כלכלה מוסרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הקונספט של כלכלה מוסרית הוגדר לראשונה על ידי ההיסטוריון האנגלי אדוארד פאלמר תומפסון. אך למעשה היה בשימוש על ידי סופרים במאה ה-18 בתקופה בה כלכלה וערכים מוסריים התחילו לסתור אחד את השני. תומפסון החל לכתוב על כלכלה מוסרית של העניים בהקשר לתפוצה הרחבה של מהומות הלחם שפרצו באזורים הכפריים באנגליה של המאה ה-18. הקונספט הפך לפופולרי בזכות הספר "הכלכלה המוסרית של איכרים: מרד וקיימות בדרום מזרח אסיה" מאת ג'יימס ק. סקוט (1976). הספר פותח במטפורה בה איכרים משולים לאדם שקוע עד לראשו במים: הגל הכי קטן יכול להטביע אותו. באופן דומה, איכרים בדרך כלל גרים קרוב מאוד למקור הקיימות כך שדרוש מעט מאוד כדי לפגוע באיכות חייהם. מכאן הוא מניח סט של עקרונות כלכליים שעל פי הם הגיוני לחיות. הספר, שאינו מבוסס על מחקר, מציע דגם חוצה תרביות ואוניברסלי של כלכלה כפרית שמתבסס על עקרונות תאורטיים נוקשים ולא בהכרח על ניתוח של התרבות הכלכלית. ראשית הוא טוען שאיכרים מונעים על ידי עקרון "ביטחון קודמת לכל". הם לא יטו לאמץ טכנולוגיות חדשניות, לא משנה כמה הן מבטיחות, משום שהשיטות המסורתיות הוכיחו אפקטיביות. זה יוצר דעה לא הוגנת על איכרים כ"מסורתיים" שבעצם הם פשוט לא יכולים לקחת את הסיכונים. שנית, סקוט טוען שהחברה האיכרית נותנת "ביטוח קיומי" או "רשת ביטחון" לחבריה למקרים בהם אסונות טבע או אסונות מידי אדם מתרחשים.

כלכלה צודקת [עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלה מוסרית מפורשת גם ככלכלה אשר מבוססת על ערכים כמו טוב לב, הגינות וצדק. כלכלה שכזאת יציבה רק בקהילות קטנות ומאוחדות. בקהילות אלה עקרון השיתופיות (ידוע גם כ"יד לוחצת יד") עובד כדי להימנע מבעיית חד צדדיות (כאשר רק צד אחד נותן אך לא מקבל). כאשר פעולות כלכליות מתרחשות בין זרים שלא יכולים להבטיח בצורה לא רשמית להתחייב למלא את צידם בהסכם, בעיית החד צדדיות לא מקבלת פתרון. לכן קשה לקיים כלכלה מוסרית בקהילות גדולות.

בחברות מסורתיות כל אדם וכל משק בית הוא גם צורך וגם מייצר. רשתות חברתיות יוצרות הבנות הדדיות שמקדמות את ההישרדות של התאים החברתים גם בתנאי מחסור. הקשרים החברתיים האלו פועלים כדי למנוע מהגורמים הכלכלים למקסם את רווחיהם.  הסכמים מסורתיים בעל פה נוצרו לגבי הערך היחסי של שירותים ומוצרים שונים. מוצרי יסוד וסחורות אחרות אשר נחשבים באופן מסורתי להכרחיים להישרדות הקהילה דרשו מחירים מותאמים. מחסור או שפע צריך לחלוק בין כולם. ההבנות המסורתיות האלו הצריכו את כוח ההרגל, ועם המורכבות החברתית הגוברת הצריכו שימוש בחוקים. הספר 'החברה היעילה' מאת ג'וסף האט דן במהות של כלכלה מוסרית וטוען כי קנדה הצליחה ליצור את האיזון הנכון בין צורכי החברה וחופש כלכלי, ובזכות זה הגיעה קרוב ככל שאפשר להיות מדינה בעלת כלכלה מוסרית אוטופית. 'יחסים נכונים' מאת בראון וגארבר מדבר על הצורך הדחוף בהשגת כלכלה שתורמת ליצירת קיימות של המערכת האקולוגית הגלובלית. הם ניסחו שאלות מפתח ביחס למטרות, תפקודים, לגודל האופטימלי, הגינות וששלטון עולם בו המערכת הכלכלית נמצאת ביחסים מטיבים עם המערכת האקולוגית בכדור הארץ. הם טוענים שכלכלה מוסרית הכרחית אם האנושות רוצה להימנע מקריסה מערכתית בלתי נמנעת שתתרחש כשהכלכלה תעבור את היכולות המוגבלות של המערכת האקלוגית למחזר את האשפה, ולייצור חומרים ומינרלים גולמיים חדשים ולתמוך באוכלוסייה העולמית ההולכת וגדלה.

כלכלה ונורמות חברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן דומה, כלכלה מוסרית הוא גם השם שניתן בתחומי המחקר של כלכלה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה לגבי יחסי הגומלין בין מנהגים תרבותיים ופעילות כלכלית. מושג זה מתאר את הדרכים השונות בהן מנהגים ולחץ חברתי הם גם גורמים כלכליים בחברה שיכולים להציב נורמות חברתיות אפילו מעל שיקולי רווח. לפני העלייה של כלכלה קלאסית במאה ה-18, הכלכלות באירופה ובהתיישבויות בצפון אמריקה היו נשלטות על ידי מגוון תקנות (רשמיות ולא רשמיות) שהיו במהותן מוסריות. תקנות אלו נועדו למנוע  מצב בו "תאווה לרווח" מתגבר על "מוסריות". ביטויים רשמיים לתקנות אלו ניתן לראות באיסורים הנוצריים והמוסלמיים על ריבית שמייצגים את הגבולות שמציבים ערכים דתיים על פעילות כלכלית. ביטויים פחות רשמיים של כלכלה מוסרית מופיעים במהלך המאות ה-16 וה-17; לדוגמה, אנשי כמורה הטיפו רבות כנגד פרקטיקות כלכליות שהיו חוקיות אך לא נחשבו "צודקות". דרשות אלו השפיעו על ההתנהגות של נוצרים רבים אשר דאגו למוניטין הדתי שלהם. 

באופן דומה, במהלך ההתפשטות המהירה של הקפיטליזם במהלך המאות האחרונות, המסורת הטרום קפיטליסטית של כלכלה מוסרית הייתה בשימוש כדי להצדיק פעולות נפוצות נגד סוחרים  חסרי מצפון. לדוגמה, העניים הפגינו בקביעות נגד סוחרי תבואה שהעלו את המחירים בשנים של בצורת בניסיון לשנות את ההגדרה של מחיר הוגן.

כלכלה מוסרית אוטופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמנים המודרניים, "כלכלה מוסרית אותופית" הוא מושג שנוצר בנוגע לארגון מחדש של המערכת הכלכלית כדי שתשקף קוד אתי או מוסרי שדוחה את דגם הכלכלה הקפיטליסטית שמתבססת על שוק חופשי. חברות עם נטייה לכלכלה סוציאליסטית או קפיטליסטיות הן דוגמה  ברורה, כמו גם הנסינות בקנה מידה קטן של הקיבוצים הישראלים ליצור כלכלה מוסרית אותפיות. במרבית המקרים, ניסויים אלו לא יצאו כפי שמייסדיהם ציפו. בצורה לא מפתיעה, מהפכה וארגון מחדש של עמודי התווך של החברה גרמו להרס חמור של חיי היום יום ולאובדן של דור שלם כמו תוכניות כדוגמת מדיניותו הכושלת של סטלין לקציר שיתופי. ניסיונות פחות רקדיקאליים להפוך את הכלכלה הקפיטליסטית ליותר מוסרית (מסחר הוגן, קרנות השקעה מוסריות, פיתוח מקורות אנרגיה מתחדשים, מחזור, קופרטיבים)  צמחו מאותו רעיון של כלכלה אוטופית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]