כיף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ילדים משחקים בשלג.
גולשי גלים נהנים מעיסוק בספורט הגלישה.

כיף הוא הנאה מתענוגות, בפרט כתוצאה מעיסוק בפעילות פנאי. כיף הוא חוויה - לעתים קרובות בלתי צפוי, לא פורמלי, בדרך כלל לא מחושב וחסר תכלית. זוהי הסחת דעת מהנה, הסטת הנפש והגוף מכל משימה רצינית שאיננה בעלת רובד נוסף לה. למרות שכיף קשור במיוחד עם בילויים ומשחקים, ניתן לחוש כיף גם במהלך עבודה, אירועים חברתיים ואף בביצוע פעילויות יומיומיות שגרתיות. לעתים קרובות אין בסיס הגיוני לתחושה זו, ותפיסת פעילות מסוימת כ"כיפית" יכולה להשתנות מאדם לאדם. ההבדל בין "הנאה" לבין "כיף" קשה להבחנה, אולם ניתן לבטאו באופן הבא: "כיף" הוא אירוע ספונטני יותר, ומי שחווה אותו משתתף בו באופן אקטיבי. ישנן השלכות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות לחוויית כיף.

פעילויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילויות גופניות ופיזיות רבות מייצרות הזדמנויות לשחק ולתחושות של הנאה וכיף.

פסיכולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת פרסום אודות החשיבות לכייף מעבר לשעות העבודה.

לדברי יוהאן הויזינחה, כיף הוא "קטגוריה בסיסית לחלוטין של החיים, המוכרת לכולם במבט חטוף עד לרמת בעל-החיים".[1] מחקרים פסיכולוגיים חושפים הן את חשיבות הכיף והן את השפעתו על תפיסת הזמן, אשר לעתים הוא נתפס כקצר יותר, כאשר אתה מכייף.[2][3] כפי שבא לידי ביטוי באמרה הקובעת: "הזמן עובר מהר כשנהנים".

קיימת השערה שעל מנת שמשחקים, צעצועים ופעילויות אחרות יתפסו כסוג של "כיף" - עליהם להיות מאתגרים בדרך כלשהי. כאשר אדם מאותגר לחשוב באופן מודע, להתגבר על אתגר וללמוד משהו חדש, הוא נוטה יותר ליהנות מהחוויה חדשה ולתפוס אותה כ-"כיף". ככל הנראה, שבירת שיגרה מפעילויות יומיומיות נמצאת בבסיס תפיסה זו, שכן אנשים המעבירים ימים רבים בפעילויות שגרתיות נדרשים לחשיבה מוגבלת בלבד. מידע שגרתי מעובד על ידי המוח כ-"דפוס מקוטע"; "לעתים נדירות אנו מתבוננים בעולם האמיתי", אומר מעצב המשחקים ראף קוסטר, "במקום זאת אנו מזהים משהו שיש לנו, ואנחנו נשארים עם זה. ... אפשר לטעון כי המהות של רוב האמנות היא לאלץ אותנו לראות את הדברים כפי שהם באמת, ולא כפי שאנו מניחים שהם".[4] מאחר שחוויות כייפיות עוזרות לאנשים להירגע, "כיף" נחשב לפעמים כדבר מה שחשוב להוסיף לחיינו, על מנת לשמש כחיץ מפני לחץ ומתח.[5]

עבור ילדים, כיף קשור מאוד למשחק. לילדים יש יכולת גדולה לכייף בצורה ספונטנית ויצירתית, ועבורם - משחק "כרוך ביכולת לכייף - להיות מסוגל לחזור, לפחות לזמן קצר, לארץ לעולם לא, וליהנות ממנה".[5]

פיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדענים מסוימים זיהו אזורים במוח הקשורים לתפיסת החידוש, אשר מגורים כאשר אנחנו מתמודדים עם "נסיבות חריגות או מפתיעות". מידע מתקבל בתחילה בהיפוקמפוס, האתר של איחוד זיכרון לטווח ארוך, שבו המוח מנסה להתאים את המידע החדש עם דפוסים מוכרים שכבר מאוחסנים בו. כאשר הוא אינו מסוגל לעשות זאת, המוח משחרר דופמין, כימיקל הממריץ את האמיגדלה, אתר הרגש, ויוצר תחושה מענגת הקשורה לזיכרון החדש.[6] במילים אחרות, כיף נוצר על ידי גירוי המוח עם חידושים.

סוגי כיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שמונה סוגים של חוויות אינטראקטיביות המזוהים כ"כיפיים":

  • חוש: יצירת רגשות על ידי מניפולציות על החושים באמצעות מראה, צליל וקצב.
  • פנטזיה: החוויה הנוצרת מהשעיית הספק על מנת להאמין למציאות מזויפת שבה ניתן לחוות דברים שונים מאלו שניתן לחוות בחיים האמיתיים.
  • נרטיב: יצירת סיפור הקוסם לאדם ששומע/קורא אותו, הגורם לו לחוות ולדמיין מצבים הרבה מעבר למציאות.
  • אתגר: תחושת הכיף המיוצרת על ידי התמודדות עם אירועים קשים או משימות הדורשות את כל יכולתו של האדם להצליח. תחושה גדולה של שכר מגיע בדרך כלל עם זה.
  • אחווה: כיף הנובע משיתוף פעולה ודו-קיום עם אנשים אחרים, הגורם למספר יחידים להתאחד יחד לקבוצה על מנת לסייע אחד לשני. סוג זה של כיף נוצר, למשל, במשחקים מרובי משתתפים.
  • תגלית: כיף הנוצר על ידי תגלית של סודות ודברים מוסתרים. גורם לאדם תחושה של אינדיבידואליות וייחודיות.
  • התבטאות: כאשר רגשות ומחשבות של אדם משותפים ומשוחררים לאחרים זה סוג של כיף.
  • Submission: סוג זה של כיף מושג כאשר אדם משיג לידיו כמות גדולה של דבר מה יקר ערך בתקופת זמן קצרה, בעקבות תחושת הבעלות על הפריטים שברשותו.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם המודרני, "לעשות כיף" נמכר כמוצר צריכה בצורה של משחקים, טלוויזיה, צעצועים ושעשועים אחרים. סוציולוגים מרקסיסטיים, כגון אסכולת פרנקפורט, מבקרים את ההנאה המיוצרת בייצור המוני כמחושבת וריקה מכדי לספק סיפוק מלא. ביל גריפית' מבקר את הדיספוריה הזו באאמצעות קריקטורה סאטירית בשם "זיפי ראש-סיכה", השואל בצורה מכנית: "?‏Are we having fun yet" (האם אנחנו נהנים כבר?). השיר "She's Leaving Home" של להקת הביטלס כולל שורה, שעל פיה - כיף זה הדבר היחיד שלא ניתן לקנות בכסף ("Fun is the one thing that money can't buy").‏[7]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Yates, Vicki (2008). Having Fun. Heinemann-Raintree Library. ISBN 1403498326. בדיקה אחרונה ב-4 בפברואר 2013. 
  • Raph Koster (2011), Theory of Fun for Game Design, O'Reilly Media, Inc., ISBN 9781932111972 

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bruce C. Daniels. Puritans at Play. Leisure and Recreation in Colonial New England.. St. Martin's Press, New York, 1995. עמ' xiii. ISBN 0-312-12500-3. 
  2. ^ Sackett, A.; Meyvis, T.; Nelson, L.; Converse, B.; Sackett, A. (2010). "You're having fun when time flies: the hedonic consequences of subjective time progression". Psychological science : a journal of the American Psychological Society / APS 21 (1): 111–117. PMID 20424031. doi:10.1177/0956797609354832. 
  3. ^ Glynn, Sarah (אוגוסט 2012). "Why Time Flies When You're Having Fun". Medical News Today. בדיקה אחרונה ב-6 בפברואר 2013. Just being content or satisfied may not make time fly, but being excited or actively pursuing a desired object can. 
  4. ^ Koster, Raph (2010). Theory of Fun for Game Design. O'Reilly Media, Inc.. עמ' 22. ISBN 9781449314972. 
  5. ^ 5.0 5.1 Urdang, Esther (2008). Human Behavior in the Social Environment: Interweaving the Inner and Outer Worlds (מהדורה שנייה). Taylor & Francis. עמ' 445. ISBN 978-0-7890-3417-5. 
  6. ^ Sprenger, Marilee B. (2009). The Leadership Brain For Dummies. John Wiley & Sons. עמ' 50. ISBN 9780470600054. 
  7. ^ Mark Blythe, Marc Hassnzahl (2004), "The Semantics of Fun", Funology, Springer, עמ' 91–100, ISBN 9781402029660