כף רוידס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כף רוידס
CapeRoyds.jpg
מיקום אנטארקטיקה
קואורדינטות 77°33′S 166°09′E / 77.55°S 166.15°E / -77.55; 166.15
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

כף רוידסאנגלית: Cape Royds) הוא צוק סלע כהה המהווה את הקצה המערבי של האי רוס, מעל מצר מקמרדו באנטארקטיקה. הכף התגלה על ידי משלחת דיסקברי (1904-1901) ונקרא על שם לויטננט צ'ארלס רוידס מן הצי המלכותי, שפעל כמטאורולוג המשלחת. בהמשך הועלה רוידס בדרגה לאדמירל ולאחר מכן היה למפכ"ל משטרת לונדון רבתי. על כף רוידס עומד צריף, שארנסט שקלטון בנה במהלך משלחת נמרוד שלו, בשנים 1907–1909.

הצריף של שקלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כששקלטון נכנס למצר מקמרדו בשנת 1908, לאחר שנכשל בניסיונו לנחות על ארץ אדוארד השביעי, הוא החליט להקים צריף בכף רוידס, לשון יבשה קטנה, 37 ק"מ צפונית להאט פוינט, שם שהה סקוט במהלך משלחת דיסקברי שלו. כל קבוצת החוף התגוררה בצריף זה במשך החורף של שנת 1908. עם בוא האביב הוסעו מטעני צידה במזחלות אל האט פוינט, למנוע מצוקה במקרה של שבירת קרח הים בטרם עת בין שני המקומות האלה. שקלטון לא חזר לצריף לאחר ניסיונו לכבוש את קצה הדרום, אך הוא השאיר הוראות ברורות ומפורשות לפרופסור אדג'וורת דייוויד בכל הנוגע לטיפול בצריף, ולפני שהקבוצה כולה יצאה לדרך, הוכנסו סדרים בצריף. מכתב הוצמד במקום בולט בתוך הצריף, ובו נאמר שיש במקום צידה ואביזרים בכמות מספקת לחמישה-עשר איש למשך שנה אחת, כולל פירוט של המצרכים והציוד ומיקום מחסן הפחם. התנור היה במצב טוב, והמכתב הסתיים בהזמנה לכל קבוצה שתגיע בהמשך לעשות שימוש כנדרש במחסני המזון ובצריף עצמו. אז ננעל הצריף והמפתח נתלה על מסמר במקום בולט.[1]

סקוט יכול היה להשתמש בצריף כבסיס במשך משלחת טרה נובה שלו, כיון שהיה זה בלתי סביר לסבול מבעיית קרח הים שאפיינה את הוט פוינט, אבל הוא הגיע להסכם עם שקלטון, שאיש מהם לא יעשה שימוש במתקני האחר. הביקור היחיד בצריף של שקלטון במהלך משלחתו של סקוט בשנים 1910–1913 היה של חבר לשעבר במשלחת שקלטון. הצריף של שקלטון נמצא שלם וללא פגע, עם לחם על השולחן ממש כפי שהושאר. ריימונד פריסטלי, שיצא מפתח הצריף שנתיים קודם לכן, תיאר את שובו למקום כ"משהו שלא מן העולם הזה". פריסטלי לקח קופסת חמאה, קופסאות ריבה, לפתן שזיפים ורקיקי זנגוויל מן הצריף, וכולם תוארו כטריים לגמרי.

בין השאר, נמצאו ב-2006 חמש תיבות של ויסקי מתוצרת מקינלי ושות' קבורות מתחת לצריף.[2] תיבה אחת נמסרה למוזיאון קנטרברי בכרייסטצ'רץ', ניו זילנד לשם שחזור. כמה תיבות, שלמות ברובן, של ויסקי וברנדי הושבו בשנת 2010 לאנאליזה שנעשתה בבית זיקוק. גרסה מחודשת של נוסחה ישנה (שהייתה אבודה מאז) של סוגי המשקאות המסוימים שנמצאו הוצעה למכירה, וחלק מן התקבולים נתרם לקרן מורשת אנטארקטיקה של ניו זילנד, שגילתה את המשקאות האלכוהוליים האבודים.

אתר היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרן מורשת אנטארקטיקה של ניו זילנד מחזיקה במשמורת על האתר. הקרן הכניסה את הצריף של שקלטון לרשימות המונומנטים השמורים בעולם בשנים 2004, 2006 ו-2008 של קרן המונומנטים העולמית כדי למשוך תשומת לב ולגייס תמיכה כספית לאתר.[3][4] בשנת 2004 הגיע באמצעות קרן המונומנטים העולמית מימון לשימור האתר מאת אמריקן אקספרס, וב-2008 שוקם המבנה במלואו למצב שבו השאיר אותו הצוות של שקלטון.[5] הצריף של שקלטון הוכרז כאתר היסטורי או מונומנט באנטארקטיקה בעקבות הצעה של ניו זילנד ובריטניה לאספה המייעצת לברית האנטארקטית.[6]

אזור אנטארקטי מוגן במיוחד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור בשטח 6200 הקטאר בכף רוידס הוכרז כאזור אנטארקטי מוגן במיוחד (ASPA 121, בשילוב HSM 15) משום שהוא תומך במושבה הציפורים הדרומית ביותר המוכרת של פינגווין אדלי, עם תקופה ממושכת של נתוני אוכלוסייה. נוכחות פוליניות (חלקות מים פתוחים מוקפות קרח) במצר מקמרדו מספקת אזורים חופשיים מקרח, שם יכולים הפינגווינים למצוא מזון, וחשובה לקיום מושבת הפינגווינים. [7]

האזור חשוב גם בשל האקולוגיה של היבשה ושל המים המתוקים; זו סביבת מחיה לכמה סוגי אצות, כולל הזן הדרומי ביותר המתועד של אצת שלג.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]