כריסטופר כריסטיאן קרסטן
 | |
| לידה |
9 בספטמבר 1756 איסטד, שוודיה  |
|---|---|
| פטירה |
7 באוגוסט 1827 (בגיל 70) דרוטינגהולם, שוודיה |
| מקום קבורה |
Lovö church |
| תקופת הפעילות |
מ-1776 |
| בן או בת זוג |
Sophie Stebnowska |
| צאצאים |
סופי קרסטן, Elisabeth Charlotta Karsten |
  | |
כריסטופר כריסטיאן קרסטן (בשוודית: Christoffer Christian (או Kristofer Kristian) Karsten; 9 בספטמבר 1756 - 6 באוגוסט 1827) היה זמר אופרה שוודי.[1] הוא היה סבה מצד האם של הבלרינה מארי טליוני.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרסטן נולד באיסטאד. כשרון השירה שלו התגלה על ידי לואיזה אולריקה, נסיכת פרוסיה בשנת 1771, כששר לפניה בדרכו לביקור בברלין. היא התרשמה כל כך משירתו, שהעניקה לו הזדמנות ללמוד שירה בסטוקהולם.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1773 הופיע לראשונה בהאופרה המלכותית השוודית בבולהוסט עם קרל סטנבורג ואליזבת אולין, בהצגת האופרה "Thetis och Phelée". הוא עבד במקהלת האופרה עד שביצע את התפקיד הראשי הראשון שלו כאדוניס בבלט אופרה "אדוניס".
הוא למד בפוטנזה בקופנהגן, ועם שובו היה לזמר, שנחשב אולי למצליח ביותר בשוודיה יחד עם קרל סטנבורג עד 1806, נערץ בשל יפי קולו וגופו גם יחד. בשנת 1781, לרגל נישואיו, קיבל את וילה קנטון בדרוטנינגהולם, שם התגוררה משפחתו עד 1870. הוא נבחר לאקדמיה המלכותית השוודית למוזיקה והתמנה ל-Hovsångare ב-1787. ב-1791 קיבל את התואר מזכיר מלכותי.
בהופעת הבכורה שלו בשנת 1776 קיבל את הביקורת:
"סוף סוף השיג מנהל האופרה יריב למר קרל סטנבורג, הוא קרסטן הצעיר, שהיטיב מאוד לשיר ולשחק ב"אדוניס". אפילו בלי התלבושת והאיפור הוא ניחן בפיזיונומיה נעימה, יפה גזרה, גבוה ותמיר", ונשפט כ"ניצחון כביר ל(במאי) ציבט אך כשברון-לב לגברת אולין, שנדרשה לשחק מול נער מן המקהלה."
קרסטן וסטנבורג כיכבו כזמרים ראשונים במעלה בעידן גוסטב בשוודיה, והשלימו זה את זה, משום שלכל אחד מהם היה סגנון הופעה שונה": "בעוד שקרסטן טילטל בקולו העז, המצלצל, המשתלט את כל מערכת העצבים של מאזיניו, היסב להם עונג ותבע את הערצתם, חדרו צליליו הרכים, הרגישים, המלודיים של סטנבורג אל לבותיהם והציפו את עיניהם בדמעות אהדה והשתתפות."
קרסטן יצא גם למסעות קונצרטים. הוא שר בקופנהגן ב-1783, בברלין ב-1788, בלונדון ב-1792 ובפריז ב-1810–1811.
כשהאופרה המלכותיח השודית נסגרה (זמנית) ב-1806, נאלץ קרסטן לפרוש יחד עם שאר הצוות. לאחר פתיחתה המחודשת ב-1809, חזר להופעות אורח עד 1826.
תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין האופרות שהופיע בהן היו "ארסן" מאת מונסיני, מול מארי לואיז מרקדט ואליזבת אולין בעונת 1780-1779; "אלקסטה" מאת גלוק עם קרולין פרדריקה מילר וקרל סטנבורג (עונת 1781-1780); "רולאן" מאת פיליפ קינו עם סטנבורג ומילר (1782-1781); "אטיס" מאת פיצ'יני מול סטנבורג ומרקדט (1785-1784); איפיגניה בטאוריסמאת גלוק עם סטנבורג ומילר ו"גוסטב ואסה" מאת נאומן עם מרקדט, סטנבורג ומילר (1786-1785); "ארמיד" מאת קינו עם סאנבורג ומילר (1787-1786); "אזמיה" מאת קינו עם סטנבורג ומילר; "גוסטב אדולף ואבה בראהה" מאת גוסטב השלישי עם מילר, פרנציסקה שטאדינג וסטנבורג (1788-1787); "אזמיה" מאת ניקולא דאלאיירק עם מילר ואברהם דה ברואן (1793-1792); "פולקה בירגרסון טיל רינגסטאד" עם מרקדט ואינגה אברג (1793-1792) ועוד.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרסטן נשא ל5אישה את השחקנית וזמרת האופרה הפולניה מריאן סופי סטבנובסקה, שנחשבה גם היא לאחת מזמרות האופרה המוכשרות ביותר עד 1806. בתו7, סופי קרסטן, הייתה רקדנית ראשית באופרה של פריז בשנים 1805–1806. היא נישאה לפיליפו טליוני והייתה אמה של מארי טליוני. בתו הצעירה, אליזבת שרלוט קרסטן, הייתה ציירת.
