לדלג לתוכן

כיפת בצל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כיפת בצל בטאג' מהאל

כיפת בצל היא כיפה שצורתה דומה לבצל.[1] בניגוד לכיפות רגילות בהן קוטרן יורד ככל שעולים לגובה הכיפה, בכיפות בצל קוטרן עולה עד לנקודה מסוימת ומשם מתחיל לרדת עד לסיומת בצורה מחודדת.

כיפת הבצל אופיינית בכנסיות של האורתודוקסיה הרוסית. ישנם מבנים דומים במדינות אחרות במזרח אירופה, ומעט גם במערב אירופה, בוואריה, אוסטריה וצפון מזרח איטליה. מבנים עם כיפות בצל נבנו גם באזורים המזרחיים של מרכז ודרום אסיה, ובמזרח התיכון.

ישנן ויראציות נוספות לכיפת הבצל, ביניהם מה שמכונה כיפת קסדה, שבה הכיפה אינה מתרחבת במרכז אך מסתיימת בצורה מחודדת, כיפת אגס, הנפוצה באוקראינה, שבה הכיפה מתחילה במין שפה שטוחה, מצטמצת ועולה, ורק אז מתרחבת ושוב מצטמצמת עד לסיום מחודד, כגון בקתדרלת סופיה הקדושה ועוד.

פסיפס אומיי המציג בניין בעל מראה דמוי כיפת בצל

היסטוריונים שונים מצביעים על סוריה כמקורה של כיפת הבצל, שם נמצאו פסיפסים מתקופת בית אומיה המציגים מבנים עם כיפות דומות.[2] אב טיפוס מוקדם של כיפת בצל הופיע גם באדריכלות סלג'וקית מאמצע המאה ה-11 באזור דמגאן באיראן.[3]

באדריכלות הרוסית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיפות בצל בכנסיית התחייה, קוסטרומה (1652)

לא ברור לחלוטין מתי ומדוע כיפות בצל הפכו לאופייניים באדריכלות הרוסית. סגנון הבצל המעוגל הופיע באדריכלות הרוסית כבר במאה ה-13.[4] קיימות מספר תיאוריות לפיהן צורת הבצל הרוסי הושפעה ממדינות מהמזרח, כמו הודו ופרס, איתן ניהלה רוסיה חילופי תרבות ארוכים.

עד סוף המאה התשע עשרה, לרוב הכנסיות הרוסיות היו כיפות בצל. למספר מהן היו כיפות מורכבות יותר בצורת ניצן, שצורתן נגזרה מדגמים בארוקיים מסוף המאה השבע-עשרה. כיפות בצורת אגס מקושרות בדרך כלל לסגנון הבארוק האוקראיני, בעוד שכיפות בצורת חרוט אופייניות לכנסיות אורתודוקסיות בעבר הקווקז.

כיפות הבצל של קתדרלת בזיליוס הקדוש

ישנם חוקרים המשערים כי הרוסים אימצו כיפות בצל מהעולם המוסלמי, ייתכן כי מח'אנות קאזאן, אשר כיבושה בשנת 1552 הונצח על ידי איוון האיום על ידי הקמת קתדרלת בזיליוס הקדוש. אחרים מקשרים את זה לפלישה המונגולית לנסיכויות הרוסיות.

כנסיית עץ בקיז'י עם כעשרים וחמש כיפות בצל
קבוצה של שלוש כיפות כחולות בכנסיית סנט שמעון מההר הנפלא בדרזדן, גרמניה

כיפת הבצל נפוצה רבות גם באדריכלות המוגולית, אשר מאוחר יותר השפיעה על האדריכלות ההודו-סרצנית ועל האדריכלות הסיקית.

מחוץ לתת-היבשת ההודית, כיפת הבצל נפוצה גם באדריכלות איראנית ובמקומות אחרים במזרח התיכון ובמרכז אסיה.

מדינות המערב והמרכז

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיפות בארוק בצורת בצל או ניצנים היו נפוצות גם באימפריה הרומית הקדושה. הראשון נבנה בשנת 1576 על ידי האדריכל יוהנס הול (1512–1594) על כנסיית מנזר האחיות הפרנציסקניות של מריה שטרן באאוגסבורג. כיפות בצל, העשויות בדרך כלל מיריעת נחושת, מופיעות על כנסיות קתוליות בכל רחבי דרום גרמניה, שווייץ, צ'כיה, אוסטריה, סרדיניה וצפון מזרח איטליה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כיפת בצל בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. Block, Eric (2010). Garlic and Other Alliums: The Lore and the Science (באנגלית). Royal Society of Chemistry. ISBN 9780854041909.
  2. Born, Wolfgang (1944). "The Introduction of the Bulbous Dome into Gothic Architecture and Its Subsequent Development". Speculum. 19 (2): 208–221. doi:10.2307/2849071. ISSN 0038-7134. JSTOR 2849071.
  3. Ring, Trudy; Watson, Noelle; Schellinger, Paul (2014-03-05). Middle East and Africa: International Dictionary of Historic Places (באנגלית). Routledge. ISBN 978-1-134-25993-9.
  4. Block, Eric (2010). Garlic and Other Alliums: The Lore and the Science (באנגלית). Royal Society of Chemistry. ISBN 9780854041909.