כיפת קרח קוטבית
כיפת קרח קוטבית או כיפת קוטב היא אזור בקו רוחב גבוה של כוכב לכת, כוכב לכת ננסי או לוויין טבעי המכוסה בקרח.[1]
אין דרישות גודל או הרכב לגוף קרח שייקרא "כיפת קרח קוטבית", רק שהוא יהיה חומר פאזה מוצק באזור הקוטב. המונח לא תמיד מדויק, שכן קרח מיושם בדרך כלל על גופים מעל היבשה ומכסים פחות מ-50,000 קמ"ר. גופים גדולים יותר נקראים "יריעות קרח".
הרכב הקרח משתנה לפי כוכב הלכת. לדוגמה, כפות הקוטב של כדור הארץ מורכבות בעיקר מקרח מים, בעוד שכיפות הקרח הקוטביות של מאדים הן תערובת של פחמן דו-חמצני מוצק וקרח מים.
כיפות קרח קוטביות נוצרות כיוון שבאזורים בקווי רוחב גבוה יש פחות קרינת שמש מאזורי המשווה, מה שגורם לטמפרטורות נמוכות יותר על פני השטח.
כיפות הקרח של כדור הארץ השתנו בצורה דרמטית ב-12,000 השנים האחרונות. שינויים עונתיים בכיפות הקרח מתרחשים כתוצאה משינויים בספיגת אנרגיית השמש כאשר כוכב הלכת או הירח מקיפים את השמש. בנוסף, בסקאלות זמן גאולוגיות, כיפות הקרח עשויות לגדול או להתכווץ בשל שינויי אקלים.
כדור הארץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
היקף קרח הים הארקטי בספטמבר 1978 – 2002 -
היקף קרח הים הארקטי בפברואר 1978 – 2002 -
כיפת הקרח הצפונית נמסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקוטב הצפוני מכוסה בקרח צף מעל האוקיינוס הארקטי, עם קרח שעוביו יכול להגיע עד 3–4 מטרים. השטח המכוסה בקרח ים נע בין 9 ל-12 מיליון קמ"ר. מעטה הקרח של גרינלנד מכסה כ-1.71 מיליון קמ"ר ומכיל כ-2.6 מיליון קמ"ק של קרח. קרח שמתפרק יוצר קרחונים בצפון האוקיינוס האטלנטי.[2]
לפי המרכז הלאומי לנתוני שלג וקרח, מאז 1979 היקף הקרח הארקטי בחורף פחת ב-4.2% כל עשור. ב-2008 ו-2009 היה היקף הקרח המינימלי גבוה מעט מ-2007, אך באופן כללי, בין השנים 1979–2000 ועד 2010, היקף הקרח פחת מ-8 מיליון קמ"ר ל-5 מיליון קמ"ר.[3]
הקוטב הדרומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנטארקטיקה מכוסה במעטה הקרח האנטארקטי, המשתרע על שטח של כ-14.6 מיליון קמ"ר ומכיל בין 25 ל-30 מיליון קמ"ק של קרח. כ-70% מהמים המתוקים על פני כדור הארץ נמצאים במעטפת הקרח הזו.
על פי נתונים ממרכז הנתונים הלאומי שלג וקרח, כיסוי קרח הים של אנטארקטיקה מציג מגמה חיובית קלה בשלושת העשורים האחרונים (1979–2009).[4]
מקרים היסטוריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מהלך העשורים האחרונים, כיפות הקרח הקוטביות של כדור הארץ זכו לתשומת לב בשל הירידה בכמות הקרח היבשתי וקרח הים. מאז סוף שנות ה-70, הארקטיקה איבדה 53,900 קמ"ר של קרח ים בשנה, בעוד שאנטארקטיקה צברה 18,900 קמ"ר. בנוסף, הארקטי מאבד כ-50 ג'יגהטון של קרח יבשתי בשנה.
ב-19 בספטמבר 2014, היקף קרח הים באנטארקטיקה עלה על 20 מיליון קמ"ר, והישאר שם מספר ימים. עלייה זו עשויה לנבוע מהפחתת המליחות של האוקיינוס האנטארקטי עקב המסה קודמת של מעטה הקרח.[5]
קצב הירידה של כיפות הקרח הקוטביות הביא לחקירות רבות על דינמיקת הקרחונים והשפעתם על האקלים. בשנות ה-50, מדענים ומהנדסים מצבא ארצות הברית החלו לקדוח לתוך כיפות הקרח לצורך תובנות גאולוגיות. מחקרים אלו הביאו להתפתחות טכנולוגיית קידוח ליבות קרח עמוקות, שהפכה לאמצעי חשוב לאחזור נתונים אקלימטיים.[6] כיפות הקרח הקוטביות שימשו לעקוב אחרי דפוסי האקלים הנוכחיים והעבר, בזכות עקבות של CO2 ו-CH4 כלואים בקרח. בעשור האחרון, הן הראו ירידה מהירה בגודלן ללא סימני התאוששות.[7] וזפינו קומיסו, מדען מחקר בכיר בנאס"א, מצא כי קצב ההתחממות בקוטב הצפוני ב-20 השנים האחרונות היה פי שמונה מקצב ההתחממות ב-100 השנים האחרונות.[8] בספטמבר 2012, קרח הים הגיע לגודלו הקטן ביותר אי פעם. העיתונאי ג'ון וידאל הצהיר כי קרח הים היה "700,000 קמ"ר מתחת למינימום הקודם של 4.17 מיליון קמ"ר שנקבע ב-2007".[9] באוגוסט 2013, היקף קרח הים הארקטי היה ממוצע של 6.09 מיליון קמ"ר, המייצג 1.13 מיליון קמ"ר מתחת לממוצע של 1981–2010 לאותו חודש.[10]
מאדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנוסף לכדור הארץ, לכוכב מאדים יש גם כיפות קרח קוטביות. הם מורכבים בעיקר מקרח מים עם כמה אחוזי אבק.[11]
תונים שנאספו בשנת 2001 ממשימות נאס"א למאדים מראים כי כיפת הקרח הדרומית של מאדים עוברת סובלימציה בין-שנתית. ההסבר המקובל ביותר הוא שתנודות במסלול כוכב הלכת גורמות לשינויים במבנה הקרח.[12]
פלוטו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-29 אפריל 2015, נאס"א הצהירה שמשימות ה"ניו הורייזונס" שלה גילו תכונה שנחשבת ככיפת קרח קוטבית על כוכב הלכת הננסי פלוטו.[13] פליטת הגשושית של פלוטו ביולי 2015 אפשרה לספקטרומטר הדימות האולטרה-סגול של אליס לאשר שהתכונה היא כיפת קרח המורכבת מקרחי מתאן וחנקן.[14]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The National Snow and Ice Data Center Glossary (אורכב 10.07.2009 בארכיון Portuguese Web Archive)
- ^ "NSIDC Arctic Sea Ice News Fall 2007". nsidc.org. אורכב מ-המקור ב-19 באפריל 2014. נבדק ב-27 במרץ 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Arctic Sea Ice News & Analysis". National Snow and Ice Data Center. נבדק ב-9 במאי 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "State of the Cryosphere / Arctic and Antarctic Standardized Anomalies and Trends Jan 1979 – Jul 2009". National Snow and Ice Data Center. אורכב מ-המקור ב-26 בדצמבר 2012. נבדק ב-24 באפריל 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Antarctic Sea Ice Reaches New Record Maximum". NASA Goddard Space Flight Center. 8 באפריל 2015. נבדק ב-10 במאי 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Langway, Chester (באפריל 2008). "The history of early polar ice cores, Cold Regions Science and Technology". 52 (2): 101–117.
{{cite journal}}: (עזרה); Cite journal requires|journal=(עזרה) - ^ "Polar ice is melting more faster than predicted". The Watchers. 10 במרץ 2011. נבדק ב-18 במאי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Thompson, Elvia. "Recent Warming of Arctic May Affect Worldwide Climate". NASA. אורכב מ-המקור ב-26 באפריל 2021. נבדק ב-2 באוקטובר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Videl, John (19 בספטמבר 2012). "Arctic Ice Shrinks 18% against Record, Sounding Climate Change Alarm Bells". The Guardian. London. נבדק ב-3 באוקטובר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ A real hole near the pole | Arctic Sea Ice News and Analysis, web.archive.org, 2024-03-04
- ^ Grima, Cyril G.; Kofman, W.; Mouginot, J.; Phillips, R. J.; Herique, A.; Biccardi, D.; Seu, R.; Cutigni, M. (2009). "North polar deposits of Mars: Extreme purity of the water ice". Geophysical Research Letters. 36 (3): n/a. Bibcode:2009GeoRL..36.3203G. doi:10.1029/2008GL036326. אורכב מ-המקור ב-17 ביולי 2012.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Ravilious, Kate (28 בפברואר 2007). "Mars Melt Hints at Solar, Not Human, Cause for Warming, Scientist Says". National Geographic News. National Geographic Society. אורכב מ-המקור ב-2 במרץ 2007. נבדק ב-28 באוקטובר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Parnell, Brid-Aine. "New Horizons Probe Snaps Possible Polar Ice Cap On Pluto". Forbes. נבדק ב-20 במאי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Taylor Redd, Nola. "Pluto Is Larger Than Thought, Has Ice Cap, NASA Probe Reveals". Space.com. נבדק ב-10 בספטמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה)