כיכר מרדקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מראה חלקי של כיכר מרדקה ממזרח
מפת הכיכר והאתרים הממוקמים סביבה

כיכר מרדקהאינדונזית: Medan Merdeka או Lapangan Merdeka) היא מרחב ציבורי פתוח המהווה את מרכזה הטקסי של העיר ג'קרטה, בירת אינדונזיה. במרכזה של הכיכר ניצבת האנדרטה הלאומית של המדינה, וסביבה מבני ציבור רבים. שטחה קילומטר רבוע, וככזו היא אחת הכיכרות הגדולות בעולם.

משמעות המילה "מרדקה" באינדונזית היא "עצמאות" או "חופש".

תולדות הכיכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרחב הכיכר החל להתהוות בשלהי המאה ה-18. אז העביר ממשל איי הודו המערבית ההולנדים את מרכזו מעיירת החוף בטאוויה אל האזור המהווה כיום את מרכז ג'קרטה. היה זה מרחב פתוח שבו רעו תואי מים, ובהתאם לכך הוא נקרא "בופלספלד" (Buffelsveld). בראשית המאה ה-19 קיבל המרחב את השם "שאן דה מארס", בהשפעה צרפתית, ושימש כשטח לאימונים צבאיים.

ב-1818, מעט לאחר הקמת הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה, שונה שם הכיכר ל"קונינגספליין" (Koningsplein, "כיכר המלך"). באותה עת הועבר משכן מושל איי הודו המערבית למבנה בשולי הכיכר (כיום ארמון מרדקה). בהמשך נבנו בכיכר מתקני ספורט, והיא שימשה ליריד (הנערך בקביעות מאז 1921 ומוכר כיום כיריד ג'קרטה) ובהמשך לפסטיבל לציון יום הולדת המלכה וילהלמינה ב-1906. בימי הכיבוש היפני של איי אינדונזיה נקראה הכיכר "לפנגאן איקדה" ( Lapangan Ikada, קיצור של Ikatan Atletik Djakarta ‏(Jakarta Athletic Bond)).

ב-1949, לאחר תום המאבק האינדונזי לעצמאות, נתן הנשיא סוקרנו לכיכר את שמה הנוכחי. באותה עת הייתה הכיכר מתוחמת מכל צדדיה במבנים. סוקרנו יזם את הקמת האנדרטה הלאומית במרכז הכיכר, ולצורך כך נהרסו מספר מבנים שניצבו בה. בניית האנדרטה (המכונה מונאס (Monas)) החלה בשנת 1961 והסתיימה ב-1975. בעקבות הקמתה התבסס כינוי נוסף לכיכר - לפנגאן מונאס (Lapangan Monas).

ב-1993 הוכנה תוכנית-אב לכיכר, שנועדה להשיב אותה לשימוש של מרחב ציבורי פתוח וירוק. מימוש התוכנית הקנה לכיכר את המראה הנוכחי שלה. בשנת 2002 הוקמה גדר סביב מתחם הכיכר כדי להרחיק ממנה רוכלים וקבצנים, אך היא נותרה פתוחה לציבור הרחב. היא מהווה יעד פופולרי לתושבי העיר לפעילות נופש וספורט.

הכיכר וסביבותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורת הכיכר היא כשל טרפז שבסיסו פונה למערב. במרכזו ניצב המרחב המתומן המקיף את מבנה האנדרטה הלאומית, שבחלקו הוא מרוצף ובחלקו נטוע בצמחייה וכולל בריכות נוי ומזרקות. שני צירים אלכסוניים הנפגשים במרחב שסביב האנדרטה מחלקים את שטח הכיכר הנותר לארבעה מתחמים. במתחם הדרומי ניבנו עם השנים מבנים שונים, אך בהתאם לתוכנית האב כולם נהרסו. רוב השטח שסביב מתחם האנדרטה הוא שטח פתוח וירוק המיועד להולכי רגל, ותנועת כלי רכב בתוך הכיכר נאסרה. בשטח הפתוח ניצבים מספר פסלי אישים אינדונזים. במתחם הכיכר הדרומי מצויה מכלאת צבאים.

סביב הכיכר ניצבים מבנים המשמשים מספר רב של משרדי ממשלה ומוסדות ציבור שונים, ובהם:

  • ארמון מרדקה - ארמון הנשיאות של אינדונזיה
  • בית המשפט העליון
  • בית המשפט לחוקה
  • המטה הכללי של צבא אינדונזיה
  • מסגד איסתיקלאל (ולצדו קתדרלת ג'קרטה)
  • תחנת הרכבת גמביר
  • הגלריה הלאומית
  • בית עיריית ג'קרטה
  • המוזיאון הלאומי
  • מטה רדיו אינדונזיה
  • הבנק המרכזי

קואורדינטות: 6°10′31″S 106°49′38″E / 6.175278°S 106.827222°E / -6.175278; 106.827222

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כיכר מרדקה בוויקישיתוף