כיכר ויקטוריה לואיזה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
כיכר עירונית  |
| על שם |
ויקטוריה לואיזה, נסיכת פרוסיה |
| כתובת |
שנברג |
| מיקום |
טמפלהוף-שנברג |
| מדינה |
גרמניה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1899 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1899 |
| אדריכל |
פריץ אנקה, פרנץ יפה |
| קואורדינטות | 52°29′45″N 13°20′31″E / 52.495833333333°N 13.341944444444°E |
|
(למפת ברלין רגילה)   כיכר ויקטוריה לואיזה | |
  | |
כיכר ויקטוריה לואיזה (בגרמנית: Viktoria-Luise-Platz) היא כיכר עירונית ברובע שנברג בעיר ברלין, שבה נפגשים הרחובות וינטפרלדט (Winterfeldtstraße), מינכן (Münchener Straße), ולזר (Welserstraße) ורגנסבורג (Regensburger Straße). הכיכר נחשבת אתר לשימור. היא מעוצבת כמשושה שאורכו 160 מטר ורוחבו 90 מטר.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד לאיחוד גרמניה ב-1871 הייתה שנברג יישוב חקלאי, אך בזכות הפיתוח המואץ של ברלין לאחר שנה זו החלה האוכלוסייה המקומית לגדול, ובתוך שנים ספורות הכפילה את עצמה. פיתוח האזור שבו שוכנת היום הכיכר החל ב-1890 על ידי "חברת הקרקעות של ברלין" (Berlinische-Boden-Gesellschaft - BBG) והעומד בראשה, האדריכל היהודי גיאורג הברלנד, לאחר שהרובע הפך למקום מגורים מועדף לקציני צבא, פקידי עירייה, ובעלי הכנסות מעל לממוצע. הברלנד ביקש לבנות באזור רובע מגורים בסגנון בווארי, ובשנים הראשונות לפעילותו באזור זכה בתמיכת העירייה. עם זאת, בשנת 1908 התקבלה רפורמה במס שפגמה ברווחיו של הברלנד. בשנים שלאחר מכן סבל הברלנד גם מרדיפות אנטישמיות (בנו, קורט, נרצח בידי הנאצים במחנה מאוטהאוזן בשנת 1942).
התכנון המקורי של הכיכר היה באזור הצטלבות הרחובות מרטין לותר ומוץ, והיה אמור לכלול כמה שטחי גינון. עם זאת, בעלי הקרקעות באזור זה סירבו לוותר על שטחים מרכושם לטובת הגינון, והצליחו להשפיע על מועצת העיר להזיז את הכיכר מערבה - אזור שאותו לא ייצג איש במועצת העיר. בסתיו של שנת 1898 הכריזה חברת הקרקעות של ברלין על תחרות לעיצוב הכיכר, שאז עדיין נקראה "שטח Z", ורק מאוחר יותר נקראה על שמה של ויקטוריה לואיזה, בתו היחידה של וילהלם השני, קיסר גרמניה. הקיסר הוא גם זה שבחר, בקיץ 1899 בעיצוב הזוכה של האדריכל פריץ אנקה מפוטסדאם. אנקה תכנן אזור ירוק בלב הבנייה העירונית לשימושם של תושבי השכונה, ותוכניתו בוצעה במלואה למעט שינוי אחד - הוספת המזרקה במרכז הכיכר. הכיכר נחנכה בטקס ססגוני ב-9 ביוני 1900. לכבוד האירוע הוארה הכיכר והרחובות שסביבה בתאורה חשמלית במקום תאורת הגז הרגילה, ולצורך כך היה צורך להקים תחנת כוח קטנה ועצמאית בשכונה. ב-1 בדצמבר 1910 נחנכה תחנת רכבת תחתית בסמוך לכיכר, בתכנונו של ארנסט דנקה. במהלך עבודות החפירה של התחנה נחשפו במקום עצמות של יונקים פרהיסטוריים. התחנה שימשה את קו מספר 4, שהופעל אז על ידי חברת הרכבות של שנברג, חברה עצמאית שהייתה אחראית לאספקת הקרונות, הזרם, והתחנות.
הכיכר מוזכרת בספר "אמיל והבלשים" של אריך קסטנר שעלילתו מתרחשת בברלין.
מלבד נזקים בודדים שנגרמו לכיכר במהלך מלחמת העולם השנייה היא נותרה ללא שינוי עד 1957, אז נעשו בה שיפוצים ניכרים ששינו לחלוטין את פניה. ב-1979 שוחזרה הכיכר למראה המקורי, בהתאם לתוכניות השימור של שטחים ירוקים שהתקבלו אז. כדי לאפשר מעבר רחב יותר להולכי רגל, לא נשתלו מחדש ערוגות הפרחים שהקיפו את המזרקה ובמקומם נסלל שביל רחב. בנוסף ניטעו 25 עצים חדשים, והוצבו 24 ספסלים ו-25 פנסים שעוצבו בסגנון דומה לזה של תחילת המאה ה-20. ב-1982 הוכרזה הכיכר כאתר לשימור ומאז לא נעשו בה שינויים למעט שיפוץ של המזרקה בשנת 1994.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
