כלבם של בני בסקרוויל (מיני-סדרה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כלבם של בני בסקרוויל
The Hound of the Baskervilles
מבוסס על כלבם של בני בסקרוויל מאת ארתור קונאן דויל
סוגה סרט בלשי עריכת הנתון בוויקינתונים
כותבים אלכסנדר ברון (תסריט)
בימוי פיטר דאגוויד
שחקנים טום בייקר
טרנס ריגבי
ארץ מקור הממלכה המאוחדת
שפות אנגלית
מספר עונות 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר פרקים 4
הפקה
מפיק בארט לטס
מוזיקה קרל דייוויס עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך פרק 30 דקות
שידור
רשת שידור BBC
תקופת שידור מקורית 3 באוקטובר 1982
קישורים חיצוניים
דף התוכנית ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

כלבם של בני בסקרווילאנגלית: The Hound of the Baskervilles) היא מיני-סדרה בריטית של ה-BBC, בהפקת בארי לטס, בבימויו של פיטר דאגוויד ובכיכובום של טום בייקר בתפקיד שרלוק הולמס וטרנס ריגבי בתפקיד דוקטור ווטסון. המיני-סדרה מבוססת על הרומן "כלבם של בני בסקרוויל" מאת ארתור קונאן דויל. קרל דייוויס הלחין את המוזיקה וניצח על הביצוע.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה זו של "כלבם של בני בסקרוויל" מאת דויל היא העיבוד השני לסדרת טלוויזיה של ה-BBC.[1] הקודם היה מיני-סדרה בשני חלקים משנת 1968 בכיכובו של פיטר קושינג. הגרסה מ-1982 היא חלק מסדרת דרמות תקופתיות בשם "Sunday Classics" של עיבודים ספרותיים שהפיקו ה-BBC.

בסדרה התאחדו השחקן טום בייקר והמפיק בארי לטס שעבדו קודם לכן יחד בסדרה "דוקטור הו".[2] המיני-סדרה שודרה ב-4 חלקים ב-1982.[2] ב-1977 כאשר בייקר גילם את הדוקטור הרביעי הוא הופיע במיני-סדרה בשם "The Talons of Weng-Chiang" שבה הדוקטור היה לבוש בבגדיו של שרלוק הולמס כולל הכובע האופייני שלו.[1][2]

טרנס ריגבי שגילם בגרסה זו את דמותו של ד"ר ווטסון, שיחק ב-1983 בתפקיד המפקח לייטון בסרט הטלוויזיה "חותם הארבעה" בכיכובו של איאן ריצ'רדסון בדמות שרלוק הולמס.

המיני-סדרה צולמה באולפני ה-BBC בברמינגהאם וצילומי החוץ נערכו בדארטמור.[3]

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגובות הצופים היו חלוקות,[4] ולא השתפרו בחלוף זמן.[5][6] בייקר עצמו העריך את הופעתו ככישלון.[1] הדיילי טלגרף תיאר את העיבוד כ"הסתכלות מסורתית על ההרפתקה הידועה ביותר של הולמס", ועל בייקר נכתב ש"אולי עדיף שהוא היה נשאר בטארדיס".[7] עיתון האינדפנדנט כתב ביקורת אוהדת יותר ותיאר את בייקר כ"הולמס גדול מהחיים".[8]

DVD[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיני-סדרה יצאה לאור באוסטרליה ב-20 באוגוסט 2014 על ידי Madman Entertainment. התוספות ב-DVD כוללות הערות מאת טום בייקר.[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Barnes, Alan (2002). Sherlock Holmes on Screen. Reynolds & Hearn Ltd. עמ' 69. ISBN 1-903111-04-8. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Haining, Peter (1994). The Television Sherlock Holmes. Virgin Books. עמ' 83. ISBN 0-86369-793-3. 
  3. ^ "The Hound of the Baskervilles". BBC. בדיקה אחרונה ב-1 בדצמבר 2018. 
  4. ^ Haining, Peter (1994). The Television Sherlock Holmes. Virgin Books. עמ' 84. ISBN 0-86369-793-3. 
  5. ^ "A Study In Error: The Ten Worst Sherlock Holmes". shadowlocked.com. אורכב מ-המקור ב-28 January 2012. בדיקה אחרונה ב-28 בדצמבר 2011. 
  6. ^ Eyles, Allen (1986). Sherlock Holmes: A Centenary Celebration. Harper & Row. עמ' 123. ISBN 0-06-015620-1. 
  7. ^ "15. Tom Baker - Sherlock: the 20 greatest Sherlock Holmes". The Daily Telegraph. בדיקה אחרונה ב-11 באפריל 2015. 
  8. ^ "Holmes Sweet Holmes: Literature's Greatest Sleuth". The Independent. בדיקה אחרונה ב-11 באפריל 2015. 
  9. ^ "The Hound of the Baskervilles". Madman Entertainment. בדיקה אחרונה ב-5 בפברואר 2018.