כיכר ציון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלט רחוב.svg
כיכר ציון
Zionsquare
Zion Square during daytime, Jerusalem, Israel.jpg
מבט על הכיכר ורחוב בן יהודה, ברקע מגדל העיר
מדינה ישראל
עיר ירושלים
שכונה מרכז העיר
קרוי על שם קולנוע ציון ששכן בכיכר
שנת הקמה 1924
רחובות מסתעפים רחוב יפו, רחוב בן יהודה, רחוב הרב אג"ן, רחוב הרברט סמואל, רחוב יואל משה סלומון, רחוב הרב קוק, רחוב החבצלת
קואורדינטות 31°46′55″N 35°13′11″E / 31.7820361°N 35.2196139°E / 31.7820361; 35.2196139 קואורדינטות: 31°46′55″N 35°13′11″E / 31.7820361°N 35.2196139°E / 31.7820361; 35.2196139 
כיכר ציון בלילה
הכיכר ובניין סנסור, בתקופת המנדט
כיכר ציון, 1950
מבט מתוך קפה וינה אל כיכר ציון בשנת 1950
מנחם בגין נואם בהפגנה כנגד הסכם השילומים, 1952

כיכר ציון היא כיכר במרכז ירושלים. הכיכר נמצאת בין רחוב יפו, מדרחוב בן יהודה, רחוב החבצלת ושכונת נחלת שבעה. הכיכר משמשת כמקום מפגש לבליינים ולבני נוער ירושלמים.

הקמת הכיכר ושמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר ציון הוקמה בידי הבריטים, כחלק מתכנון עירוני מודרני שיזמו בירושלים לאחר כיבושה. הם העתיקו באופן רשמי את מרכז העסקים הראשי של ירושלים מערבה, לאורך רחוב יפו, תוך יצירת "המשולש" של רחובות ראשיים: רחוב בן יהודה ורחוב המלך ג'ורג', ששולבו ברחוב יפו. כיכר ציון נמצאת באחד הקדקודים של המשולש. עד שנת 1924 הושלמה סלילתו של המשולש. בסמוך לכיכר נבנה בניין סנסור, שיועד לשמש כבניין משרדים.

הכיכר נקראת על שמו של קולנוע ציון (שנודע גם כ"ראינוע ציון"), שפעל בה עוד לפני הקמתה, החל משנת 1912. הקולנוע עבר גלגולים רבים, עד שנהרס בשנת 1972. היום ניצב במקומו הסניף המרכזי בירושלים של בנק הפועלים ומלון כיכר ציון.

מבנים בכיכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממערב עם כיוון השעון:

בניין סנסור - בית משרדים וחנויות הבנוי בסגנון ניאו-רנסאנסי, נבנה בתקופת המנדט וקרוי על שם היזמים. בעבר שכנו בו בית הקפה "אירופה" שהיה מוסד חברתי חשוב, הסניף הראשון של רשת "המשביר לצרכן" וכן מערכות עיתונים שונות.

מלון תל אביב או מלון רון - מבנה דו קומתי מעוטר, ששימש כבית מלון. במרפסתו עמדו נואמים בהפגנות השונות שהתקיימו בכיכר, ביניהם מנחם בגין כשהודיע על פירוק האצ"ל. תכניות שונות מבקשות לשפץ ולהוסיף קומות למבנה.

בית המשביר החדש - סניף הדגל של הרשת וחנות הכלבו הגדולה בארץ, החליף את בית המשביר ברחוב קינג ג'ורג'. המבנה ההיסטורי שאכלס בעבר את מועדון ה"אנדרגראונד" ואת הסניף הראשון של רשת סטימצקי, שופץ והורחב משמעותית, והבניינים יפו 39 ו-41 פורקו וחזיתותיהם שולבו במבנה החדש.

בניין בנק הפועלים - במקום בו שכן קולנוע ציון, שהעניק לכיכר את שמה, שוכן כיום בניין משרדים גדול של בנק הפועלים. בחזיתו גרם מדרגות רחב.

פיגועי טרור ואירועים אלימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר ציון הייתה זירה לפיגועי טרור אחדים.

זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, ב-8 באוקטובר 1967, היה קולנוע ציון אתר ניסיון הפיגוע הראשון בסדרת הפיגועים של ארגון פת"ח. מטען נפץ הוחבא בתוך תיק שהושאר באולם הקולנוע, אך המטען אותר והפיגוע סוכל.

ב־4 ביולי 1975 התרחש הפיגוע הקטלני ביותר בכיכר, והתפוצץ מקרר תופת שהונח בה, וגרם למותם של 15 אנשים ולפציעתם של 77 אנשים.‏[1] היה זה אחד הפיגועים הגדולים בהיקפם עד אז. בין ההרוגים היו ארבעה פלסטינים ממזרח ירושלים.‏[2] אש"ף הודיע אחריותו לפיגוע.

ב־10 בנובמבר 1975 קיבלה העצרת הכללית את החלטה 3379, אשר השוותה את הציונות לגזענות. מספר ימים לאחר מכן, ב-13 בנובמבר, התקיימה הפגנה נגד ההחלטה. לאחר ההפגנה התפוצץ סמוך לכיכר מטען חבלה שהוטמן בעגלת סבלים, שגרם למותם של שישה בני נוער.‏[3]

ב-23 במרץ 1979 התפוצץ מטען חבלה שהוטמן בפח זבל סמוך לכיכר, ומהפיצוץ נהרג אדם אחד ו-13 איש נפצעו.

הפגנות בכיכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שהכיכר אינה גדולה, מתקיימות בה לעתים הפגנות, בעיקר של חוגי הימין. עם הידועות שבהפגנות אלו נמנות:

הפגנת הענק נגד הסכם השילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־9 בינואר 1952 עמדה הכנסת לדון בהסכם השילומים עם גרמניה. מנחם בגין, מנהיג תנועת החרות שבאופוזיציה, התנגד נחרצות להסכם ולקראת הדיון ארגנה תנועתו עצרת המונים בכיכר ציון.‏[4] בנאומו אמר בגין, בין השאר:

"כאשר יריתם בי בתותח, נתתי את הפקודה: לא! היום אתן את הפקודה: כן! אמנם לא תדעו רחמים עלינו, אך זאת הפעם לא נדע רחמים גם כלפיכם, זאת תהיה מלחמה לחיים או למוות. למען השם, עריצים אטומי לב, חוסו על העם הזה, בטרם תיפתח הרעה. אותנו לא תכניעו, כי אין כוח בעולם שיכניע את כוח חיילי האצ"ל, היום הזה אני מודיע לכם כי לא תהיו עוד ממשלה יהודית, ולא תהיה לכם הזכות המוסרית בישראל. ממשלה זו, שתפתח במשא-ומתן עם המרצחים משמידי עמנו, תהיה ממשלת זדון שתבסס את שלטונה על כידון ורימון." (במילות הפתיחה, "כאשר יריתם בי בתותח", רומז בגין לעניין אלטלנה)

ההמון הלך מכיכר ציון לבניין הכנסת, ששכן באותה העת בבית פרומין, מרחק דקות הליכה מעטות, וחרף מחסומי המשטרה השליכו מפגינים אבנים על בניין הכנסת. כארבע מאות אנשים נעצרו, ומאתיים אזרחים ומאה וארבעים שוטרים נפצעו.

הפגנות "הפנתרים השחורים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהפגנה של הפנתרים השחורים ב-18 במאי 1971 התאספו אלפי מפגינים בכיכר ציון והשמיעו קריאות נגד הקיפוח העדתי.‏[5] המפגינים אף דרשו לשנות את שמה של הכיכר ל"כיכר יהדות המזרח". הפגנה זו התקיימה ללא רישיון, והמשטרה שהגיעה לפזרה נתקלה בהמון זועם, שהשליך אבנים ובקבוקי תבערה. התוצאות היו קשות: שוטרים ומפגינים נפגעו בהתנגשות, 20 אושפזו בבית החולים ו-74 מפגינים נעצרו על ידי המשטרה. לאחר מחאה אלימה זו נעתרה הממשלה לדון ברצינות בטענותיהם של "הפנתרים" ואף הוקמה ועדה ציבורית למציאת פתרון למצוקתם.

ב־28 באוגוסט 1971 נערכה בכיכר הפגנה סוערת של "הפנתרים השחורים" כנגד ראש הממשלה, גולדה מאיר, והועלתה באש בובה בדמותה של גולדה. המסר של המפגינים: "מדינה אשר חצי מתושביה מלכים וחצי עבדים מנוצלים – אנו נעלה אותה באש".

הפגנת הימין נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב'[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־5 באוקטובר 1995 נערכה בכיכר הפגנה שבה השתתפו ראשי מחנה הימין, אשר קראה לבטל את הסכמי אוסלו ולהוריד מהשלטון את ראש הממשלה יצחק רבין. כרזה בגודל של דף A4 של רבין במדי אס אס אשר הדפיסו שני קטינים במדפסת ביתית הועברה על ידי אבישי רביב לצוות טלוויזיה שסיקר את ההפגנה ועוררה סערה.

על מרפסת הנואמים עמדו שלושה מראשי הליכוד באותה עת: אריאל שרון, בנימין נתניהו ומשה קצב. לצדם עמד רחבעם זאבי. בתום ההפגנה צעדו כמה מאות מהמפגינים מהכיכר לכנסת ושם ניסו לפרוץ לרחבת הכנסת ופגעו במכוניות של שרי ממשלה.‏[6]

כמשקל נגד להפגנות הימין, ארגנו תנועות השמאל הפגנה לתמיכה בממשלה וברבין, שהתקיימה ב-4 בנובמבר בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, שבסופה נרצח רבין.

הפגנות ימין נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנה נוספת נערכה בכיכר נגד תוכנית ההתנתקות, תחת הסיסמה "ההתנתקות קורעת את העם". בהפגנה השתתפו עשרות אלפים. לאחר אירועי עמונה נערכה בכיכר הפגנה נוספת בהשתתפות עשרות אלפי אנשים שקראו לאולמרט להתפטר והאשימו אותו בשיסוי השוטרים והחיילים במתיישבי עמונה.‏[7]

הכיכר כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 נסגר רחוב יפו לתנועת כלי רכב והפך למדרחוב, בסמוך לנתיב הנסיעה של הרכבת הקלה. בנסיון לחדול את התקהלות נוער השוליים באזור הכיכר בשעות הערב - שינתה עיריית ירושלים את מבנה הכיכר וכיום ישנם ספסלים במרכזה.

עמותת עלם יחד עם מוזיאון ישראל מפעילים פרויקט לטיפול בנוער בסיכון שבמסגרתו מגיעה לכיכר ציון באופן קבוע ניידת עם אנשי מקצוע ומתנדבים המסייעים לבני נוער.‏[8]

בשנת 2016 הודיעה העירייה על תחרות אדריכלים לשיפוץ הכיכר. לפי הצעת הוריה של שירה בנקי, שנרצחה במצעד הגאווה בעיר, בין הקריטריונים בתחרות תיכלל "התייחסות אדריכלית לשדרוג הכיכר כמקום שמקדם חיבורים, סובלנות וכבוד הדדי" ברוחה של בתם. ‏[9]

אזכורים בתרבות ובספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


רחוב יפו, ירושלים
Jaffo draw.jpg
אתרים לאורך רחוב יפו
(1) התחנה המרכזית | (2) תחנת הרכבת (בבניה) | (3) שוק מחנה יהודה | (4) מרכז כלל | (5) מדרחוב בן יהודה | (6) נחלת שבעה
(7) בניין ג'נרלי | (8) כיכר ספרא | (9) העיר העתיקה | (10) ממילא | (11) שער יפו ומגדל דוד
(A) כיכר הדוידקה | (B) - כיכר ציון | (C) - כיכר צה"ל