כרטיס נסיעה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כרטיס נסיעה, ובקצרה כרטיס, הוא מסמך קטן המאשר תשלום של דמי נסיעה בתחבורה ציבורית. לעיתים משמש הכרטיס גם כאמצעי לכניסה לאזור העלייה לתחבורה הציבורית וליציאה ממנו.

על כרטיס הנסיעה מוטבע מחיר הכרטיס, זיהוי ארגון התחבורה הציבורית שהנפיק אותו, ולעיתים פרטים נוספים, כגון יעד הנסיעה, זיהוי המושב שיוקצה לנוסע ותקופת התוקף של הכרטיס. כרטיס נסיעה פשוט תקף לנסיעה אחת בלבד, אך ישנם גם כרטיסים המשמשים לנסיעות אחדות, למשל במשך יום שלם, שבוע שלם ואף חודש שלם, בחברת תחבורה אחת או בשילוב של חברות תחבורה אחדות. לעיתים ישנם מחירים שונים לנסיעה באותו מסלול, עקב הבחנה בין איכות שונה של קרונות (מחלקה ראשונה לעומת מחלקה שנייה), או תוספת בעד מקום שמור.

רכישת כרטיס נסיעה נעשית אצל הנהג של אמצעי התחבורה, אצל כרטיסן היושב באמצעי התחבורה, בקופות בתחנה או במכונות אוטומטיות המיועדות לכך. את הכרטיס יש לשמור לביקורת במשך כל זמן הנסיעה.

בעבר כרטיסי נסיעה בישראל היו מודפסים מראש עם הערך הנקוב, אך במאה ה-21 הוחלפו בכרטיס המודפס במדפסת זעירה עם רכישת הכרטיס. רב-קו הוא כרטיס חכם המשמש כאמצעי תשלום במערכת התחבורה הציבורית בישראל. הכרטיס הונהג לראשונה בשנת 2008 ומשמש במקביל לכרטיסי הנייר השונים.

בעשור השני של המאה ה-21 החל שימוש בכרטוס אלקטרוני, שבו הכרטיס נשלח לסמארטפון של הרוכש ומוצג באמצעותו.[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כרטיס נסיעה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]