כלכלת ירדן
.jpg) | |
| דירוג עולמי | תמ"ג: 92; תמ"ג לנפש: 141 |
|---|---|
| מטבע |
דינר ירדני  |
| סטטיסטיקה | |
| תמ"ג | 53.57 מיליארד (הערכה 2024) |
| תמ"ג לנפש | $ 4,705 (הערכה 2024) |
| צמיחה כלכלית | 2.6% (2024) (דירוג: 121; הערכה לשנת 2015) |
| תמ"ג לפי מגזר |
חקלאות: 4.5% (2017) תעשייה: 28.8% (2017) שירותים: 66.6% (2017) |
| אינפלציה (מה"ל) | 4.224% (2022) |
| אוכלוסייה מתחת לקו העוני | 18.1% (2010) |
| מדד ג'יני | 35.4 (דירוג מדיום, 2013) (דירוג: 64; 2007) |
| כוח עבודה | 2,631,115 (2019) (הערכה לשנת 2015) |
| כוח עבודה לפי מקצוע |
חקלאות: 2% (2013) תעשייה: 20% (2013) שירותים: 78% (2013) |
| אבטלה | 18.3% |
|
הנתונים מבוססים בעיקר על: ספר העובדות העולמי של ה-CIA הסכומים הנקובים בדולרים בערך זה, הכוונה לדולר אמריקאי, אלא אם כן צוין אחרת | |
  | |
כלכלת ירדן היא כלכלה מתפתחת המתמודדת עם אתגרים מבניים, אך מציגה יציבות יחסית למרות התנאים האזוריים המורכבים. המדינה סובלת ממחסור במשאבי טבע, תלות בסיוע חוץ ומגבלות בתחום המים, אך ממשיכה להשקיע במגזרים כמו תיירות, חקלאות ותעשייה כדי לתמוך בצמיחה הכלכלית.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]התמ"ג לנפש של ירדן עלה בשנות השבעים בשיעור של 351%, חוותה ירידה של 30% בשנות השמונים, ועלייה של 36% בשנות התשעים. לאחר עלייתו של המלך עבדאללה השני לכס המלכות בשנת 1999, הונהגה מדיניות כלכלית ליברלית שהביאה לפריחה שנמשכה עד שנת 2009. כלכלת ירדן גדלה בשיעור שנתי של 8% לאחר המלכתו של עבדאללה השני, 1999 ועד ל-2008. עם זאת, הצמיחה הואטה ל-2% בלבד לאחר פרוץ האביב הערבי בשנת 2011. עלייה משמעותית באוכלוסייה, בשילוב עם האטה בצמיחה הכלכלית וגידול בחובות הציבוריים הביאו להחמרת העוני והאבטלה במדינה. נכון לשנת 2015, ירדן מתהדרת בתמ"ג בשווי של 37.6 מיליארד דולר, שמדרג אותה במקום ה-89 בעולם.
ירדן מחזיקה בחברות FTA עם ארצות הברית, קנדה, סינגפור, מלזיה, האיחוד האירופי, תוניסיה, אלג'יריה, לוב, טורקיה וסוריה. ירדן היא חברה בהסכם הסחר החופשי הערבי רבתי, אזור הסחר החופשי אירו-ים תיכוני, הסכם אגאדיר, וגם נהנית ממעמד מתקדם עם האיחוד האירופי.[1]
ירדן היא כלכלת ידע מתעוררת. המכשולים העיקריים לכלכלת ירדן הם מיעוט מקורות מים, הסתמכות מוחלטת על יבוא נפט לאנרגיה וחוסר יציבות אזורית. קצת יותר מ-10% מאדמות המדינה ניתנות לעיבוד, ואספקת המים מוגבלת. הגשמים מעוטים, ורוב מי התהום הזמינים בירדן אינם מתחדשים. על פי הסכם השלום בין ישראל לירדן, מחויבת ישראל להעביר לירדן 50 מיליון מ"ק מים מדי שנה. ביולי 2021 החליט ראש הממשלה נפתלי בנט להכפיל את כמות המים ולהעביר לירדנים 100 מיליון מ"ק מים. ההסכם שנחתם אז היה לשלוש שנים, ופג בסוף מאי 23. המשאבים הבסיסיים בכלכלה הירדנית מתרכזים בכריית זרחן, אשלג ונגזרות הדשן שלהם; תיירות; העברות מעבר לים; וסיוע חוץ. אלה המקורות העיקריים שלה להכנסות מטבע קשה. עקב מחסור במקורות אנרגיה זמינים, ירדן מסתמכת על גז טבעי, המספק 93% מצרכי האנרגיה המקומיים שלה. ירדן נהגה להיות תלויה בעיראק לצורך נפט עד למלחמת עיראק בשנת 2003. בירדן יש גם שפע של אזורים תעשייתיים המייצרים סחורות בתחום הטקסטיל, התעופה והחלל, ההגנה, התקשוב, התרופות והקוסמטיקה.
בשנים האחרונות הואטה הצמיחה הכלכלית של ירדן, בממוצע של כ-2%. סך החוב החיצוני של ירדן בשנת 2011 היה 19 מיליארד דולר, המהווים 60% מהתמ"ג. בשנת 2016 הגיע החוב ל-35.1 מיליארד דולר המהווים 93.4% מהתמ"ג.[2] עלייה משמעותית זו מיוחסת להשפעות של חוסר היציבות האזורית שגורמות לירידה בפעילות התיירים; ירידה בהשקעות זרות; הגדלת ההוצאות הצבאיות; התקפות על הצינור המצרי המספק לממלכה גז; קריסת הסחר עם עיראק וסוריה; הוצאות הנובעות משיכון פליטים סורים וצבירת ריביות מהלוואות.[2] על פי הבנק העולמי, הפליטים הסורים עלו לירדן יותר מ־2.5 מיליארד דולר בשנה, שהם 6% מהתמ"ג ו-25% מההכנסות השנתיות של הממשלה.[3] בעקבות כניסת הפליטים הסורים לירדן, צמיחת השכר ירדה במידה ניכרת, עקב כך שהייתה תחרות על משרות בין פליטים לאזרחי ירדן. הנפילה שהחלה בשנת 2011 נמשכה עד 2018. חמשת המגזרים המובילים במדינה התורמים לתמ"ג הם שירותים ממשלתיים, מימון, ייצור, תחבורה ותיירות, הושפעו קשות ממלחמת האזרחים בסוריה.[4] סיוע חוץ מכסה רק חלק קטן מעלויות אלה, 63% מכלל העלויות מכוסות על ידי ירדן.[5] תוכנית צנע אומצה על ידי הממשלה, ומטרתה להפחית את יחס החוב לתוצר של ירדן ל-77 אחוזים עד 2021.[6] התוכנית הצליחה למנוע את עליית החוב מעל 95% בשנת 2018.
בשנת 1975, בה החלה מלחמת האזרחים בלבנון העבירו בעלי הון ערבים את השקעותיהם מלבנון לירדן, יסדו בה מפעלי תעשייה, בנו שכונות מגורים ובנייני משרדים.
בשנת 1980 ירד ערכו של הדינר הירדני וממשלת ירדן נאלצה להטיל הגבלות על יבוא של מוצרי מותרות כדי להתגבר על הגירעון הכבד במאזן התשלומים שלה.
בעת מלחמת המפרץ, תמיכתו של המלך חוסיין בסדאם חוסיין, שליט עיראק, גרמה למדינות המפרץ ולסעודיה להפסיק את מכירת הנפט והסיוע לממלכה הירדנית, מה שגרם לקשיים כלכליים ניכרים שכן היא מייבאת את מרבית צורכי האנרגיה שלה.
במדינה עובר צינור הגז הערבי המוביל גז טבעי ממצרים לירדן, סוריה ולבנון. ירדן החלה לייבא גז לעקבה בשנת 2003 ובשנת 2005 הוארך הצינור עד אזור הבירה, עמאן. בתחילת שנת 2008 הושלם הצינור הצפוני שחיבר את סוריה לצינור, וירדן החלה לקבל תמלוגים.
ענפי הכלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החקלאות בירדן מהווה חלק קטן מהתמ"ג, אך היא מספקת תעסוקה לכ-4% מכוח העבודה. הגידולים העיקריים כוללים חיטה, שעורה, הדרים, עגבניות, מלפפונים ובננות. אזורי החקלאות המרכזיים נמצאים בבקעת הירדן, שם תנאי האקלים והקרקע מתאימים לגידול פירות וירקות. עם זאת, החקלאות בירדן מתמודדת עם אתגרים משמעותיים, בעיקר בשל מחסור במים. פחות מ-10% מאדמות המדינה ניתנות לעיבוד, ואספקת המים מוגבלת. הגשמים מעוטים, ורוב מי התהום הזמינים בירדן אינם מתחדשים.
מחצבים ותעשייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המגזר התעשייתי בירדן מגוון וכולל ייצור בתחומים כמו טקסטיל, תעופה וחלל, הגנה, תקשוב, תרופות וקוסמטיקה. עם זאת, אחד הענפים הבולטים הוא כריית מחצבים, במיוחד זרחן ואשלג, המשמשים לייצור דשנים. ירדן ענייה במחצבים פרט לפוספטים שאותם כורה "חברת מכרות הפוספט של ירדן" במספר אתרים ברחבי המדינה. כמו כן ירדן מנצלת את אוצרות המלח, האשלג והברום שבמימי ים המלח באמצעות "חברת האשלג הערבית". משאבים אלה מהווים מקור הכנסה חשוב לכלכלה הירדנית ומספקים מטבע חוץ. המדינה מתמודדת עם אתגרים כמו מחסור במקורות אנרגיה זמינים, מה שמוביל להסתמכות על גז טבעי, המספק 93% מצרכי האנרגיה המקומיים שלה.
תיירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ענף התיירות הוא אחד המגזרים החשובים בכלכלת ירדן, עם אתרים היסטוריים ותרבותיים כמו פטרה, ים המלח וואדי רם, המושכים תיירים מכל העולם. התיירות מספקת תעסוקה ומטבע חוץ, אך היא רגישה למצב הביטחוני באזור. בשנים האחרונות, חוסר היציבות האזורי, במיוחד בסוריה ובעיראק, השפיע על מספר התיירים המגיעים למדינה.
מצבו של ענף התיירות נחשב לרוב מתחת לפוטנציאל, במיוחד נוכח ההיסטוריה העשירה של המדינה, חורבות עתיקות, אקלים ים-תיכוני וגאוגרפיה מגוונת. למרות פניותיו האישיות של המלך וקמפיין שיווקי מתוחכם, הענף עדיין מושפע לרעה מחוסר היציבות הפוליטית של האזור. יותר מחמישה מיליון מבקרים נכנסו לירדן בשנת 2004, והניבו הכנסות של 1.3 מיליארד דולר. הרווחים מתיירות עלו ל-1.4 מיליארד דולר בשנת 2005. העובדה שרוב התיירות בירדן מגיעה ממקומות אחרים במזרח התיכון אמורה לתרום לפוטנציאל הצמיחה של הענף בשנים הבאות, מכיוון שירדן יחסית יציבה, פתוחה ובטוחה בהשוואה לרבות משכנותיה.[7] ענף התיירות נותר מרכיב חשוב בכלכלה הירדנית, ומעסיק באופן ישיר כ-30,000 ירדנים, ותורם 10% לתוצר הממלכה. למרות הירידה במבקרים הערבים מהמפרץ, 2007 צוינה כשנה של צמיחה מתמדת עבור מגזר התיירות. ההכנסות זינקו ב-13% לכמעט 2.11 מיליארד דולר במהלך 11 החודשים הראשונים, לעומת 1.86 מיליארד דולר בתקופה המקבילה בשנת 2006. על המגזר מפקחת האסטרטגיה הלאומית לתיירות (NTS) של הממשלה, שהוקמה בשנת 2004 כדי לקדם את הענף עד 2010. NTS כיוונה להכפיל את הכנסות התיירות במהלך התקופה ולהגדיל את המשרות הקשורות לתיירות ל-91,719. המטרה הראשונה כבר הושגה, אך השנייה עשויה להוות מאתגרת יותר: בין 2004 ל-2007 המספר הכולל של המועסקים בענף עלה מ־23,544 ל-35,484. זוהי צמיחה מרשימה, אך פחות ממחצית מהמטרה של 90,000 או יותר. NTS מקווה להציב את ירדן כיעד בוטיק לתיירים מתקדמים. האסטרטגיה מזהה שבעה סדרי עדיפויות או שוקי נישה: מורשת תרבותית (ארכאולוגיה); דת; אקולוגיה; בריאות ואיכות חיים; הרפתקאות; מפגשים, תמריצים, כנסים ותערוכות (MICE); והפלגות. תקציב השיווק של מועצת התיירות בירדן (JTB) עלה בשנה החולפת מ־8.52 מיליון דולר ל-16.3 מיליון דולר. אלה זמנים חיוביים לתיירות בירדן, עם צמיחה מתמדת ופרויקטים גדולים בדרך. על המגזר לבצע שיפורים בתשתיות ושיווק, אך בסך הכל, הענף משתפר מזה מספר שנים.
שירותים ופיננסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגזר השירותים, כולל שירותים ממשלתיים, פיננסיים, תחבורה ותיירות, הוא התורם העיקרי לתמ"ג של ירדן. המגזר הפיננסי מפותח יחסית וכולל בנקים מסחריים, חברות ביטוח ושוק הון. עם זאת, הכלכלה הירדנית מתמודדת עם אתגרים כמו חוב חיצוני גבוה, שהגיע בשנת 2016 ל-35.1 מיליארד דולר, המהווים 93.4% מהתמ"ג.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דנה בן-שמעון, "הצעירים לא רואים עתיד": בירדן נואשים מיוקר המחיה וחוששים מתסיסה פנימית, באתר ישראל היום, 21 בדצמבר 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ C. Nash, T. Peters, ANALYSES OF HTF-48-12-20/24 (FEBRUARY, 2012) AND ARCHIVED HTF-E-05-021 TANK 48H SLURRY SAMPLES, 2012-08-02
- 1 2 Carnegie Endowment for International Peace, SpringerReference, Springer-Verlag
- ↑ Remarks at high-level meeting on global responsibility sharing for Syrian Refugees, Geneva, 30 March 2016, dx.doi.org, 2016-12-16
- ↑ Richard N. Cooper, The Next Great War?, The MIT Press, 2014-12-29, עמ' 57–70
- ↑ Indonesia Economic Quarterly, October 2015, World Bank, 2015-10
- ↑ Qiuye Yu, Omar Obeidat, Xiaoyan Han, Studying the nonlinearity in Sonic IR NDE, Author(s), 2017 doi: 10.1063/1.4974670
- ↑ Deborah L. Vroman, The Library of Congress Country Studies9953The Library of Congress Country Studies. Library of Congress, Washington, DC: Library of Congress, Federal Research Division http://lcweb2.loc.gov/frd/ cs/cshome.html, Electronic Resources Review 3, 1999-05, עמ' 57–58 doi: 10.1108/err.1999.3.5.57.53