כריסטינה אלצ'בסקה
 | |
| כריסטינה אלצ'בסקה, 1892 | |
| לידה |
16 באפריל 1841 בורזנה, פלך צ'רניהיב |
|---|---|
| פטירה |
15 באוגוסט 1920 (בגיל 79) חרקוב |
| מקום קבורה |
Thirteenth City Cemetery, Kharkiv, St. John Useknovensky cemetery  |
| שם מלא | Христина Данилівна Алчевська |
| שם לידה |
Христина Данилівна Журавльова |
| מדינה |
 האימפריה הרוסית |
| מקום מגורים | חרקוב |
| פעילות בולטת |
|
| ידועה בשל | הקמת בתי ספר של יום ראשון |
| בן זוג | אולקסיי אלצ'בסקי, איש עסקים אוקראיני |
| ילדים |
גריגורי אלצ'בסקי, אנה אלצ'בסקה, ניקולאי אלצ'בסקי, כריסטינה אלצ'בסקה, יאן אלצ'בסקי, דימיטרו אלצ'בסקי |
| מספר ילדים | 5 |
| פרסים והוקרה | |
כריסטינה דניליבנה אלצ'בסקה (באנגלית: Khrystyna Alchevska ;באוקראינית: Христина Данилівна Алчевська; לבית ז'ורבלובה; 1841–1920) הייתה פדגוגית אוקראינית, יזמת ומארגנת חינוך ציבורי, פילנתרופית וסופרת. ייסדה את בית הספר לנשים של יום ראשון בחרקוב,[1] ששימש מודל לחינוך מבוגרים באימפריה הרוסית. בשנת 1889 נבחרה לסגנית נשיא הליגה הבינלאומית לחינוך בפריז.[2][3]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כריסטינה נולדה ב־16 באפריל 1841 בבורזנה, פלך צ'רניהיב, באימפריה הרוסית. היא נולדה למשפחתו של מורה מחוזי לספרות רוסית דנילה ז'ורבלוב (1809–?) מנישואיו לאצילה אנט ניקולאייבנה וויץ' (1809–1857), בתו של הגנרל וויץ'.
כריסטינה נישאה לאולקסיי אלצ'בסקי, איש עסקים אוקראיני, שלימים היה לבעל מכרה גדול ומפעל פלדה, וממייסדי חרקוב גרומדה. שלושה מילדיהם היו אמנים מוכשרים, הבן, איוון אלצ'בסקי, היה זמר אופרה נודע; הבת, אנה אלצ'בסקה, הייתה משוררת; הבן, גריגורי אלצ'בסקי, היה מלחין.[4][4][2]
היא חיה ופעלה בחרקוב, שם נפטרה ב־15 באוגוסט 1920. על מצבתה נחקק הכיתוב "מחנכת העם".[5]
פעילות מקצועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל משנת 1862 הקימה, על חשבונה, את בית הספר לנשים בימי ראשון בחרקוב (שהוכר רשמית בשנת 1870). בבית הספר לימדו למעלה מ־100 מורים מקצועות כגון משפטים, גאוגרפיה, היסטוריה אוקראינית, כתיבה, מתמטיקה, פיזיקה וכימיה ללא תשלום. בשנותיו הראשונות למדו בו כ־50 תלמידים. בשנים 1892–1893 עלה מספר התלמידים ל־600–700. גם מספר המורים גדל: היה מורה אחד לכל חמישה תלמידים. התלמידים חולקו לשלוש קבוצות: אלו שלא ידעו לכתוב כלל, אלו שידעו לקרוא אך לא לכתוב, ואלו שנזקקו לשיפור כישוריהם. לכל קבוצה הוצמדו מפקחים, אשר היו מעורבים גם בפעילות חוץ־לימודית: התלמידים יצאו לטיולים, ביקרו בתיאטראות ובהצגות והשתתפו בהקראות ספרותיות.[2][6] בשנת 1896 בנתה אלצ'בסקה מבנה בית ספר בעלות של 50,000 קרבובנציים, המבנה היחיד שהיה בבעלות בית ספר מבין כל בתי הספר של ימי ראשון באימפריה הרוסית. בית ספרה חוסל על ידי השלטון הסובייטי בשנת 1919.
בשנת 1879 פתחה בית ספר נוסף בכפר אולקסייבקה (חלק ממחוז פרבאלסקי שבמחוז לוהנסק), שבו התקיימו הלימודים בשפה האוקראינית. בוריס גרינצ'נקו לימד בבית הספר.[7][8]
בשנת 1889 השתתפה בתערוכה בפריז כנציגת מורי חינוך מבוגרים של האימפריה הרוסית. היא לימדה באוקראינית עד שנאלצה לעבור לרוסית בעקבות דרישות השלטון.[2][9]
אלצ'בסקה חיברה מדריך מתודולוגי וביבליוגרפי, בשם "מה צריך העם לקרוא" (Chto chitat’ narodu) בשנת 1906. חיבור זה זכה בפרס הגדול בתערוכה הבינלאומית בפריז. כמו כן חיברה ספר לימוד, ספר למבוגרים (Kniga vzroslykh) בשנת 1900, וזיכרונות בשם מחשבותיי וחוויותיי (Peredumannoe i perezhitoe) בשנת 1912. היא פרסמה גם מאמרים מתודולוגיים אחדים על חינוך מבוגרים. בשנות ה־60 של המאה ה־19 הופיעו מאמריה בכתב העת קולוקול של אלכסנדר הרצן, תחת שם העט "אוקראינקה" Ukrainka. אלצ'בסקה עודדה נערות ונשים ללבוש תלבושות אזוריות מסורתיות בפסטיבלים קהילתיים ולשיר שירי עם. היא עצמה לבשה לבוש איכרי כסמל למסירותה לאוכלוסייה שלימדה. היא הפיצה את השפה האוקראינית, שירי עם ויצירותיו של טאראס שבצ'נקו.[10] בשנת 1900 הקימה את האנדרטה הראשונה באוקראינה לטאראס שבצ'נקו באחוזתה בחרקוב.[11] התאמתה של התרבות והאמנות העממית האוקראינית סייעה לאיכרים להסתגל לחיי העיר.[10]
מאמרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלצ'בסקה ח. ד. "על הספר הראשון לקריאה בכיתה למבוגרים". מוסקבה, 1895. Алчевская Х. Д. О первой книге для классного чтения взрослых М., 1895.
- אלצ'בסקה ח. ד. "מחשבותיי וחוויותיי: יומנים, מכתבים, זיכרונות". מוסקבה, 1912. Алчевская Х. Д. Передуманное и пережитое: дневники, письма, воспоминания. М., 1912.
- אלצ'בסקה ח. ד. "מה צריך העם לקרוא? מדריך ביקורתי לספרים לקריאה עממית וילדים". בשלושה כרכים. סנקט פטרבורג, 1884–1906.
Алчевская Х. Д. Что читать народу? Критич. указатель книг для нар. и дет. чтения. В трёх томах. СПб., 1884–1906.
הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בערים שונות באוקראינה נקראו רחובות על שמה של חריסטינה אלצ'בסקה: דניפרו, קריבי ריה, קרמנצ'וק, לבוב וצ'רניהיב.
- סמטה בקייב נקראה על שמה.
- אחד הרחובות בעיר קרמטורסק נקרא על שם משפחת אלצ'בסקי.[12]
- בית הספר התיכון בורזנה I–III במחוז צ'רניהיב נקרא על שמה.
- בית הספר המתמחה מס' 1 באלצ'בסק במחוז לוהנסק נקרא על שמה.
- אחת היחידות בארגון פלאסט נקראת על שמה של כריסטינה אלצ'בסקה.
- בשנת 1963 פרסם א' מזורקביץ' ספר על פעילותה החינוכית של אלצ'בסקה ושל עמיתיה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אודות כריסטינה אלצ'בסקה
- Ольга Стрижова, Донбас.Реалії, Історія багатійки Алчевської та її українського Донбасу в Російській імперії, Радіо Свобода, March 10, 2018 (באנגלית)
- Khrystyna Alchevska: how a secretly obtained education changed the fate of thousands of Ukrainian women
כריסטינה אלצ'בסקה, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Kharkiv Women's Sunday School, www.encyclopediaofukraine.com
- 1 2 3 4 Alchevska, Khrystyna, www.encyclopediaofukraine.com
- ↑ Алчевська Х. Д. | (באוקראינית)
- 1 2 Kubijovyc, Volodymyr (2016). Encyclopedia of Ukraine: Volume I: A-F. Toronto, Canada: University of Toronto Press. ISBN 9781442651173.
- ↑ There are other versions regarding the date of death. There is also information about March 15 and August 15, 1920 .
- ↑ "Освіта для жінок у XIX столітті на Донбасі: родина Алчевських та їхні школи". Громадське радіо (באוקראינית). 2020-01-09.
- ↑ Hrinchenko, Borys, www.encyclopediaofukraine.com
- ↑ Стрижова, Ольга; Донбас.Реалії (2018-03-12). "Історія багатійки Алчевської та її українського Донбасу в Російській імперії". Радіо Свобода (באוקראינית).
- ↑ Potichnyj, Peter J.; Raeff, Marc; Pelenski, Jaroslaw; Zekulin, Gleb N. (1992). Ukraine and Russia in Their Historical Encounter. Edmonton, Alberta: Canadian Institute of Ukrainian Studies Press University of Alberta. p. 118. ISBN 9780920862841.
- 1 2 Alchevska, Khrystyna, www.encyclopediaofukraine.com
- ↑ Shevchenko, Taras, www.encyclopediaofukraine.com
- ↑ Вакуленко, Євген (2023-04-20). "Перелік нових назв 307 вулиць в Краматорську". Вільне радіо (באוקראינית).