כריסטיאן פינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כריסטיאן פינוצרפתית: Christian Pineau; ‏ 14 באוקטובר 1904 - 5 באפריל 1995) היה לוחם תנועת ההתנגדות הצרפתית מפורסם שכיהן מאוחר יותר כהונה חשובה כשר החוץ של צרפת בסוף שנות החמישים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינו נולד בשנת 1904 בעיירה שומון שבמחוז מארן-עילית, צרפת. אביו החורג היה הסופר ז'אן ז'ירודו. מאוחר יותר אמר פינו כי ז'ירודו הוא זה שנתן לו את אהבתו לכתיבה.

במלחמת העולם השנייה היה פינו מנהיג תנועת ההתנגדות הצרפתית ובן ברית קרוב של שארל דה גול. הוא נעצר על ידי הגסטאפו ב-1943 וניצל ממחנה הריכוז בוכנוואלד.

פינו ייצג את מחוז סארת מטעם המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית באספה הלאומית הצרפתית מ-1946 עד 1958. לאחר המלחמה הוא כיהן כשר בממשלות צרפת בשנים 1945–1995. הוא היה שר האספקה ​​בממשלתו של שארל דה גול (1945) ושר הביזור, הרפורמה והשירות הציבורי (1947–1950) בממשלות שונות.

הוא היה שר האוצר לזמן קצר ב-1948. פינו מונה לראש ממשלת צרפת על ידי הנשיא רנה קוטי לאחר התפטרותו של פייר מנדס פראנס בפברואר 1955, אך האספה הלאומית סירבה לתת אמונה בממשלתו כאשר 312 הצביעו נגד ממשלתו ו-268 בעד. הוא כיהן כראש הממשלה במשך יומיים, בין 17–19 בפברואר 1955.

כשר החוץ (פברואר 1956 - מאי 1958), היה פינו אחראי על הטיפול במשבר סואץ במסגרת מלחמת סיני ועל חתימת הסכם רומא מטעם צרפת. עם גי מולה, הוא ביקר במוסקבה. באוקטובר 1956 חתם על פרוטוקול הסברה עם בריטניה וישראל בשם צרפת.

בין 22 ל-24 באוקטובר 1956 כינסו הצרפתים מושב משולש וחשאי כדי לדון, יחד עם עמיתיהם, ביוזמה הצבאית נגד מצרים. המפגש נקבע בפרבר על-יד פריז בשם סוורה (Sèvres). מישראל הגיע ראש הממשלה דוד בן-גוריון מלווה ברמטכ"ל משה דיין, ראש לשכתו מרדכי בר און, ראש אגף המבצעים מאיר עמית, ומנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס. הנציגים הבריטים היו שר החוץ סלווין לויד, ותת-מזכיר המדינה הקבוע, הממונה על השירותים החשאיים, סר פטריק דין. בצד הצרפתי השתתפו ראש ממשלת צרפת גי מולה, פינו, שר ההגנה מוריס בורז'ס-מונורי והרמטכ"ל מוריס שאל.

פינו נקבר בבית הקברות פר לשז, פריז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כריסטיאן פינו בוויקישיתוף