כלכלת הרפובליקה העממית של סין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כלכלת הרפובליקה העממית של סין
מרכז העסקים הבינלאומי במחוז פודונג שבשנגחאי, 2008
מרכז העסקים הבינלאומי במחוז פודונג שבשנגחאי, 2008
דירוג עולמי תמ"ג: 1; תמ"ג לנפש: 99
מטבע רנמינבי
סטטיסטיקה
תמ"ג 23,120,000
תמ"ג לנפש 16,762
צמיחה כלכלית 6.90% (דירוג: 18; הערכה לשנת 2015)
מדד ג'יני 46.9 (דירוג: 28; הערכה לשנת 2014)
כוח עבודה 804,000,000 (הערכה לשנת 2015)
הנתונים מבוססים בעיקר על: ספר העובדות העולמי של ה-CIA
הסכומים הנקובים בדולרים בערך זה, הכוונה לדולר ארצות הברית, אלא אם כן צוין אחרת
חקלאים סיניים

כלכלת הרפובליקה העממית של סין היא הכלכלה הגדולה ביותר בעולם במונחים של תוצר מקומי גולמי (תמ"ג) לפי שווי כוח הקנייה, לעומת זאת במונחים של התמ"ג הנומינלי, כלכלת סין היא השנייה בגודלה בעולם ומפגרת בהרבה אחרי כלכלת ארצות הברית.

במהלך 25 השנים האחרונות הפכה סין למדינה בעלת הצמיחה הכלכלית המואצת ביותר בעולם, כאשר בשנת 2008 שיעור הצמיחה השנתי עמד על 9%. בשלושת העשורים האחרונים גדלה ההכנסה הממוצעת לנפש בסין בשיעור שנתי ממוצע של למעלה מ-8%, אשר הוביל לצמצום ניכר בממדי העוני במדינה. זאת אף שאחת ההשלכות הנלוות לצמיחה הכלכלית הייתה התעצמות אי-השוויון הכלכלי בתוך החברה הסינית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחוזי הגידול בתמ"ג לנפש 1990-2007 [1] ניתן לראות כי אחוזי הצמיחה בסין היו באותה תקופה מהגבוהים בעולם
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הרפורמה בכלכלת סין

למרות גודלה העצום של סין, שפע משאבי הטבע שלה והעובדה שכ-20% מכלל אוכלוסיית העולם חיה בשטחה, משנות ה-90 של המאה ה-19 ועד לסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 התפקיד אותו מילאה בכלכלה העולמית היה שולי יחסית. בסוף 1978 התחילה הנהגת סין ברפורמות כלכליות משיטה כלכלית ריכוזית לשיטה המזכירה את השוק החופשי, תוך כדי שמירה על פיקוח הדוק. בחקלאות עברו משיטת האחריות הקולקטיבית לחקלאות פרטית. בתעשייה מנהלי המפעלים קיבלו עצמאות וסמכות גדולה יותר ופתחו את הכלכלה לסחר חוץ. הממשלה שמה דגש על העלאת ההכנסה והצריכה האישית, תוך כדי הכנסת שיטות ניהול חדשות על מנת לשפר את התפוקה. הממשלה התמקדה בסחר חוץ כמנוע הצמיחה הראשי של המשק הסיני. למטרה זו הגדירה מעל ל-2,000 אזורי סחר מיוחדים, שבהם יש חוקים נוקשים פחות והכלכלה שם חופשית יותר. הממשלה הסינית מכנה את המדיניות הכלכלית הנוכחית המונהגת בסין שלאחר הרפורמה "סוציאליזם עם גוון סיני ייחודי", אף על פי שהפירוש המדויק למשפט זה נתון במחלוקת. חלק רואים בכלכלה הסינית כסוג של כלכלה מעורבת, אחרים כסוג של קפיטליזם.

מאז פתחה סין את שעריה להשקעות ושותפויות כלכליות מצד תאגידים מערביים, הפכה למרכז ייצור תעשייתי עולמי. במשך שלושה עשורים צמחה בקצב שנתי ממוצע של 9-10%, מה שגרם לשינויים מרחיקי לכת בסין, החל מהחברה, דרך יחסי חוץ ועד לאיכות הסביבה[2].

הצמיחה האדירה בסין בענפי התחבורה והתעשייה הפכו את סין לצרכנית מרכזית של נפט וחומרי גלם נוספים, ועודדו את סין ליצור שיתופי פעולה עסקיים עם מדינות אפריקאיות מהן מתרחקים משקיעים מערביים בגלל שחיתות גואה או דיקטטורה לא יציבה. כחלק משיתופי פעולה אלו סין מעניקה למדינות אלו הלוואות ובונה עבורם מתקני תשתית, מה שמחזק את השפעתה של סין באזורים שונים בעולם השלישי[2].

מבחינה חברתית הצמיחה הכלכלית בסין שינתה מהותית פניה של המדינה. לאורך העשורים שמאז הרפורמה, פתח בהדרגה הממשל את השוק המקומי לעסקים פרטיים ולניידות עובדים, בעיקר מאזורי הכפר אל הערים הגדולות. הגירות עבודה או יצרו מעמד של כ-160 מיליון תושבים אשר חיים בשולי הערים ומתפרנסים מעבודות קשות יום ולא זוכים להזדמנות רבה לניידות חברתית למעמד סוציואקונומי גבוה יותר. לצד מעמד זה, האוכלוסייה העירונית והתעשייתית נהנית מגידול משמעותי באיכות החיים[2]. בעקבות הרפורמה גדלו משמעותית הפערים בין עשירים לעניים, ובמיוחד בין תושבי העיר לתושבי הכפר. פערים אלו לפעמים גורמים לתסיסה אנטי-ממסדית[2]. יחד עם זאת, הרפורמה סייעה להוציא למעלה מ-600 איש מעוני מוחלט, כאשר שיעור העוני המוחלט (הנמדד על פי אוכלוסייה המשתכרת הכנסה הנמוכה מ-2 דולר ליום) הצטמצם משמעותית מ-85% בשנת 1981 ל-15.9% בשנת 2005[3].

בזכות ההכנסות העולות של השלטון מהצמיחה הכלכלית, הצליח לשפר את רמת החינוך, הרפואה, והמנהל ברוב אזוריה ומחוזותיה של סין[2].

מבחינה סביבתית השפעותיה של הצמיחה הכלכלית בסין ניכרות מאוד. בסין קיים זיהום אוויר החמור ביותר בעולם, וישנו מחסור במקורות מים נקיים, כתוצאה מהזרמת פסולת תעשייתית וביוב אל מקורות המים, ללא שום פיקוח ובקרה[2].

בעשור השני של המאה ה-21, סין הפכה לאחת המעצמה הכלכליות המובילות בעולם. בשנת 2010 הפכה סין לצרכנית האנרגיה הגדולה בעולם[4], ובשנת 2014 הודיעה קרן המטבע הבינלאומית שכלכלת סין עקפה את כלכלת ארצות הברית במספר היבטים כמו שווי שירותים וסחורות[5].

מגזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני המגזרים העיקרים בכלכלה הסינית הם החקלאות והתעשייה, אשר יחד מפעילים למעלה מ-70 אחוז מכלל כוח העבודה ומפיקים מעל ל-60 אחוז מהתמ"ג הסיני. שני המגזרים הללו שונים באספקטים רבים. הטכנולוגיה, פריון העבודה וההכנסה התפתחו באופן מהיר בהרבה יותר בענפי התעשייה הסינית מאשר בענפי החקלאות הסינית. בעוד שהתפוקה החקלאית הושפעה בעיקר מתנאי מזג האוויר, התעשייה הושפעה ישירות מהרפורמה אותם הנהיגה הממשלה.

השוני בין שני המגזרים הובילו ליצירת פער כלכלי, תרבותי וחברתי ניכר בין האזורים העירוניים לכפריים בסין. סין היא היצרנית הגדולה בעולם של אורז והיא בין הספקים העיקריים בעולם של חיטה, תירס, טבק, פולי סויה, בוטנים וכותנה. סין היא אחת היצרניות הגדולות בעולם של מספר מוצרים תעשייתיים ומוצרי מינרלים כגון: בד כותנה, טונגסטן, ואנטימון, ויצרנית חשובה של חוטי כותנה, פחם, נפט גלמי, ומספר מוצרים אחרים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]