כריסטין בואסון
 | |
| לידה |
8 באפריל 1956 סלון דה פרובאנס, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
21 באוקטובר 2024 (בגיל 68) הרובע השמונה-עשר של פריז, פריז, צרפת |
| שם לידה |
Christine Nelly Simone Boisson |
| מדינה |
צרפת |
| השכלה |
הקונסרבטואר הלאומי הגבוה לאמנות הדרמה |
| ילדים |
Juliette Kowski |
| פרסים והוקרה |
פרס רומי שניידר (1984) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
כריסטין בואסון (בצרפתית: Christine Boisson; 8 באפריל 1956 – 21 באוקטובר 2024) הייתה שחקנית צרפתייה. בואסון פעלה בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה הצרפתית משנות ה-70 ואילך, ונודעה בהשתתפותה במגוון רחב של סרטים והפקות טלוויזיה, לעיתים בתפקידים דרמטיים ובסרטי אמנות.
במהלך הקריירה שלה שיתפה פעולה עם במאים ושחקנים בולטים בקולנוע הצרפתי, והייתה חלק מהתפתחות הקולנוע בצרפת בתקופה שלאחר הגל החדש הצרפתי. הופעותיה התאפיינו בגישה טבעית וביכולת לבטא מורכבות רגשית, והיא ביססה לעצמה מעמד של שחקנית אופי מוכרת בתעשייה. פעילותה המתמשכת לאורך עשרות שנים תרמה לנוכחותה בזירה הקולנועית והטלוויזיונית בצרפת עד לשנותיה האחרונות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בואסון נולדה בסלון דה פרובאנס ב-8 באפריל 1956. אמה הייתה צרפתייה ואביה הגיע מהאיים הקריביים.[1] לאחר שנרשמה בסוכנות דוגמנות, תמונתה משכה את תשומת ליבו של ז'אסט ז'קין. היא קיבלה תפקיד בסרט עמנואל בכיכובה של סילביה קריסטל, ובו גילמה נערה צעירה. לאחר מכן קיבלה תפקידי קולנוע נוספים, אך המשיכה במקביל בלימודי משחק.
בשנת 1977 ערכה את הופעת הבכורה שלה על בימת התיאטרון במחזה השחף מאת אנטון צ'כוב, בבימויו של ברונו באיין.
בשנת 1984 זכתה בפרס רומי שניידר המוענק לשחקנית המבטיחה ביותר, וזאת עבור תפקידה בסרט Rue Barbare.[1]
בשנת 2005 כיכבה במחזה Viol מאת בותו שטראוס, המבוסס על היצירה טיטוס אנדרוניקוס, בבימויו של לוק בונדי.
בשנת 2010 פורסם בהרחבה כי בואסון ניסתה לשלוח יד בנפשה לאחר שטיפסה מעל מעקה דירתה בקומה החמישית, אך כבאי אש עצרו בעדה. בריאיון מאוחר יותר ציינה כי עשתה זאת לאחר ויכוח עם בן זוגה באותה עת כפעולה של מניפולציה פסיכולוגית, מעשה שבו לא הייתה גאה. היא תיארה גם כי גדלה עם אם מתעללת שנהגה להזכיר לה ללא הרף כי כמעט מתה במהלך הלידה שלה, ואף התעללה מינית בה ובאחיה.[2]
בואסון נפטרה ממחלת ריאות בבית טיפולי בפריז ב-21 באוקטובר 2024, בגיל 68.[1][3] היא הותירה אחריה בת.[1]
פילמוגרפיה נבחרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1973: הרפתקאותיו של רבי יעקב, בתפקיד אורחת בחתונה (ללא קרדיט)
- 1974: אהבה בצמרת (בבימוי מישל דוויל), בתפקיד נערה אצל פלורה (ללא קרדיט)
- 1974: La Bonne Nouvelle (סרט קצר בבימוי אנדרה ויינפלד), פלורנס / האחות
- 1974: עמנואל (בבימוי ז'אסט ז'קין), מארי-אנז'
- 1987: אדמה משוגעת (בבימוי אורי ברבש), סימה
- 1988: La maison de jeanne (בבימוי מגאלי קלמנט), ז'אן
- 1989: Radio corbeau (בבימוי איב בואסה), אנייס דלוקה
- 1989: Un amour de trop, סנדרה
- 1990: יש ימים... ויש לבנות (בבימוי קלוד ללוש), האישה עם האבן הקטנה
תיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1977–1978: השחף מאת אנטון צ'כוב (בבימוי ברונו באיין)
- 1978: השחף העלאה מחודשת בתיאטרון נאנטר-אמנדיה
- 1978: Etre vidé (בבימוי רמו ז'ירונס)
- 1978: Et pourtant ce silence ne pouvait מאת מאניאן
- 1978: אנטוניוס וקלאופטרה מאת ויליאם שייקספיר
- 1978: פריקלס, נסיך צור מאת שייקספיר (בבימוי רוז'ה פלאנשון)
- 1979: לורנצאצ'ו מאת אלפרד דה מיסה (בבימוי אוטומאר קרייצ'ה)
- 1980–1981: La trilogie du revoir מאת בותו שטראוס (בבימוי קלוד רז'י)
- 1981–1982: Grand et petit מאת בותו שטראוס (בבימוי קלוד רז'י)
- 1984: Par les villages מאת פטר הנדקה (בבימוי קלוד רז'י)
- 1988: Des sentiments soudains מאת ז'אן-לואי ליבי (בבימוי ז'אן בושו)
- 1989: אנדרומכה מאת ז'אן רסין (בבימוי רוז'ה פלאנשון)
- 1991–1992: הזמנים עברו מאת הרולד פינטר (בבימוי סמי פריי)
- 1993: אילוף הסוררת מאת ויליאם שייקספיר (בבימוי ז'רום סבארי)
- 1995: Démons מאת לארס נורן (בבימוי ז'ראר דזארת)
- 1998: Ashes to Ashes מאת הרולד פינטר (בבימוי הרולד פינטר)
- 2001: מונולוגים מהווגינה מאת איב אנסלר (בבימוי פרנסואה-לואי טילי)
- 2002: La campagne מאת מרטין קרימפ (בבימוי לואי-דו דה לנקסן)
- 2002: Le collier d'Hélène מאת קרול פרשט (בבימוי מישל דומולן)
- 2003: מונולוגים מהווגינה
- 2005: Viol מאת בותו שטראוס (בבימוי לוק בונדי)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כריסטין בואסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
כריסטין בואסון, באתר AllMovie (באנגלית)
כריסטין בואסון, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
כריסטין בואסון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 Moses, Claire; Ruberg, Sarah (22 באוקטובר 2024). "Christine Boisson, French Actress, Dies at 68". The New York Times.
- ↑ Christine Boisson parle de sa « tentative de suicide » (Christine Boisson talks about her "suicide attempt") (אורכב 13.04.2021 בארכיון Wayback Machine), Gala, 16 January 2013
- ↑ Mort de l’actrice Christine Boisson qui a fait ses débuts dans Emmanuelle (בצרפתית)
| מאגרי מידע | |
|---|---|
| בקרת זהויות |
|