כלכלה פמיניסטית
כלכלה פמיניסטית היא תחום מחקר ביקורתי בכלכלה העוסק במערכות כלכליות ובתהליכים כלכליים מנקודת מבט מודעת־מגדר ומכלילה. חוקרות וחוקרי כלכלה פמיניסטית כוללים אקדמאים, פעילות חברתיות, תאורטיקנים של מדיניות ואנשי מקצוע. חלק ניכר מן המחקר בתחום עוסק בנושאים שהוזנחו בעבר בכלכלה, כגון עבודת טיפול (care work), אלימות בין בני זוג, או תאוריות כלכליות שניתן לשפר באמצעות שילוב טוב יותר של השפעות ואינטראקציות מגדריות, למשל בין עבודות בתשלום לבין העבודה הבלתי־משולמת במשק. חוקרות אחרות בתחום פיתחו שיטות חדשות לאיסוף ולמדידת נתונים, כגון מדד העצמת המגדר (אנ') (Gender Empowerment Measure – GEM), וכן תאוריות מודעות־מגדר יותר, כגון גישת היכולות. הכלכלה הפמיניסטית מתמקדת גם באקולוגיה החברתית של הכסף.
כלכלניות פמיניסטיות מפנות תשומת לב להבניות החברתיות של הכלכלה המסורתית, ומטילות ספק במידת היותה תחום פוזיטבי ואובייקטיבי. הן מצביעות על כך שהמודלים והשיטות שלה מוטים בשל התמקדות בלעדית בנושאים המזוהים עם גבריות והעדפה חד־צדדית של הנחות יסוד ושיטות המזוהות עם גבריות. בעוד שהכלכלה המסורתית התמקדה בשווקים וברעיונות המזוהים עם גבריות, כגון אוטונומיה, הפשטה ולוגיקה, כלכלה פמיניסטית קוראת לבחינה רחבה יותר של החיים הכלכליים, כולל נושאים הנתפסים כנשיים מבחינה תרבותית, כגון כלכלת המשפחה, וכן להדגשת חשיבותם של קשרים בין-אישיים, קונקרטיות ורגש בהסברת תופעות כלכליות.
חוקרות וחוקרים רבים, ובהם אסתר בוסרופ, מריאן פרבר (אנ'), דרוסילה ק' בארקר, ג'ולי א' נלסון, מרילין וורינג, ננסי פולבר, דיאן אלסון, ברברה ברגמן ו־איילסה מקיי, תרמו להתפתחות הכלכלה הפמיניסטית. ספרה של וורינג משנת 1988, אם נשים היו נספרות, נחשב לעיתים ל"מסמך המכונן" של התחום.[1] בשנות ה־90 כבר הוכרה הכלכלה הפמיניסטית כתת־תחום מבוסס בתוך הדיסציפלינה הכלכלית, והחלו להופיע כתבי עת וספרים ייעודיים עבור העוסקים בו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Women Unaccounted for in Global Economy Proves Waring Influence, בלומברג, 18 ביוני 2013, מאורכב בארכיון האינטרנט