כריסטיאן תילמן
 | |
| לידה |
1 באפריל 1959 (בן 65) ברלין, גרמניה המזרחית  |
|---|---|
| מוקד פעילות |
גרמניה |
| תקופת הפעילות |
מ-1985 |
| מקום לימודים |
בית הספר הגבוה למוזיקה הנס אייזלר |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
גרמנית |
| כלי נגינה |
ויולה |
| חברת תקליטים |
דויטשה גרמופון |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
כריסטיאן תילמן (בגרמנית: Christian Thielemann; נולד ב-1 באפריל 1959 בברלין) הוא מנצח גרמני, המנצח הראשי המיועד (מנהל מוזיקלי כללי) של האופרה של ברלין ושל התזמורת הממלכתית של ברלין.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תילמן החל את הקריירה המוזיקלית שלו בגיל 19 כפסנתרן חזרות בדויטשה אופר ברלין עם היינריך הולרייזר ועוזר להרברט פון קאראיין.[1]
הופעת הבכורה שלו בארצות הברית הייתה ב-1991 כשניצח על הפקה חדשה של "אלקטרה" מאת ריכרד שטראוס בסן פרנסיסקו, שאחריה באו הצגות במטרופוליטן אופרה. בשנת 1997 התמנה למנהל מוזיקלי כללי של ה"דויטשה אופר ברלין", בחוזה שהיה אמור להימשך עד 2007, אך תילמן, כך דווח, נקלע למחלוקות אמנותיות עם המנהל האמנותי אודו צימרמן, שנכנס לתפקידו בשנת 2000.[2] בשנת 2004 קטע תילמן את החוזה שלו בגלל סכסוכים בנושא חלוקת המימון של עיריית ברלין בין הדויטשה אופר לאופרה של ברלין.[3] בין השנים 2004 - 2011 היה מנצח ומנהל מוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית של מינכן.
תילמן מנצח בקביעות בפסטיבל ביירוית ובפסטיבל זלצבורג.[4][5] הוא רואה עצמו כממשיך מסורת הניצוח האוסטרו-גרמנית, שראשיתה בריכרד וגנר והמשכה בהנס ריכטר, הנס קנאפרטסבוש, וילהלם פורטוונגלר והמנחה הישיר של תילמן עצמו, הרברט פון קאראיין.[5] תילמן מקליט לחברת דויטשה גרמופון. בשנת 2003 קיבל את אות Bundesverdienstkreuz של גרמניה.
בעקבות ההחלטה שקיבלה "קרן פסטיבל ריכרד וגנר" בספטמבר 2008 למנות את קתרינה וגנר ואוה וגנר-פסקיה להחליף את וולפגנג וגנר בניהול פסטיבל ביירוית, יכהן תילמן כיועצן הראשי, דהיינו, כמנהל המוזיקלי בפועל של הפסטיבל.[6]
עד שנת 2024 היה המנהל המוזיקלי של התזמורת הסקסונית הממלכתית של דרזדן.
הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדויטשה גרמופון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרל אורף, כרמינה בוראנה, מקהלה ותזמורת של הדויטשה אופר ברלין, יולי 2007
- לודוויג ואן בטהובן, הפתיחה "אגמונט" ויוהנס ברהמס, סימפוניה מס' 1, התזמורת הפילהרמונית של מינכן, אפריל 2007
- וולפגנג אמדאוס מוצרט, רקוויאם, הפילהרמונית של מינכן ומקהלת תזמורת רדיו בוואריה, נובמבר 2006
- ריכרד וגנר, "פרסיפאל", המקהלה והתזמורת של האופרה של וינה, אפריל 2006
- אנטון ברוקנר, סימפוניה מס' 5, הפילהרמונית של מינכן, מרץ 2005
- היינריך מארשנר, פליקס מנדלסון, אוטו ניקולאי, קרל מריה פון ובר, ריכרד וגנר, פתיחות, התזמורת הפילהרמונית של וינה, אוקטובר 2004
- וגנר, טריסטן ואיזולדה, תזמורת האופרה הממלכתית של וינה, מאי 2004
- ריכרד שטראוס, "חיי גיבור" ופנטזיה סימפונית מן ה"אישה ללא צל", הפילהרמונית של וינה, אוגוסט 2003
- אלברט לורצינג, ריכרד שטראוס, ובר, וגנר, אריות מתוך אופרות עם תומאס קווסטהוף ותזמורת הדויטשה אופר ברלין, אפריל 2002
- רוברט שומאן, סימפוניה מס' 1 ו-4, תזמורת פילהרמוניה, 2001
- ריכרד שטראוס, "אראבלה" עם קירי טה קאנאווה והתזמורת והמקהלה של מטרופוליטן אופרה, מרץ 2001
- ריכרד שטראוס, "סימפוניה אלפינית" וסוויטה מתוך "אביר הוורד", הפילהרמונית של וינה, מרץ 2001
- ארנולד שנברג, "פליאס ומליסנדה" וריכרד וגנר, "אידיליית זיגפריד", יוני 1999
- אורף, כרמינה בוראנה, מקהלה ותזמורת של הדויטשה אופר ברלין, מאי 1999
- שומאן, סימפוניה מס' 3, "הריינית", הפתיחה "גנובבה" אופוס 81, פתיחה, סקרצו ופינאלה אופוס 52, תזמורת פילהרמוניה
- וגנר, מוזיקה תזמורתית (לוהנגרין, פרסיפאל, טריסטן ואיזולדה), תזמורת פילהרמוניה, פברואר 1998
- בטהובן, קנטטת אבל למות הקיסר יוזף השני, שומאן, "קונצרט שטיקה" אופוס 86 ל-4 קרנות ותזמורת, הנס פפיצנר, "פלסטרינה" (פרלודים למערכות 1 ו-2), 1997
- פפיצנר, מוזיקה מתוך "פלסטרינה" ו-Das Käthchen von Heilbronn, ריכרד שטראוס, "גונטראם" (פרלוד), "קפריצ'ו" (פרלוד), Feuersnot (סצנת אהבה), תזמורת הדויטשה אופר ברלין, 1996
לחברת EMI קלאסיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ריכרד וגנר וריכרד שטראוס, אריות עם הטנור רנה קולו. תזמורת הדויטשה אופר ברלין, 1992
לחברת דקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ריכרד שטראוס עם הפילהרמונית של מינכן ודיאנה דאמראו, 2011
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Kläre Warnecke: Christian Thielemann - Ein Porträt. Henschel Verlag Berlin 2003. ISBN 3894874651
- Kilian Heck/Christian Thielemann (Hg.): Friedrichstein. Das Schloß der Grafen von Dönhoff in Ostpreußen. Deutscher Kunstverlag, München und Berlin 2006, ISBN 3422065938
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כריסטיאן תילמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
כריסטיאן תילמן, באתר אייטונס (באנגלית)
כריסטיאן תילמן, באתר ספוטיפיי
כריסטיאן תילמן, באתר Last.fm (באנגלית)
כריסטיאן תילמן, באתר AllMusic (באנגלית)
כריסטיאן תילמן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
כריסטיאן תילמן, באתר Discogs (באנגלית)
כריסטיאן תילמן, באתר Songkick (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Obituary for Heinrich Hollreiser. The Times, 28 August 2006.
- ^ Denis Staunton, "Berlin's maestros out of tune in race row". The Observer, 29 October 2000.
- ^ Kate Connolly, "Berlin opera chief quits in cash row". Telegraph, 18 May 2004.
- ^ Stephen Moss, 'The only star here is dead'. The Guardian, 20 July 2006.
- ^ 1 2 Ivan Hewett, "Classical choice". The Times, 29 March 2003.
- ^ Roger Boyes, 'Wagner hits a note of peace over Bayreuth', "The Times", 2 September, 2008.
| מנהלים מוזיקליים בפילהרמונית של מינכן | |
|---|---|
|