כריסטינה רומר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כריסטינה רומר, 2009

כריסטינה ד. רומראנגלית: Christina D. Romer, לבית דאקוורת'; נולדה ב-25 בדצמבר 1958) היא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. רומר כיהנה כיו"ר מועצת היועצים הכלכליים בממשלו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה. היא התפטרה מתפקידה זה ב-3 בספטמבר 2010.

לאחר ההודעה על מועמדותה לתפקיד יו"ר מועצת היועצים הכלכליים, ובטרם נכנסה לתפקיד, עבדה רומר בשיתוף פעולה עם הכלכלן ג'ארד ברנסטיין על חיבור משותף של תוכנית הממשל להתאוששות מהמשבר הכלכלי של 2008. במצגת וידאו מ-2009, דנה רומר בפרטי תוכנית יצירת מקומות העבודה שהגיש ממשל אובמה לקונגרס של ארצות הברית.

צעירותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומר נולדה באלטון, אילינוי. ביוני 1977 סיימה רומר את בית הספר התיכון Glen Oak בקנטון, אוהיו. ב-1981 סיימה תואר ראשון בכלכלה בקולג' ויליאם ומארי (College of William & Mary) ואת הדוקטורט שלה השיגה מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ב-1985. עם סיום הדוקטורט שלה החלה לעבוד כ-Assistant professor באוניברסיטת פרינסטון. ב-1988 עברה רומר לאוניברסיטת קליפורניה בברקלי ב-1993 התקדמה למשרת full professor.

מחקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתה המוקדמת של רומר התמקדה בהשוואה של התנודתיות המקרו-כלכלית לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה. רומר הראתה כי הרבה ממה שנראה כירידה בתנודתיות, נובע למעשה מאיסוף נתונים כלכליים טוב יותר, למרות שהמיתון הפך פחות תכוף לאורך השנים.

רומר חקרה גם את הסיבות לשפל הגדול בארצות הברית, וכיצד התאוששה ארצות הברית מההאטה ארוכת הטווח בפעילות הכלכלית. עבודתה הראתה כי השפל הגדול התרחש בצורה חמורה יותר בארצות הברית מאשר באירופה, והיו לו סיבות שונות במקצת מאשר השפל הגדול באירופה. רומר הראתה שהמדיניות הפיסקלית שיחקה תפקיד קטן יחסית בהחלמה של ארצות הברית מההאטה בפעילות הכלכלית, משום שמסים הועלו בארצות הברית כמעט באותה מהירות בה גדלו תקציבי הממשל הפדרלי של ארצות הברית במהלך הניו דיל. עם זאת, מדיניות מוניטרית מקרית שיחקה תפקיד גדול בהתאוששות ארצות הברית מהמיתון. מדיניות מוניטרית זו באה קודם כל מהפיחות של הדולר במונחים של זהב בשנים 1933 - 1934, ומאוחר יותר מבריחת ההון האירופי לארצות הברית היציבה יחסית כשמלחמה באירופה הפכה סבירה יותר.

רומר ביצעה עבודה נרחבת אודות מדיניות פיסקלית ומוניטרית מאז ימי השפל הגדול עד ימינו תוך שימוש בהערות מהישיבות של ועדת השוק הפתוחה הפדרלית (Federal Open Market Committee - FOMC) ובחומרים שהוכנו על ידי צוות הבנק הפדרלי על מנת ללמוד כיצד מקבל הבנק הפדרלי את החלטותיו. עבודתה מצביעה על כך שחלק מהאשראי לצמיחה כלכלית יציבה יחסית בשנות ה-50 של המאה ה-20 באה בד בבד עם מדיניות טובה שבוצעה על ידי הבנק הפדרלי וכי חברי ועדת השוק הפתוחה הפדרלית יכלו לעתים לקבל החלטות טובות יותר תוך הסתמכות הדוקה יותר על תחזיות שנעשו על ידי הצוות המקצועי של הבנק הפדרלי.

עבודתה האחרונה של רומר (בשיתוף עם דייוויד רומר) התמקדה בבחינת השפעתה של מדיניות המיסוי על הממשל ועל הצמיחה הכלכלית הכללית. עבודה זו בוחנת את הרשומות ההיסטוריות של שינויי מס אמריקאיים בשנים 1945 - 2007, למעט שינויי מס "אנדוגניים" שנעשו כדי להיאבק במיתון או כדי לקזז את העלות של הוצאות ממשל חדשות. רומר מצאה כי העלאות מס "אקסוגניות" כאלו, שנעשו למשל על מנת להקטין גרעונות תקציביים שהממשל ירש מהממשל שקדם לו, פוגעים בצמיחה הכלכלית (אם כי במידה קטנה יותר בשנים שלאחר 1980, מבשנים שלפני כן). רומר ורומר גם מצאו כי "אין תמיכה להשערה שקיצוצי מס מרסנים את ההוצאה הממשלתית; אכן... קיצוצי מס עשויים להגדיל את ההוצאות. התוצאות גם מצביעות על כך שההשפעה העיקרית של קיצוצי מס על תקציב הממשל היא גרימת עליית מס אשר נחקקה לאחר מכן. עם זאת, רומר מציינת ש"המפרט הבסיסי שלנו מצביע על כך שהעלאת מס אקסוגנית בת אחוז אחד מהתוצר המקומי הגולמי מורידה את התוצר הריאלי בכשלושה אחוזים".

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומר עם ברק אובמה וג'ו ביידן, 2009

רומר כיהנה בעברה כסגנית נשיא האגודה האמריקנית לכלכלה. היא זכתה במלגת גוגנהיים והיא עמיתה באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. בנוסף, זכתה רומר ב-Berkeley Distinguished Teaching Award. רומר היא מנהלת משותפת בתוכנית לכלכלה מוניטרית ב-National Bureau of Economic Research (הלשכה הלאומית למחקר כלכלי), והייתה חברה בלשכת הכרות מחזור העסקים של ה-National Bureau of Economic Research, עד שהתפטרה מתפקידה זה ב-25 בנובמבר 2008.

במאי 2008 נקבע שרומר, שהייתה אז פרופסור לכלכלה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, תצטרף לסגל אוניברסיטת הרווארד. לבעלה הוצעה באותה התקופה משרה בבית הספר קנדי לממשל בהרווארד. רומר לא קיבלה קביעות בהרווארד, למרות שזכתה לתמיכה מצד חברי המחלקה לכלכלה של הרווארד, עקב וטו שהטילה על קבלתה לסגל נשיאת הרווארד דאז, דרו גילפין פאוסט. בגלל טבעו החשאי של התהליך, שכולל פאנל המורכב ממומחים חיצוניים וחברי סגל פנימיים מהפקולטה מחוץ למחלקה, סירבה פאוסט לשוחח עם עיתונאים בנוגע לנושא הקביעות של רומר[1]. הספקולציות סביב אי מינויה של רומר לתפקיד נעו סביב היותה נאו-קיינסיאנית, מה שגרר התנגדות כלפי מינויה בקרב כלכלנים מזרם הכלכלה הקלאסית, או הסתייגות למינוי איש סגל שהוכשר במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, בהרווארד.

בינואר 2009, כשניסה ממשל אובמה להעביר תקציב שיתמרץ את הפעילות במשק, ביקר פיטר דה-פאזיו, נציג בית הנבחרים של ארצות הברית המייצג את אורגון מטעם המפלגה הדמוקרטית, את לורנס סאמרס כשאמר שהוא חושב שהנשיא ברק אובמה קיבל עצות "לא נבונות מלארי סאמרס. לארי סאמרס שונא תשתיות". דה-פאזיו, לצד כלכלנים ליברלים דוגמת פול קרוגמן וג'וזף שטיגליץ טען שיותר תקציבי תמרוץ צריכים להיות מופנים לטובת תשתיות, בעוד שסאמרס תמך בקיצוץ מסים. בסוף 2008, סאמרס, לצד פיטר אורסג ויועצים כלכליים של הנשיא הנבחר דאז ברק אובמה, הציגו תזכיר המציע אפשרויות לחבילת תמריצים כלכלית בהיקף של 550 עד 900 מיליארד דולר. על פי הניו ריפבליק, רומר המליצה תחילה על חבילה בסך 1.8 טריליארד, הצעה שסאמרס דחה על הסף מתוך האמונה שכל סכום שיתקרב לטריליארד דולר יידחה על ידי הקונגרס של ארצות הברית. רומר תיקנה את ההמלצה שלה ל-1.2 טריליארד, סכום שסאמרס הסכים לכלול בתזכיר, אולם ברגע האחרון סיכל סאמרס את האפשרות למימוש סכום זה. בסופו של דבר העביר ממשל אובמה החלטה על חבילת תמריצים בסך 800 מיליארד דולר.

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטינה רומר נשואה לדייוויד רומר, חברה לכיתה מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ועמיתה במחלקה לכלכלה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. משרדיהם במחלקה סמוכים, והם משתפים פעולה ברבים ממחקריהם. לזוג שלושה ילדים משותפים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כריסטינה רומר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שאן וואנג, "פאוסט מטילה וטו על החלטת הקביעות", The Harvard Crimson‏, 22 במאי 2008