כל השוטרים הם נבלות (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כל השוטרים הם נבלות
ACAB - All Cops Are Bastards
בימוי סטפאנו סולימה עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי Riccardo Tozzi עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט Carlo Bonini, Daniele Cesarano, Barbara Petronio עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה פטריזיו מרונה עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים פיירפרנצ'סקו פאבינו
Livio Beshir
Andrea Sartoretti
Domenico Diele
Andrea Sartoretti
Filippo Nigro
מארקו ג'אליני
Sebastiano Colla עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה Mokadelic
צילום Paolo Carnera עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליהאיטליה איטליה
חברת הפקה Cattleya
Babe Film
Rai Cinema
חברה מפיצה01 Distribution
הקרנת בכורה 25 באפריל 2013 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 105 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה, סרט פעולה עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כל השוטרים הם נבלות (במקור: ACAB – All Cops Are Bastards) הוא סרט דרמה איטלקי משנת 2012 בבימויו של סטפאנו סולימה, המגולל את קורותיהם של חברי יחידת ההשתלטות של משטרת רומא. הסרט נכתב בהשראת ספרו של קרלו בוניני אודות האירועים שהסעירו את החברה האיטלקית, ממותו של מפגין בוועדת הפסגה של שמונה המדינות המתועשות בגנואה בשנת 2001 ועד למותו של אוהד כדורגל בשנת 2007, הפעם מנקודת מבטם של השוטרים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הסרט "כל השוטרים הם נבלות" (ACAB – All Cops Are Bastards) נובע מביטוי המחאה הידוע "A.C.A.B.". בשנת 1972, נבחר על ידי הבמאי סידני היירס לשמש ככותרת לדרמת הפשע שלו "כל השוטרים הם..." (All Coppers Are). בשנות השמונים של המאה העשרים שובץ הסלוגן "All Coppers Are" בשירה של להקת הפאנק הבריטית "The 4-Skins", שגם משולב בפסקול הסרט האיטלקי.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיירפרנצ'סקו פבינו, בסצנה מתוך הסרט.

הסרט מתמקד בחייהם של קבוצת שוטרים מיחידת פיזור ההפגנות, הסלריני וחייהם ברומא כשהם "מטהרים" אצטדיונים מאולטראס, מפזרים הפגנות פומביות, עורכים פינויים בהוראת העירייה ומתארת את חיי המשפחה היומיומיים.

מגויס חדש, אדריאנו קוסטנטיני, מצטרף לסגל בשל המשכורת הגבוהה, לה הוא זקוק כדי לפרנס את אמו. שניהם גרים בדירה קטנה שממנה הם יפונו בקרוב ואף על פי שהוקצה להם דיור ציבורי, היא נלקחת בצורה פוגעת על ידי משפחת מהגרים ולכן היא אינה מיושבת והרשויות מתמהמהות בפינוי המהגרים. אדריאנו נוטה לאלימות ולעיתים קרובות מעדיף להשתמש בכוח גם במצבים שבהם זה מיותר, נוסף על הכעס שהוא חש על מצבה של אמו.

"מאזינגה" הוא מנהיג החוליה ואביו של נער מתמרד שמתחיל להסתובב עם קבוצה נאו-פשיסטית ונבוך מתפקידו של אביו במשטרה. מאזינגה נדקר במהלך עימות באצטדיון ומאבד את אחת מרגליו, מה שמניע את אנשיו לצאת למצוד אחר האשמים.

"הכושי", הוא חבר נוסף בקבוצה, שעובר גירושין קשים ונשללים ממנו ביקורים עם בתו.

"קוברה" הוא החבר המסור ביותר בצוות. הוא מאמין בהגנה על "אחיו" לנשק מעל כל דבר אחר, לא משנה מה הטעויות שהם עשו. הוא מאמין בתפקיד שהוא עושה אבל לפעמים הקווים בין הגנה על חבריו לשוטרים לכיבוד החוק מיטשטשים. הוא עשוי להיות אחד החברים האלימים ביותר ביחידה והוא גם מועמד לדין בגין הכאת אוהד במהלך משחק כדורגל.

חייהם של ארבעה הגברים מוצגים לאורך הסרט, כאשר ברקע המתחים בין כוח המשטרה, האולטראס, המהגרים והפשיסטים מגיעים לשיא.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פיירפרנצ'סקו פבינו: קוברה
  • פיליפו ניגרו: כושי
  • מארקו ג'אליני: מזינגה
  • אנדריאה סארטורטי: קרליטו, סוכן לשעבר
  • דומניקו דיאלה: אדריאנו
  • רוברטה ספגנואולו: מריה
  • ליביו בשיר: מוסטפא
  • ניק ניקולוסי: מנהל בית הספר
  • אלסנדרו פרוקולי: מנהיג מסגד
  • אלסנדרו סאנגיני: קמאו

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה סרט הביכורים של הבמאי סטפנו סולימה, שביים גם את סדרת הפשע "Romanzo criminale - La serie".‏[1]

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקה הולחנה ובוצעה על ידי להקת הפוסט-רוק האיטלקית מוקדליק (Mokadelic) והוקלטה באולפני Forum Music Village ברומא. הפסקול מכיל להיטי רוק מודרניים משנות ה -80 כמו "צבא שבע האומות" של The White Stripes, "ACAB" של ‎4-Skins, "איפה מוחי?" של פיקסיז, "Police on my Back" של The Clash, "New Dawn Fades" בביצוע Joy Division ו'שלג' של האחים הכימיים.

תגובה ביקורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"וראייטי" קרא לסרט "חלקלק, עם קצב והרבה פעולה", אך היה מוטרד מהאופן בו מוצג הסאדיזם ועקרון לקיחת החוק לידיים.[2] אחרים מצאו את הסרט "עוצמתי, עם כיוון אינטליגנטי וסיפור אפקטיבי, ולמרות נטייה פשיסטית".[3][4]

הסרט היה מועמד בשנת 2012 במספר קטגוריות לפרס דייוויד די דונטלו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Weissberg, Jay (26 פבר' 2012). "ACAB: All Cops Are Bastards". Variety. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Weissberg, Jay (26 פבר' 2012). "ACAB: All Cops Are Bastards". Variety. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ Yvernault, Manuel. "A.C.A.B (All Cops are bastards)". Cinealliance. נבדק ב-13 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל)
  4. ^ Gilli, Nicolas. "A.C.A.B. - All Cops Are Bastards". Filmosphere. אורכב מ-המקור ב-2013-02-23. נבדק ב-13 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)