כמאל קלצ'דרולו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: רווחים שגויים – בעיקר לפני סימני פיסוק, לפני ובין הערות שוליים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
כמאל קלצ'דרולו
Kemal Kılıçdaroğlu
220px
לידה 17 בדצמבר 1948 (בן 71)
טורקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה טורקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה Gazi University עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק כלכלן, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת העם הרפובליקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
דת אלווים[1]
Official website
חתימה Kemal Kılıçdaroğlu signature.png עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

כמאל קלצ'דרולו (נולד בשם כמאל קרבולוט[2] ב־17 בדצמבר 1948) הוא פוליטיקאי סוציאל-דמוקרטי טורקי, מנהיג CHP ("מפלגת העם הרפובליקנית") ומנהיג האופוזיציה הראשית בטורקיה מאז 2010. כיהן כחבר פרלמנט עבור מחוז הבחירות השני באיסטנבול בין השנים 2002–2015 וכמחבר פרלמנט למחוז הבחירות השני של איזמיר החל מ־7 ביוני 2015.

לפני כניסתו לפוליטיקה, קלצ'דרולו היה עובד מדינה וכיהן כנשיא המוסד לביטוח סוציאלי (SSK) בין השנים 1992–1996 ושוב בין 1997 ל־1999. הוא נבחר לפרלמנט בבחירות הכלליות בשנת 2002 והיה למנהיג המפלגה של CHP. בבחירות המקומיות ב־2009 הוא היה מועמד כמועמד CHP לראשות עיריית איסטנבול והפסיד למפלגת ה- AKP (" מפלגת הצדק והפיתוח ") עם 37% מהקולות, שם המועמד מ־AKP קיבל 44.71% מהקולות. הוא נבחר לסגן יו"ר האינטרנציונל הסוציאליסטי ב־31 באוגוסט 2012.[3]

לאחר שדניז בייקל התפטר ממנהיגות המפלגה בשנת 2010, קלצ'דרולו הכריז על מועמדותו ונבחר פה אחד ללא התנגדות כמנהיג ה־CHP. הוא נתפס כסביר להפיח חיים חדשים ב־CHP.[4] אף כי CHP ראתה עלייה בהמשך בחלקה בהצבעה, היא לא זכתה בשום בחירות החל משנת 2019.

ילדותו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלצ'דרולו נולד ב -17 בדצמבר 1948 בכפר בלג'ה באזור נזמייה במחוז טונצ'לי, במזרח טורקיה[5] לקמר, רשם בטאבו ו ימוש אשתו. הוא היה הרביעי מבין שבעה ילדים.[6] אביו היה בין אלפי אלווים הגולים בעקבות מרד דרסים שכשל. [7]

לדברי אידריס גירסוי, משפחתו השתייכה למטה צ'בליגילר של שבט קוריישן ובמקור זהזה, אך קלצ'דרולו אמר כי הרקע שלו הוא טורקמני . [8] אביו שינה את שם משפחתם בשנות החמישים מקארבולוט במקור לקלצ'דרולו מכיוון שלכל האנשים בכפר בו התגוררו היה שם משפחה זהה.[6]

כמאל המשיך את השכלתו היסודית והתיכונית במקומות שונים כמו, טונצ'לי ארצ'יס גנצ' ו- אלאזי. הוא למד כלכלה באקדמיה לכלכלה ומדעים מסחריים באנקרה (כיום אוניברסיטת גאזי ), משם סיים את לימודיו בשנת 1971. בימי נעוריו התפרנס ממכירת סחורות.[6]

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר האוניברסיטה, נכנס כמאל קלצ'דרולו למשרד האוצר כמתמחה בחשבונאות בשנת 1971. בהמשך קודם לרואה חשבון ונשלח לצרפת להכשרה מקצועית נוספת. בשנת 1983 מונה לסגן מנכ"ל מחלקת הכנסות באותו משרד. באותה תקופה הוא עבד בצמוד ל ראש הממשלה תורגוט אוזל. בשנת 1991, קלצ'דרולו הפך למנכ"ל הארגון לביטוח לאומי לאומנים ועצמאיים (בא-קור). בשנה שלאחר מכן מונה למנכ"ל הארגון לביטוח לאומי (SSK).[6]

בשנת 1994, קלצ'דרולו זכה בתואר "עובד המדינה של השנה" על ידי "כתב העת אקונומיק" טרנד.[6]

כמאל קלצ'דרולו פרש מהארגון לביטוח לאומי בינואר 1999. קלצ'דרולו לימד באוניברסיטת הג'טפה והיה יו"ר הוועדה המתמחה בכלכלה הבלתי פורמלית במסגרת הכנת תוכנית החומש השמינית ה. הוא גם פעל כחבר הוועד המנהל של בנק איש.

תחילת הפעילות הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבר פרלמנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלצ'דרולו פרש מהבירוקרטיה בשנת 1999 וניסה להיכנס לפוליטיקה מתוך מפלגת השמאל הדמוקרטית של בולנט אג'וויט. קלצ'דרולו נקרא לעיתים קרובות "כוכב ה־DSP".[9] נטען כי יהיה מועמד ל־DSP בבחירות הכלליות הקרובות 1999 (בהן ה־DSP הגיע למקום הראשון).[10] עם זאת, הוא לא הצליח במיזם זה מכיוון שלא יכול היה להופיע ברשימת המועמדים של המפלגה. במקום זאת, במהלך היותו יושב ראש של עמותה שמטרתה להגן על תשלומי המס של האזרחים, הוא הוזמן על ידי מנהיג ה־CHP דניז בייקל להצטרף למפלגתו. קלצ'דרולו נענה להזמנה.[6]

לאחר הבחירות הכלליות ב־2002, הוא נכנס לפרלמנט כציר מאיסטנבול. בבחירות הכלליות ב־2007 הוא נבחר שוב לפרלמנט. הוא הפך לסגן יו"ר של הקבוצה הפרלמנטרית של מפלגתו.[6]

מאמצי קלצ'דרולו לחשוף רשלנות בקרב פוליטיקאים בכירים במפלגת הצדק והפיתוח (AKP) הביאו אותו לכותרות בתקשורת הטורקית. שני סגני יו"ר של מפלגת ה־AKP השלטת, שבאן דישלי ודנגיר מיר מהמט פרט, התפטרו מתפקידם בהתאמה במפלגה בעקבות ויכוחים טלוויזיוניים עם קלצ'דרולו. יתרה מזאת, הוא האשים בפומבי את ראש עיריית אנקרה, מליא גוקצ'ק המזוהה עם AKP, בשותפות בשערוריית שחיתות הנוגעת לצדקה "דניז פנרי" שבסיסה בגרמניה.[6]

2009 מועמד לראשות עירית איסטנבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלצ'דרולו הוכרז כמועמד של ה CHP לראשות העיר איסטנבול בבחירות לרשויות המקומיות ב -2009 על ידי מנהיג המפלגה דניז בייקל ב 22- בינואר 2009. קלצ'דרולו הכריז כי ינהל את הקמפיין שלו על בסיס פוליטיקה נקייה, תוך שהוא נודר לפתוח תיקים של שחיתות נגד קאדיר טופבאש ראש העירייה המכהן מטעם ה-AKP, . בטענה כי יעבוד עבור עובדי איסטנבול, הוא גם קרא לטופבאש לעימות טלוויזיוני. [11]

בבחירות, קלצ'דרולו הובס על ידי טופבאש עם 37% מהקולות ל 44.7% של טופבאש.

הבחירה להנהגת CHP[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהיג ה- CHP במשך זמן רב, דניז בייקל, התפטר מתפקידו ב־10 במאי 2010 בעקבות שערוריית קלטת וידאו. קלצ'דרולו הודיע על מועמדותו לתפקיד ב־17 במאי, חמישה ימים לפני ועידת המפלגה הקרובה. על פי הדיווחים, המפלגה הייתה חלוקה בסוגיית המנהיגות, כאשר הוועד המנהל המרכזי שלה עמד על כך שבייקאל יחזור לתפקידו. [12] אך לאחר שקלצ'דרולו קיבל את תמיכתם של 77 מ -81 יושבי ראש המחוז של מפלגתו, [13] בייקל החליט שלא להתמודד בבחירות חוזרות. [14]

על מנת שהמועמדות תהפוך לרשמית, תקנות CHP מחייבות תמיכה של 20% מצירי הוועידה. [15] בוועידת המפלגה, שהחלה ב 22 במאי 2010, קיבלה מועמדותו של קלצ'דרולו את חתימותיהם של 1,246 מתוך 1,250 הצירים, שקבעו שיא חדש עבור CHP. [16]

לאור התמיכה המוחלטת הזו, החליטה נשיאות ועידת המפלגה להעביר את הבחירות, שתוכננו לראשונה ליום ראשון, קדימה לשבת. כצפוי, קלצ'דרולו נבחר ליו"ר המפלגה. הבחירות היו פה אחד, עם 1,189 קולות (לא נספרו שמונה קולות שנמצאו כלא תקפים). [17] [18]

מנהיג האופוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלצ'דרולו נכנס לתפקיד מנהיג האופוזיציה הראשית ב־22 במאי 2010 מתוקף הובלת המפלגה השנייה בגודלה באספה הלאומית הגדולה. פרשנים וספקולנטים רבים בתקשורת חזו כי קלצ'דרולו יפיח חיים חדשים ב- CHP לאחר תבוסות בחירות רצופות בהנהגתו של בייקל.

משאל העם החוקתי 2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמפיין הראשון של קלצ'דרולו כמנהיג ה- CHP היה משאל העם החוקתי שהתקיים ב־12 בספטמבר 2010. אף על פי שתהליך ההצבעה הראשוני בפרלמנט (שיקבע את ההצעות שהועמד להצבעה במשאל העם לאחר מכן) החל תחת הנהגתו של בייקל, קלצ'דרולו השתמש בטקטיקה של חרם על ההליך הפרלמנטרי. מכיוון שהצעת רפורמה חוקתית חייבה לשלוח 330 קולות למשאל עם (ה- AKP השלטונית, שהגישה את ההצעות, החזיקה 336 מושבים), אישור הפרלמנטרי של כל הרפורמות החוקתיות בממשלה היה אפשרי מבחינה מתמטית, ללא קשר לאופן הצבעה של ועדת הצבא. לפיכך, הרפורמות החוקתיות של ה- AKP, שכללו שינויים ברשות השופטת הטורקית, נשלחו לאישור במשאל עם ב־12 בספטמבר 2010.

קלצ'דרולו לא רק התמודד למען הצבעה 'לא' נגד ההצעות, אלא גם שלח את הליך ההצבעה הפרלמנטרית לבית המשפט בגלל אי סדרים טכניים לכאורה. לאחר מכן שלח ה-CHP את ההצעות לבית המשפט בגין הפרות לכאורה של הפרדת הרשויות בשינויים המוצעים. בית המשפט החוקתי פסק בסופו של דבר נגד CHP. קלצ'דרולו, יחד עם חברי מפלגות אופוזיציה מינוריות, טענו כי השינויים המוצעים הם ניסיון לפוליטיזציה של הרשות השופטת ולהגדיל עוד יותר את שליטת ה- AKP על מוסדות מדינה נייטרליים. הצעות משאל העם התקבלו בכל זאת על ידי 57.9% מהמצביעים, כאשר 42.1% הצביעו נגד. [19]

הבחירות הכלליות לשנת 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלצ'דרולו בביקור בוושינגטון הבירה, דצמבר 2013

הבחירות הכלליות לשנת 2011 היו הבחירות הכלליות הראשונות בהן השתתף כמאל קלצ'דרולו כמנהיג מפלגת העם הרפובליקנית (CHP). מנהיג ה- CHP לשעבר, דניז בייקל, התפטר מתפקידו במאי 2010 והשאיר את ה- CHP עם 26% מהקולות, על פי סקרי דעת הקהל. קלצ'דרולו הודיע כי יתפטר מתפקידו אם לא יצליח בבחירות 2011. הוא לא מסר פרטים לגבי קריטריוני ההצלחה שלו. [20] למעלה מ־3,500 איש הגישו בקשה להתמודד בבחירות ביוני למפלגת האופוזיציה הראשית. מועמדים גברים שילמו 3,000 לירות טורקיות כדי להגיש בקשה; נשים המועמדות שילמו 2,000 ואילו אנשים עם מוגבלות שילמו 500 לירות. [21] בין המועמדים היו מנהיג CHP לשעבר דניז בייקל והעצור ארגנקון חשודים כגון מוסטפא בלביי ו מחמט הברנל . [22]

המפלגה קיימה בחירות מקדימות ב29 מחוזות. תוך כדי פרידה נקייה מן העבר, כמאל קלצ'דרולו השאיר את חותמו ברשימת 435 המועמדים של מפלגת העם הרפובליקנית, והשאיר 78 צירים נוכחיים בזמן שביקש להגדיר מחדש את האופוזיציה הראשית. רשימת המועמדים של CHP כללה גם 11 פוליטיקאים שהיו בעבר חלק ממפלגות ימין מרכזיות, כמו מפלגת המולדת, מפלגת הדרך הנכונה ומפלגת טורקיה. מצביעי ימין מרכז נרתעו לכיוון ה- AKP כאשר מפלגות אחרות אלה קרסו כמעט לאחר הבחירות ב -2002. דמויות מפלגות מפתח שלא הגיעו לרשימה, מתחו ביקורת על ה- CHP בגין "שינוי כיוון". [23]

בחירות כלליות ביוני 2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלצ'דרולו מכריז על מניפסט ה- CHP לבחירות הכלליות ביוני 2015.

הבחירות הכלליות ביוני 2015 היו הבחירות הכלליות השניות בהן השתתף כמאל קלצ'דרולו כמנהיג CHP. המפלגה זכתה ב -11.5 מיליון קולות (24.95%) וסיימה עם 132 חברי פרלמנט נבחרים, ירידה של 3 מאז הבחירות הכלליות 2011 . הירידה בשיעור של 1.03% בהשוואה לתוצאת 2011 (25.98%) יוחסה לכך שהמצביעים הצביעו באופן טקטי עבור המפלגה הדמוקרטית של העמים (HDP) כדי להבטיח שהם יעברו את אחוז החסימה של 10%. לא היה כל סקר דעת קהל (פרט לסקר מפוקפק אחד שפורסם במארס 2014) שהראה כי CHP הקדימה את ה- AKP בין 2011 ל -2015. [דרוש מקור]

תביעה בשנת 2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2016 הגיש הנשיא ארדואן תביעה נגד קלצ'דרולו בגין הצהרות שהשתמעו כי הנשיא הוא דיקטטור לאחר ש קלצ'דרולו נאם נגד מעצרם של למעלה מעשרים אקדמאים שחתמו על עצומה המגנה את הכישלון הצבאי בדרום-מזרח השלטון הכורדי. [24] מה שאמר קלצ'דרולו היה: "אקדמאים שמביעים את דעותיהם נעצרו בזה אחר זה על פי הוראות שניתנו על ידי דיקטטור כביכול"[25]

משאל עם חוקתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר משאל העם החוקתי הטורקי ב -2017, שהרחיב באופן משמעותי את סמכויותיו של הנשיא ארדואן, קלצ'דרולו ו- CHP הגישו ערעור על בית המשפט נגד החלטה של מועצת הבחירות העליונה של טורקיה (YSK) לקבל הצבעות ללא זיופים. כמאל קלצ'דרולו אמר כי ניתן לערער על החלטת YSK לוועדת הרשות האירופית, אך חברי ממשלת AKP אמרו כי לא בית הדין האירופי לזכויות אדם ולא בית המשפט החוקתי בטורקיה הם בעלי סמכות שיפוט כלשהי לגבי החלטת YSK. קלצ'דרולו אמר: "בשנת 2014 [בית המשפט לחוקה] אמר 'הבחירות מבוטלות אם אין חותם על מספרי ההצבעה או המעטפות.' [. . . YSK לא יכול להביע דעה מעל רצון הפרלמנט, [. . . ] אם בית המשפט החוקתי ידחה את בקשתנו, אנו נתייחס לשינויים כבלתי לגיטימיים. יש גם בית הדין האירופי לזכויות אדם. במידת הצורך, ניקח את המקרה לשם. " [26] [27]

בית הדין האירופי לזכויות אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלצ'דרולו מתח ביקורת על בית הדין האירופי לזכויות האדם על דחיית עתירה של מורה טורקי שפנה ל- ECHR בטענה כי הודח שלא בצדק מתפקידו במהלך הטיהורים הטורקיים של 17–2016 . מהוועדה הארצית האירופית אמרו כי על התובעים לפנות לוועדת החקירה במדינת טורקיה בחירום, לפני שהם פונים לבית המשפט. קלצ'דרולו ענה: "אינך יודע מה קורה בטורקיה? על איזו עמלה אתה מדבר? אנשים מתים בבתי כלא. חיכינו חמישה חודשים רק למנות חברים. " [28]

תמיכה בזאבים אפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלצ'דרולו חשף את שלט הזאבים האפורים, ארגון אולטרה-לאומי טורקי עם קשרים ל- MHP במדינה ( מפלגת התנועה הלאומית ). [29] הוצע כי זה להתמודד מול קואליציית מפלגות ימניות בין ה- MHP לבין ה- AKP ( מפלגת הצדק והפיתוח ). [30] [31] קלצ'דרולו תמך במפורש בגירוש הפליטים הסורים מטורקיה, תוך ציטוט של מאמץ כלכלי על האזרחים והרצון לכאורה של בני אדם לחיות באזור הולדתם. [32] [33]

הצעדה לצדק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־15 ביוני 2017, קלצ'דרולו החל את ה -450   ק"מ צעדה לצדק מאנקרה לאיסטנבול במחאה על מעצרו של אניס ברברולו בעקבות ניסיון ההפיכה ב -2016 . בתחילה הצטרפו אליהם רק כמה מאות מפגינים, [34] הצעדה גדלה לאלפים. [35] ב־9 ביולי 2017 נערכה עצרת גמר באיסטנבול עם מאות אלפי אנשים. [36]

2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2018 קבע נשיא טורקיה ארדואן שתי בחירות – הבחירות לפרלמנט והבחירות לנשיאות.[37] זמן קצר לאחר מכן, מנהיג ה- CHP קלצ'דרולו ומנהיגת IYI, מרל אקשנר, נפגשו וסגרו שורות. [38]

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמאל קלצ'דרולו התחתן עם סלווי גונדז[39] (סוים באופן לא רשמי) בשנת 1974. לזוג יש בן, כרם, שתי בנות, אסלי זיינפ, ונכדה מנישואיה של אסלי.[6] כתבי-עת מסוימים ציינו את זהותו האלווית [40] אולם קלצ'דרולו לא הצהיר זמן רב על אמונתו הדתית. ביולי 2011 הוא אמר "תמיד סירבתי לעשות פוליטיקה בנושא זהויות אתניות ודתיות. אני אלווי. ממתי זה פשע להיות אלווי במדינה הזו? " . [41] תבנית:Clearright הוא מדבר טורקית וצרפתית .

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כמאל קלצ'דרולו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Alevi'yim ne var bunda". Habertürk. בדיקה אחרונה ב-17 ביוני 2011. 
  2. ^ Bildirici, Faruk (27 ביוני 2010). "Kılıçdaroğlu Kemal Bey’i anlatıyor". Hürriyet. אורכב מ-המקור ב-29 June 2010. בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2014. 
  3. ^ "TRT World". 
  4. ^ Delphine Strauss (21 במאי 2011). "Turkey's Gandhi chosen to lead opposition". The Financial Times. 
  5. ^ Yalçın, Soner (23 במאי 2010). "Kılıçdaroğlu hakkında bilinmeyen tek gerçek". Hürriyet (בטורקית). בדיקה אחרונה ב-26 במאי 2010. 
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 "Nazımiyeli ailenin okuyan tek çocuğu". Radikal (בטורקית). 23 במאי 2010. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2010. 
  7. ^ "The Turkish opposition: Gandhi's rise". The Economist. 28 באפריל 2011. 
  8. ^ Faruk Bildirici, "Citizen Kılıçdaroğlu: Turkish opposition chief in his own words", 'Hürriyet Daily News, 11 July 2010, Retrieved 11 January 2011.
  9. ^ "DSP'nin yıldızları". Sabah (בטורקית). 9 בינואר 1999. בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2016. 
  10. ^ "Devlet boşaldı". 
  11. ^ "CHP'nin İstanbul adayı Kılıçdaroğlu". CNN Turk (בטורקית). 23 בינואר 2009. 
  12. ^ "Kılıçdaroğlu announcement splits Turkish opposition party". Hürriyet Daily News. 17 במאי 2010. 
  13. ^ "Kılıçdaroğlu receives broad support from party base". Hürriyet Daily News. 18 במאי 2010. 
  14. ^ Habib Güler (21 במאי 2010). "Baykal announces he will not run as debate heats up over new CHP". Today's Zaman. אורכב מ-המקור ב-6 October 2014. 
  15. ^ "CHP delegates convene to elect new leader". Today's Zaman. 22 במאי 2010. אורכב מ-המקור ב-29 October 2013. 
  16. ^ "CHP'de tarihi kurultay". Habertürk (בטורקית). 22 במאי 2010. 
  17. ^ İzgi Güngör (22 במאי 2010). "Kılıçdaroğlu wins CHP leadership, challenges Turkish PM 'Mr. Recep'". Hürriyet Daily News. 
  18. ^ "Kemal Kılıçdaroğlu new leader of opposition Party CHP". National Turk. 22 במאי 2010. 
  19. ^ Head, Jonathan (11 בספטמבר 2010). "Why Turkey's Constitutional Referendum Matters". BBC News. 
  20. ^ "CHP most assertive in search for candidates ahead of June elections". Sunday's Zaman. 25 בינואר 2011. בדיקה אחרונה ב-1 באפריל 2011. 
  21. ^ "Main Turkish opposition receives more than 3,000 candidate applications". Hürriyet Daily News. 22 במרץ 2011. בדיקה אחרונה ב-2 באפריל 2011. 
  22. ^ "Haberal becomes member of CHP for candidacy in polls". Today's Zaman. 12 במרץ 2011. בדיקה אחרונה ב-1 באפריל 2011. 
  23. ^ Villelabeitia, Ibon (12 באפריל 2011). "Trailing in polls, Turkey's opposition seeks new face". Reuters (Ankara). בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2011. 
  24. ^ "Turkish opposition leader Kılıçdaroğlu is re-elected despite recent poll defeat". The Japan Times Online. 17 בינואר 2016. ISSN 0447-5763. בדיקה אחרונה ב-9 ביולי 2017. 
  25. ^ "Erdoğan sues Turkey’s main opposition leader over dictator remark". Reuters. 18 בינואר 2016. בדיקה אחרונה ב-9 ביולי 2017.  An Ankara protester also opened an investigation into whether Kılıçdaroğlu's were "openly insulting" to the President.
  26. ^ "Turkish gov"t calls time on referendum result debate, as opposition vows further objections – POLITICS". Hürriyet Daily News | LEADING NEWS SOURCE FOR TURKEY AND THE REGION. בדיקה אחרונה ב-9 ביולי 2017. 
  27. ^ "Turkish opposition appeals referendum on Erdoğan powers". Reuters. 21 באפריל 2017. בדיקה אחרונה ב-9 ביולי 2017. 
  28. ^ "Main opposition CHP leader slams Euro court for rejecting post-coup appeals – POLITICS". Hürriyet Daily News. בדיקה אחרונה ב-9 ביולי 2017. 
  29. ^ "Leader of the Republican People's Party, Kemal Kılıçdaroğlu...". Getty Images (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-12 ביולי 2017. 
  30. ^ Okuyan, Kemal (14 באפריל 2017). "Opinions on the next day of Turkey's referendum". Sol International. בדיקה אחרונה ב-12 ביולי 2017. 
  31. ^ SigmaLive. "Yildirim makes 'Grey wolves' symbol in Turkish parliament | News". www.sigmalive.com. בדיקה אחרונה ב-12 ביולי 2017. 
  32. ^ "Main opposition CHP Chairman Kılıçdaroğlu promised to send nearly 2 million Syrian refugees back to their hometowns if CHP wins elections – Mosaic Initiative". Mosaic Initiative (באנגלית). 24 באפריל 2015. בדיקה אחרונה ב-12 ביולי 2017. 
  33. ^ "If one person makes mistake, the whole country will have to pay for it: CHP leader - POLITICS". Hürriyet Daily News | LEADING NEWS SOURCE FOR TURKEY AND THE REGION. בדיקה אחרונה ב-12 ביולי 2017. 
  34. ^ Shaheen, Kareem (15 ביוני 2017). "Turkey's opposition begins 250-mile protest march over MP's imprisonment". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-9 ביולי 2017. 
  35. ^ "Thousands Turn Out For March For Justice In Turkey". NPR.org. בדיקה אחרונה ב-9 ביולי 2017. 
  36. ^ "Huge crowd rallies in Istanbul against Turkey's post-coup crackdown". Reuters. 9 ביולי 2017. בדיקה אחרונה ב-9 ביולי 2017. 
  37. ^ "Erdogan will Wahlen auf Juni vorziehen", Deutsche Welle.
  38. ^ 24 April 2018: "Türkische Parteien schmieden Anti-Erdogan-Allianz", Der Spiegel.
  39. ^ "İşte 'Gandi Kemal'in yaşam hikayesi". Hürriyet (בטורקית). 24 במאי 2010. בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2016. 
  40. ^ Turkey’s opposition: A new Kemal: Kemal Kılıçdaroğlu gives new hope to the Turkish opposition, The Economist, 27 May 2010, Ankara.
  41. ^ "Alevi'yim ne var bunda". CNNTurk (בטורקית). 17 ביוני 2011.