כנסיית השליחים הקדושים
 | |
| ציור מכתב יד קודקס הוותיקן מהמחצית הראשונה של המאה ה-12 ובו תיאור מסוגנן של כנסיית השליחים בקונסטנטינופול | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
כנסייה, מבנה לשעבר  |
| על שם |
שנים-עשר השליחים |
| מיקום |
איסטנבול |
| מדינה |
טורקיה |
| מייסדים |
קונסטנטינוס |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – המאה ה־6 |
| תאריך פתיחה רשמי |
המאה ה־6 |
| תאריך פירוק |
1461 |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות ביזנטית |
| קואורדינטות | 41°01′11″N 28°56′59″E / 41.019722222222°N 28.949722222222°E |
|
(למפת איסטנבול רגילה)   כנסיית השליחים הקדושים | |
  | |
כנסיית השליחים הקדושים (ביוונית: Ἅγιοι Ἀπόστολοι) או אתר הקבורה האימפריאלי (פוליאנדריון Polyándreion) הייתה כנסייה של הנצרות אורתודוקסית בקונסטנטינופול שהייתה בירת האימפריה הביזנטית. הכנסייה נבנתה בשלבים החל מהמאה הרביעית וקיסרי האימפריה הבאים הוסיפו שיפורים ומבנים נוספים במהלך שלטונם והכנסייה הייתה השנייה בגודלה, ושנייה בחשיבותה אחרי כנסיית הגיה סופיה. עם נפילת קונסטנטינופול לידי האימפריה העות'מאנית בשנת 1453 הפכה הכנסייה למושבו של הפטריארך האקומני של קונסטנטינופול ולאחר 3 שנים נזנחה, בשנת 1461 נהרס המבנה ובמקומו נבנה מסגד פטיה.
תולדות הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קונסטנטינופול
אבן הפינה של כנסיית השליחים הונחה על ידי קונסטנטינוס "הגדול" קיסר האימפריה הרומית כחלק מתהליך ייסוד העיר קונסטנטינופוליס ב-11 במאי 330, על האתר בו עמדה העיר היוונית ביזנטיון. יש מחקר ענף העוסק בעיר ומחקרים רבים הדנים בשאלה של ייסוד העיר, מניעיו של קונסטנטינוס וההשלכות של המפעל. סיכום התשובות מעלה תמונה מורכבת ומשכנעת: משקל הכלכלי של האימפריה נטה לכוון הפרובינציות המזרחיות העשירות יותר, סיבות אחרות שמתמקדות בקונסטנטינוס מצביעות שמאז ומתמיד הוא הרגיש לא נוח ברומא, כיליד הפרובינציות שגדל מרוחק מהאצולה הרומאית היה קונסטנטינוס זר לרומא ואדם זר למוקדי הכוח בעיר שהיו מטבעם עוינים למי שלא היה רומאי - הסנאט שראה עצמו מתאים וראוי להיות בעל דריסת רגל בשלטון ובמנעמיו ושכבות האצולה שהיו מוכנות לתת יד לכל מורד במלכות. סיבה אפשרית נוספת הייתה הרצון להתחיל את התקופה הנוצרית של האימפריה הרומית במרחק מרומא שהייתה מרכז פולחן וסמל של עבודת אלילים.[1]
המקורות הרומאיים בני התקופה לא מפרטים את הסיבות והנסיבות לבניית קונסטנטינופוליס אך מדגישים כי ההחלטה הייתה של קונסטנטינוס, ההחלטה הייתה פתאומית והתקבלה לאחר הניצחון על ליקיניוס ולפי דברי ההיסטוריונים הרומאיים נעשתה בעקבות פקודה אלוהית. בנובמבר 324 נערכו בביזנטיון טקסים להקדשת האתר והעבודה החלה בקדחתנות תוך שוד רחב היקף של מקדשים ומבנים מכל רחבי האימפריה. שליחיו של קונסטנטינוס שדדו שערים, קישוטים ועיטורים, פסלים וחפצי אומנות ואלו שולבו במבני הציבור הרבים בעיר החדשה שכללו מספר בזיליקות מפוארות וגדולות ממדים שהמפורסמת שבהן הגיה סופיה, ובזיליקת השליחים הקדושים. העיר תוכננה להיקרות רומא החדשה אך בשנת 326 היא קיבלה את השם קונסטנטינופוליס[2] על מנת לשרת את הצד המנהלתי נבנה בעיר פורום שצורתו אובלית ובו הוצב פסל של קונסטנטינוס על עמוד אבן פורפיר ששדרה רחבה הובילה ממנו אל כיכר מרכזית ובסמוך אליה הארמון. בסמוך נבנה היפודרום קונסטנטינופול. קונסטנטינוס גם בנה לעצמו מאוזוליאום שבו לצד הסרקופג שיועד עבורו הוצבו במעגל 12 סרקופגים עבור השליחים.[3]
תקופת האימפריה הביזנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
קונסטנטינוס נפטר בשנת 337 בטרם הושלמה בניית הכנסייה ובנו קונסטנטיוס השני זכה לחנוך את המבנה על ידי קבורת שרידי אביו בכנסייה ולהקדיש את הכנסייה ל 12 השליחים, ככל הנראה הכוונה הייתה לרכז את שרידי כל השליחים בכנסייה אך בסיכומו של דבר נאצרו בכנסייה השרידים של השליח אנדראס הקדוש אחיו הצעיר של פטרוס הקדוש, ושל הקדושים הנוצרים (אך לא שליחים) לוקאס וטימותיאוס. מהכנסייה המקורית לא נותר שריד ומעט מאוד ידוע על המבנה מעבר לעובדה הוא נבנה בצורת צלב. תוכנית זאת הייתה חדשנית ובעקבותיה נבנו מספר כנסיות נוספות ברחבי האימפריה ובהן כנסיית שמעון סטיליטס שנבנתה בצורת מתומן שממנו קורנות ארבע בזיליקות הפונות אל ארבע רוחות השמיים.
בתקופת שלטונו של יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית נהרס המבנה המקורי ובמקומו נבנתה כנסייה חדשה ומפוארת במיוחד שתוכננה על ידי האדריכלים איזדור ממילטוס ואנת'מיוס מטראלס שבאותה תקופה גם תכננו את הבניה מחדש של ההגיה סופיה. שרידי הקדושים והקיסר קונסטנטינוס זכו לקבורה מחודשת בכנסייה ויוסטיניאנוס שילב מאוזולאום עבורו ועבור משפחתו באגף הצפוני של המבנה. גם מבנה זה עוצב כצלב ענק שעליו הוצבו 5 כיפות, אחת בכל זרוע של הצלב ואחת מעל מפגש הזרועות. הזרוע המערבית הייתה ארוכה יותר משאר הזרועות ובה היה האטריום - החלל המרכזי. מאחר שמהמבנה הביזנטי לא נותר שריד פרטים האדריכליים של המבנה לא ידועים. מקור ספרותי ביזנטי מהמאה העשירית מתאר מבנה הכיפות שעבר שינוי משמעותי בסוף המאה העשירית ובכיפותיו נקרעו חלונות בעוד הכיפה המרכזית הוגדלה.
במהלך 700 השנים שלאחר מכן שימשה הכנסייה כאתר קבורה מרכזי לקיסרי האימפריה הביזנטית ואתר קבורה לאנשי הדת החשובים של הכנסייה האורתודוקסית. בשנת 874 הרחיב בסיליוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית את מבנה הכנסייה וערך שיפוצים נרחבים במבנה הקיים ולאחר מכן העביר אל הכנסייה את שרידיו של ניקפורוס הראשון, פטריארך קונסטנטינופול ומקום קבורתו הפך למרכז פולחן שנתי בו השתתף הקיסר ואנשי חצרו.
במהלך מסע הצלב הרביעי כבש צבא צלבני ששכלל צי מוונציה, צלבנים ממערב אירופה ומורדים ביזנטים את קונסטנטינופול ב־12 באפריל 1204 הם בזזו את העיר במשך שלושה ימים, שבמהלכם נהרסו או נגנבו הרבה עבודות יווניות ורומיות עתיקות לרבות אלו שנשמרו בהארמון הגדול של קונסטנטינופול. הצלבנים חיללו את המקומות הקדושים באופן שיטתי ובברוטליות, בעיקר על מנת להעביר שרידי קדושים למדינות אירופה. כנסיית השליחים לא ניצלה מידי הבוזזים והם פרצו לקברי הקיסרים בחיפוש אחרי זהב ואבני חן. עם חזרת השלטון על העיר לידי הביזנטים הקים מיכאל השמיני פלאולוגוס, קיסר האימפריה הביזנטית פסל של המלאך מיכאל לציון האירוע הדרמטי והטראומטי. ירידת האימפריה הביאה גם לירידת קרנה של הכנסייה והנוסע האיטלקי כריסטופורו בונדלמונטי (Cristoforo Buondelmonti) מתאר בכתביו את הכנסייה בעזובה בשנת 1420
התקופה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – איסטנבול
בשנת 1453 נפלה קונסטנטינופול לידי הצבא של האימפריה העות'מאנית הצבא הטורקי פרץ לעיר והבוזזים לא פסחו על מוסדות הדת, פרצו למנזרים ולכנסיות וגם לאיה סופיה. תוך כדי ביזת העיר הציתו הבוזזים מבנים וביניהם גם את הארכיון הקיסרי של קונסטנטינופול - שריפתו נמשכה שלושה ימים. הסולטאן נכנס לעיר בשעות אחר הצהריים של היום הראשון, הורה להפוך את איה סופיה למסגד וקבע שהעיר תהיה בירתו. הסולטאן שלח משמר מיוחד לשמור על מבנים מסוימים, כדי שבירתו העתידית לא תהיה לעיר חורבות. גם על כנסיית השליחים, אותה ייעד להיות למרכז הפולחן הנוצרי (במקום איה סופיה שהפכה למסגד), שם משמר שמנע את הפגיעה בה. כיבוש קונסטנטינופול והפיכת הכנסייה איה סופיה למסגד הדיחו את העיר מהנהגת הנצרות המזרחית וכתר ההנהגה עבר למוסקבה. העות'מאנים נהגו במתינות בנוצרים של קונסטנטינופול, מינו פטריארך חדש, את גנדיוס סכולריוס[4] והעניקו להם אוטונומיה דתית רחבה. כנסיית השליחים הקדושים הפכה למרכז האדמיניסטרטיבי של הכנסייה האורתודוקסית אך בשנת 1456 הועבר המרכז לכנסיית מריה הקדושה פמקריסטוס (Pammakaristos Church). בשנת 1462 נהרסה הכנסייה ובמקומה הוקם המסגד הכחול שנבנה בין השנים 1609 עד 1616 בפקודת הסולטאן אהמט הראשון, על שמו קרוי המסגד, ובו מקום קבורתו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2002 עמוד 861
- ^ משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2002 עמוד 860
- ^ The Cambridge Ancient History Volume 12: The Crisis of Empire, AD 193-337, University of Cambridge 2005 page 101
- ^ Jean-Claude Cheynet "La prise de Constantinople par les Turcs" (בצרפתית)