-2 הטורקי שנסוג ממען לכוון רבת עמון ובסופו של דבר נכנע.
  • הרי יהודה ושומרון: כוחות בריטים מדיוויזיה ה-10 שפעלו על גב ההר הדפו את הארמיות ה-7 וה-8 הטורקיות ואלו, במהלך הנסיגה צפונה, נפגעו, הכוחות הטורקים, קשות בקרב נחל תרצה.
  • הגליל התחתון: הדיוויזיה הרכובה ה-5 (מהקורפוס המדברי הרכוב) השתלטה על אזור נצרת והדפה את הטורקים מזרחה.
  • עמק יזרעל ועמק בית שאן: הדיוויזיה האוסטרלית הרכובה (מהקורפוס המדברי הרכוב), ששהתה באזור עפולה-ג'נין ועסקה באיסוף שבויים, כבשה את סמח' ובהמשך את טבריה והדפה את הטורקים, שבאזור, צפונה.

מטרות המבצע וסדר הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השלמת כיבוש סמח', נצרת וטבריה הורה אדמונד אלנבי לכוחותיו להתקדם צפונה ולכבוש את דמשק.

הכח הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר הכח הבריטי, שהוקצה לטובת המבצע, היה שייך לקורפוס המדברי הרכוב, בפיקודו של לוטננט גנרל הנרי שובל, וכלל את הכוחות הבאים:

הערה: על מנת לאפשר לדיוויזיות של הקורפוס המדברי הרכוב לצאת למבצע נשלחו שתי דיוויזיות של הקורפוס ה-20 להחזיק את קו סמח'-נצרת-חיפה: הדיוויזיה ה-3 של לאהור והדיוויזיה ה-7 ההודית.

הכח הטורקי/גרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד הכח הטורקי גרמני, אוטו לימן פון זאנדרס, קיבץ אליו כוחות מהארמיות ה-4, ה-7 וה-8 שהצליחו לחמוק מהשבי הבריטי (כ־6,000 עד 7,000 חיילים) וניסה לייצב קווי הגנה בדמשק ועל הדרכים העולות לדמשק מהכנרת ומדרעא.

הכח הערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחידות הערביות, בראשות הנסיך פייסל ובייעוצו של לורנס איש ערב, התבקשו לסייע לכוחות הבריטים בחסימת הארמייה ה-4 הטורקית.

מהלכי הקרב המקדימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיוויזיה הרכובה ה-4[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-26 בספטמבר 1918 בבוקר, עם סיום כיבוש סמח', יצאה הדיביזייה דרומה וחצתה את הירדן על גבי גשר ג'סר-אל-מג'מעה לכוון דרעא, דרך אירביד. מטרתה הייתה לבלום את הכוחות של הארמייה ה-4 הטורקית במהלך נסיגתם מרבת עמון לדמשק. על פי התנאים בשטח היה על דיביזייה 4 להמשיך לרדוף אחרי החילים הטורקים הנסוגים לאורך מסילת הברזל החיג'אזית. סך המרחק המתוכנן 224 ק"מ.
  • החלוץ של הדיוויזיה הגיע לאירביד אחר הצהריים ונכנס לקרב עם משמר אגפי של הארמייה ה-4 הטורקית. משמר זה היה אמור למנוע הפרעה למעבר הכוחות העיקריים של הארמייה צפונה דרך א-רמת'א ממערב לאירביד. הקרב שניהלו רמחים הודים הסתיים בכישלון בגלל תנאי השטח הקשים ועוצמת האש של המגינים.
  • על אף הניצחון הטורקי נסוגו כוחותיו מאירביד לא-רמת'א שם ניהלו, ב-27 בספטמבר, קרבות עם כוחות של הדיוויזיה.
  • ב-28 בספטמבר הגיעה דיוויזיה 4 לדרעא וגילתה שהעיר כבר נכבשה על ידי כוחותיו הערבים של פייסל איבן חוסיין.
  • מדרעא המשיכה הדיוויזיה צפונה לכוון דמשק והגיעה עד אל-כיסווה שם המשיכה לפעול נגד שרידי הארמייה ה-4 (יחד עם דיביזיית הפרשים ה-5, שהגיעה מקוניטרה).

הדיוויזיה האוסטרלית הרכובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-25 בספטמבר יצאה הדיוויזיה ממקום חנייתה בכפר כנא.
  • ב-26 בספטמבר חנו לחוף הכנרת, ליד מגדל, שם חיכו לבריגדות ה-3 וה-4 שהגיעו מטבריה וסמח'.
  • ב-27 בספטמבר 1918 יצאה מטבריה לצפון הכנרת, גשר בנות יעקב וקוניטרה לכוון דמשק (מרחק של כ-140 ק"מ). הדיוויזיה ה-5 צעדה בעקבותיה.
  • בשעות אחר הצהרים נתקל כח החלוץ שלה בהתנגדות של כוחות מבוצרים לאורך מורדות רמת הגולן. במסגרת קרב גשר בנות יעקב כוחות מהדיוויזיה איגפו את הגשר מצפון ומדרום ועד 28 בספטמבר סייעו לכיבוש הגשר ומורדות הגולן.
  • ב-29 בספטמבר התקדמו הכוחות מקוניטרה לכוון דמשק תוך שהם נתקלים בעמדות טורקיות ומנהלים קרבות קצרים.
  • ב-30 בספטמבר איגפה הדיוויזיה את דמשק ממערב תוך שהיא נלחמת בעמדות הטורקיות שבדרכה וזאת במטרה לחסום את הכבישים מדמשק לביירות וחומס.

הדיוויזיה הרכובה ה-5[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-25 בספטמבר יצאה הדיוויזיה ממקום חנייתה בקרבת חיפה לכוון כפר כנא אליה הגיעה ב-26 בספטמבר.
  • ב-27 בספטמבר יצאה הדיוויזיה לצפון הכנרת, גשר בנות יעקב וקוניטרה לכוון דמשק.
  • בשעות אחר הצהרים החליפה את הדיוויזיה האוסטרלית הרכובה בפיקוד על קרב גשר בנות יעקב וסייעה לניצחון בקרב ולהסגת הכוחות הטורקים דבר שאיפשר לה להתקדם לקוניטרה והלאה.
  • ב-29 בספטמבר התקדמו הכוחות מקוניטרה לכוון דמשק תוך שהם נתקלים בעמדות טורקיות ומנהלים קרבות קצרים.
  • ב-30 בספטמבר איגפה הדיוויזיה את דמשק מדרום והגיעה לכביש דרעא-דמשק, מצפון לאל-כיסווה, שם פעלה נגד הארמייה ה-4 הטורקית (בשיתוף דיביזיית הפרשים ה-4 שהגיעה מרבת עמון) ונגד כוחות משמר שהחזיקו קו עמדות בין קָטָנָה לכּאוּכָּב.

צבא הערבים של הנסיך פייסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הערבי סייע לדיוויזיה הרכובה ה-4 בפגיעה בכוחות הארמייה ה-4 הטורקית, במהלך נסיגתה מרבת עמון לדמשק. במסגרת מאמצים אלו כבש הכוח את דרעא ב-27 בספטמבר ופגש את הדיוויזיה ה-4, שהגיעה לעיר, ב-28 בספטמבר.

הקרב על דמשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך 30 בספטמבר החלה נסיגה המונית של כוחות צבא טורקים מדמשק דרך הציר הצפון מערבי לביירות ודרך הציר הצפוני לחומס. בין הנסוגים היה גם אוטו לימן פון זאנדרס שהשאיר את הפיקוד על הגנת העיר בידי גנרל טורקי (עלי ריזה פחה). בפועל שימש אותו גנרל, בחשאי, גם כיושב ראש מועצת נכבדים ערבית שהחלה לנהל את העיר בערבו של אותו יום.

הבריגדות ה-3 וה-5 של הדיוויזיה האוסטרלית הרכובה, שהצטוו לאגף את דמשק ממערב ולהגיע לכבישים לחומס ולביירות הגיעו להרים המקיפים את מעבר ברדה (Barada Gorge) דרכו נהרו שיירות הבורחים הטורקים. מאחר שהצוקים התלולים מנעו מהכוחות האוסטרלים לרדת ולחסום את הדרך הם פתחו באש וגרמו אבידות קשות לטורקים.

למחרת, ב-1 באוקטובר הייתה הבריגדה ה-3 ליחידה הצבאית הראשונה שחדרה לדמשק. בעקבותיה נכנסו לעיר הכוחות הערביים של לורנס איש ערב ובעקבותיהם שאר הגייסות של הדיוויזיה האוסטרלית הרכובה וכן הדיוויזיה ה-5 שהגיעה מדרום העיר. הבריגדה ה-3 המשיכה מייד צפונה לכוון מעבר ברדה צפונה משם תוך שהיא נלחמת בכוחות מאסף של הצבא הטורקי ושובה כ-2200 חיילים.

שאר הכוחות נשארו בדמשק ושבו את שארית הכוחות הטורקים שנשארו בעיר ובמקביל סייעו למועצת הנכבדים הערבית לנהל את העיר.

ב-7 באוקטובר נכנס לעיר הנרי שובל בראש מפקדתו וב-16 באוקטובר הגיע לעיר אדמונד אלנבי.

סיכום המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעילות המהירה של הכוחות הבריטים והחסימות שהציבו בדרכים השונות לדמשק הביאו לכך שמתוך מצבה של כ-100,000 חיילים טורקים שנמנו ב-19 בספטמבר רק כ-17,000 חיילים הצליחו לברוח צפונה כשרובם חסרי ציוד ונשק. בבריחתם נאלצו להשאיר חלק גדול מהנשק הכבד וכלי הרכב. על אף שהאחריות הכוללת לתבוסה מוטלת על כתפיו של אוטו לימן פון זאנדרס יש לזכור שכשקיבל את הפיקוד, לפני קרב מגידו, היה הצבא הטורקי כבר בדפנסיבה לאחר שספג אבדות כבדות ואובדן ציוד רב.

בדמשק עצמה נישבו כ-20,000 חיילים טורקים כשחלקם נמנה עם הכוחות הנסוגים שהגיעו לעיר מדרום וממערב וחלקם נמנה עם כוחות המשמר של העיר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כיבוש דמשק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חיל זה כלל את כוח אנזא"ק וכן 2 גדודי קלעי המלך