כריסטיאן גריפנקרל
 | |
| לידה |
17 במרץ 1839 אולדנבורג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
22 במרץ 1916 (בגיל 77) וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| מקום קבורה |
בית הקברות המרכזי בווינה |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות בווינה |
| הושפע על ידי |
קרל רהל |
| פרסים והוקרה |
מסדר פטר פרידריך לודוויג (1878) מסדר כתר הברזל (1887) |
  | |
כריסטיאן גריפנקרל (בגרמנית: Christian Griepenkerl; 17 במרץ 1839 - 22 במרץ 1916) היה צייר ופרופסור גרמני באקדמיה לאמנויות יפות וינה.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גריפנקרל נולד לאחת המשפחות העשירות באולדנבורג. כצעיר, הוא נעתר לעצתו של בן ארצו, צייר הנוף ארנסט וילרס, ונסע לוינה בסוף 1855 על מנת להירשם לבית הספר הפרטי לאמנות לציורים מונומנטליים שהוקם על ידי קרל ראל ארבע שנים קודם לכן. ראל איפשר לחלק מתלמידיו להשתתף ברישום וביצוע ציוריו ובכך עיצב את התפתחותם האמנותית האישית. הציור הראשון של גריפנקרל קיבל את אישורו של ראל, והוא היה מעורב לאחר מכן עם ראל ועם סטודנטים אחרים בציור ציורי קיר בגרם המדרגות הגדול של מוזיאון הנשק, בפאלה טודסקו בווינה, ובארמון העיר של הבנקאי סימון סיאנס. לאחר מותו של ראל בשנת 1865, הוא המשיך והשלים את המשימות הלא גמורות של המאסטר.[2]
בשנת 1874 מונה גריפנקרל לפרופסור באקדמיה לאמנויות יפות בווינה, שם החל בשנת 1877 עמד בראש בית ספר מיוחד לציור היסטורי. המומחיות שלו הייתה הייצוג האלגורי תוך שימוש בנושאי המיתולוגיה הקלאסית ובפורטרטים. גריפנקרל לימד דור שלם של ציירים וינאים. בין תלמידיו המפורסמים ביותר הם קרל מול (1880–1881), אלפרד רולר, מקס קורצוויל, פרידריך קניג, קרל אוטו צ'שקה (1894–1899), ריכרד גרסטל (1898–1899), אגון שילה (1906–1908), אנטון פייסטאואר (1906– 1909) ואורוש פרדיץ'. "השקפותיו השמרניות" הובילו להפגנות חוזרות ונשנות מצד תלמידיו ובהמשך אף לנסיגה, מה שהוביל בין היתר להקמתה של קבוצת האמנות החדשה.
גריפנקרל התפרסם גם לאחר מותו בכך שדחה את בקשתו של אדולף היטלר להתאמן באקדמיה לאמנויות יפות בווינה. בשנת 1907, כאשר קיבל היטלר משימה להכין רישום לדוגמה, ציין גריפנקרל בחוות הדעת, "ציור לדוגמה לא מספק. מעט מדי ראשים." ובשנת 1908, פסק דינו היה ברור עוד יותר: "לא התקבל".[3]
יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוסף גדול יותר של הקומפוזיציות שיצר ראל ושגריפנקרל השלים בעזרת אדוארד ביטרליך, הם בבית האופרה העירוני החדש באותם ימים. הם עבדו ארבע שנים על תקרת האודיטוריום ועל הוילון של במת האופרה. רק לאחר מותו של ראל בשנת 1865 קיבל גריפנקרל מטלות מונומנטליות משלו. האדריכל הנסן העסיק אותו לקישוט כמה ארמונות, ואילו פרנץ קליין שכר את גריפנקרל לטירת הורנשטיין ולארמון סינא בוונציה. שם הוא צייר על התקרה את פרסקו תהלוכת החתונה של פוסידון, עם שדי הסערה ורוחות הרפאים המגוננות של הים, שהן בעלות צורה אצילית וחיננית מאוד. אותה חשיבות יש לציורי הקיר באחוזה של הדוכסית הגדולה של טוסקנה וציורו "חתונת אפרודיטה ואדוניס" בחדר האוכל של אחוזת סיימון ליד היזינג, ונציה.[4]
גריפנקרל גם עשה את ציורי השמן הדקורטיביים (שהושלמו בשנת 1878) באולם המדרגות של אוגוסטום באולדנבורג. הציורים על התקרה מתארים את ונוס כאידיאל של כל היופי, מוקפת בארבעה נושאים מהמיתוס של פרומתאוס. ועל שלושת הקירות, מתוארת התכנסות של גיבורי האמנות של כל הזמנים ברצף היסטורי.
אחריו הגיע מחזור של ציורים - המדגימים שוב נושאים ממיתוס פרומתאוס - ומובחנים בשלל צורות והרכב משתנה, באולם הכנסים של האקדמיה החדשה למדעים באתונה.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
אישה בפרופיל -
גנבת האש -
פרומתאוס הקשור -
ארמון בוינציה -
אולם האקדמיה באתונה
_(10247437615).jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כריסטיאן גריפנקרל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Griepenkerl, Christian, de.wikisource.org
- ^ Maler Christian Griepenkerl †., anno.onb.ac.at
- ^ Brigitte Hamann, Hitler's Vienna. A Dictator's Apprenticeship. Oxford University Press, 1999.
- ^ Griepenkerl, Christian