כריכת מזונות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כריכת מזונות הוא מונח שמגיע מעולם המשפט בדיני משפחה ומשמעותו כריכה של תביעת מזונות הילדים לתביעת הגירושין בבית דין רבני.

בישראל, יהודים יכולים להתגרש רק באמצעות בית הדין הרבני, עם זאת, חלק מהסוגיות יכולות להתברר גם בבית משפט לענייני משפחה. בכדי שבית הדין הרבני יוכל לדון בנושאים אלה, יש לכרוך את הנושאים המבוקשים בתביעה הגירושין.

בית הדין הרבני לא מוסמך לדון בתביעה למזונות ילדים, אלא אם שני הצדדים הסכימו לכך.[1]

בשנת 1969 בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי נקבעה הלכה כי לא ניתן לכרוך מזונות בבית הדין הרבני, כלומר, ניתן היה לתבוע אותם אך ורק בבית המשפט המחוזי (בתי המשפט לענייני משפחה הוקמו רק ב-1995). התפתחות אפשרית קיימת בפסק-דין שניתן בשנת 2014 בג"ץ 5933/14 פלונית נ' פלוני שם קבע השופט ניל הנדל שהלכת שרגאי מבוטלת שכן, תביעת המזונות בבית המשפט היא תביעה של הילד ואמנם הדיון בבית הדין הוא בין ההורים, לכן אין מניעה לבצע את שניהם. עם זאת, בדיון נוסף של אותו מקרה (דנג"ץ 6454/14), השופט אשר גרוניס אמר שלא זו הייתה כוונתו ושההלכה נותרה בעינה.

בשנת 2019 קבע בית המשפט העליון כי הלכת שרגאי עדיין תקפה, וכי אין לבתי הדין הרבניים סמכות לדון במזונות ילדים (בע”מ 7628/17 מיום 22 בספטמבר 2019 בהרכב של הנדל, מזוז וקרא). השופט מזוז כתב "אני סבור כי הלכת שרגאי נכונה וראויה כיום, כפי שהייתה בעת שנקבעה, ואין לסטות ממנה", והשופט קרא הצטרף לעמדה זו, כנגד עמדתו של השופט הנדל שהיה במיעוט.

על אף זאת, בית הדין הרבני הגדול קבע בפסיקה מיום קבע מאוחר יותר (תיק 1250217/3 ביום 10 באוקטובר 2021) כי ניתן לכרוך, וכי יש סמכות לבתי הדין הרבניים לדון במזונות קטינים הכרוכים בתביעת גירושין.

פסיקות נוספות משנת 2022 של השופט שאול שוחט בבית המשפט המחוזי קובעות כי הסמכות לדון במזונות קטינים תימסר לבית המשפט ולא לבית הדין הרבני (רמ"ש 10968-07-22 מיום 26 בנובמבר 2022, רמ"ש 2223962-11-22 מיום 6 בדצמבר 2022)

נכון לדצמבר 2022 ישנה אי בהירות בעניין זה, עקב פסיקות בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי מחד, והפסיקה המנוגדת של בית הדין הגדול מאידך.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]