כרישי הים האדום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כרישי הים האדום
Coke en stock
עטיפת הספר בעברית
עטיפת הספר בעברית
מידע כללי
מאת הרז'ה
שפת המקור צרפתית
סוגה קומיקס
הוצאה
הוצאה Casterman
הוצאה בשפת המקור Casterman
תאריך הוצאה 1958
מספר עמודים 62
הוצאה בעברית
הוצאה מ. מזרחי
תרגום אורי פינק
סדרה
סדרת ספרים טינטין
ספר קודם פרשת קלקולוס
הספר הבא טינטין בטיבט
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 003256649

כרישי הים האדום הוא הספר ה-19 בסדרת הקומיקס טינטין מאת ארז'ה, שנכתב, אויר ונצבע על ידי ארז'ה. רצועות הקומיקס של הספר הוצגו לראשונה בשנת 1958 בצבע. הספר תורגם לעברית בשנת 2011 על ידי הקומיקסאי אורי פינק.

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

טינטין וקפטן האדוק נתקלים במקרה בגנרל אלקזאר, שליטה לשעבר של רפובליקת סן תאודורוס. לאחר מכן הם מגלים שארנקו של הגנרל נפל מכיסו ומנסים למצוא אותו כדי להשיב לו את הארנק, אך ללא הצלחה. על מנת לאתר את הגנרל הם בודקים את תכולת הארנק ומוצאים פתק עם מספר טלפון. טינטין מתקשר למספר הטלפון, אך נענה בגסות שאין לדובר כל קשר עם הגנרל. טינטין מגלה בעיתון מודעה שמפרסמת מכירת מטוסי קרב. מספר הטלפון המופיע במודעה זהה לזה שהופיע בארנקו של גנרל אלקזאר.

באותו ערב מגיע עבדאללה, בנו של בן קליש אזעב - שליטה של נסיכות אל חמד וידיד של טינטין, לאחוזת מרלינספייק. מתברר שאביו מתמודד עם ניסיונות הפיכה בארצו, ומתוך חשש לביטחונו של עבדאללה הוא שלח אותו להתארח במרלינספייק. עבדאללה הוא ילד חצוף, מרדן ושובב, וקפטן האדוק וטינטין מתקשים להתמודד איתו.

תומסון ותומפסון, הבלשים השלומיאליים, מגיעים למרלינספייק ומספרים לטינטין שהם עוסקים בחקירה לגבי גנרל אלקזאר. הם מוסרים לו את כתובת המלון שבו מתארח אלקזאר, כדי שיוכל להחזיר לו את ארנקו.

למחרת מגיעים טינטין והקפטן למלון ורואים את גנרל אלקזאר משוחח בלובי עם המפקח דוסון - מפקח משטרה מושחת שאותו פגש טינטין בספר הלוטוס הכחול. כאשר נגמרת הפגישה הקפטן ניגש להחזיר לגנרל את הארנק, בעוד טינטין עוקב אחרי דוסון. הוא מגלה שדוסון הוא זה שפרסם את המודעה בעיתון, ושהגנרל אלקזאר קנה ממנו מטוסי קרב כדי לבצע הפיכה שלטונית בארצו. בנוסף מתברר שדוסון מספק מטוסים לבאב אל אייר, יריבו של בן קליש אזעב. ההפיכה השלטונית באל חמד מצליחה ובן קליש אזעב מודח מן השלטון. טינטין והקפטן, שמתקשים להתמודד עם התנהגותו המרדנית של עבדאללה, מחליטים לטוס לאל חמד כדי לנסות לעזור לבן קליש אזעב, וגם להתרחק מעבדאללה.

טינטין, שלג והאדוק עולים על מטוס לאל חמד, אולם כשהם נוחתים לביקורת דרכונים מבשרים להם הפקידים שדרכוניהם לא תקינים ועליהם לחזור לאירופה. באמצעה של הטיסה חזרה מתחיל המנוע לבעור, והמטוס מבצע נחיתת חירום, עדיין בגבולות אל חמד. לאחר שכל הנוסעים יוצאים מן המטוס, הוא מתפוצץ. מתברר שהוסתרה בתא המטען פצצה, שכנראה הייתה אמורה להתפוצץ כשהמטוס בגובה רב וכך להרוג את הנוסעים.

טינטין, שלג והאדוק מנצלים את ההזדמנות להישאר באל חמד יוצאים בהליכה רגלית לכיוון העיר הקרובה, שם מגלים כי הם מבוקשים על ידי הרשויות. הם מסתתרים בביתו של סניור אוליביירה דה פיגוארה, סוחר פורטוגזי וידידו של טינטין.

בבוקר יוצאים טינטין, האדוק ושלג, כשהם מחופשים, לכיוון באר, שם ממתינים להם מורה דרך וסוסים, והם דוהרים לכיוון מסתורו של בן קליש אזעב. מטוסים שנשלחו להפציץ אותם מפציצים בטעות משוריינים שנשלחו להפציץ את החבורה. טינטין, שלג, האדוק ומורה הדרך מגיעים למעונו של בן קליש אזעב, משם הם יוצאים לעבר סירה שחיכתה להם. הם מפליגים בים האדום לעבר מכה, אולם מטוסים מפציצים אותם. טינטין מיירט מטוס, אבל הספינה נפגעה קשה והם מרכיבים רפסודה ומפליגים אתה. טינטין מגלה במים את טייס המטוס שהופל ומעלהו לרפסודה. הטייס מציג את עצמו בשם פיוטר סקוט, טייס אסטוני שנשכר על ידי באב אל אייר להפציץ את כוחות בן קליש אזעב.

בינתיים, היכטה "שחראזדה" שבבעלותו של איל הספנות רוברטו רסטאפופולוס, אויבו המושבע של טינטין, מפליגה גם היא בים האדום. ראסטופופולוס מבחין ברפסודה ומזהה את טינטין, האדוק, שלג וסקוט על הרפסודה. הוא לא מעוניין להצילם, אולם לחץ מצד הנוסעים גורם לו להעלותם אל היכטה.

למחרת, עוברת באזור הספינה "רמונה" בפיקודה של סרן אלן, יד ימינו של רסאטפופולוס שהפליג בעבר תחת פיקודו של האדוק, והוא מעלה את הניצולים על הספינה, מסביר להם שהוא פועל לפי הוראותיו של רסטאפופולוס ומאיים להוריד אותם באל חמד - דבר שמהווה גזר דין מוות עבורם, שכן באל חמד הם מועמדים להוצאה להורג.

בלילה שומע האדוק צעקות המעידות על כך שהספינה בוערת, ומצליח לפרוץ את דלת התא. מתברר שצוות הספינה הצית אותה ונמלט בסירה. טינטין והקפטן מכבים את השריפה ומגלים את סקוט מעולף. הוא מתעורר ואומר שהתעלף לאחר שסירב לעזור לאלן, ומנסה לתקן את מכשיר הקשר השבור של הספינה כדי שיוכלו לבקש עזרה. בתא המטען של הספינה מתגלים אפריקאים מוסלמים כלואים, שמספרים שברצונם להגיע למכה. מאוחר יותר עולה ערבי על סיפון ה"רמונה" ושואל את האדוק מה קורה עם ה"סחורה". האדוק מבין שהוא סוחר עבדים ומגרש אותו מהספינה. הוא משכנע את המוסלמים לא לנסות להגיע למכה, עקב החשש שיהפכו לעבדים.

כעבור מספר שעות מגיעה לאזור צוללת מטעם רסטאפופולוס, המנסה להטביע את ה"רמונה". סקוט מצליח לתקן את מכשיר הקשר ומשדר אותות SOS, וספינת קרב אמריקאית בשם "USS לוס אנג'לס" קולטת את השדר ומבטיחה להגיע לאזור.

הצוללת משגרת ארבעה טילי טורפדו, שמחטיאים, לפני שמטוסי חיל הים האמריקאי מכניעים אותה.

ה"USS לוס אנג'לס" עוצרת את ה"שחראזדה" ומורה לרסטאפופולוס להיכנע. הוא מודיע שהוא נכנע ויוצא לכיוון ה"USS לוס אנג'לס" בסירה, אך הסירה הופכת לצוללת כאשר מעל פני המים נראה שהיא טבעה ורסטאפופולוס מצליח להימלט. טינטין והאדוק חוזרים הביתה ומגלים שבן קליש אזעב כבש את השלטון באל חמד ועבדאללה יכול לחזור הביתה.

רקע ופרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדש אל-ח'זנה בפטרה, ששימש השראה לציור ארמונו של בן קליש אזעב

הרז'ה קיבל את ההשראה לעלילת הספר לאחר שקרא כתבה עיתונאית הטוענת לקיום סחר עבדים בעולם הערבי, ובפרט סחר באפריקאים היוצאים אל מכה.

בנוסף, לפני כתיבת הספר קרא הרז'ה את הספר Balzac et son monde (בלזק ועולמו), ביוגרפיה של אונורה דה בלזק שכתב ידידו פליצ'ן מרסו, והתרשם מהאופן שבו המשיך בלזק להשתמש בדמויות מספריו הקודמים. לאחר מכן אימץ הרז'ה את הרעיון בכרישי הים האדום, שבו מופיעות שוב דמויות רבות מהספרים המוקדמים בסדרה (אלן מהסרטן בעל צבתות הזהב, סניור אוליביירה דה פיגוארה מהסיגרים של פרעה, בן קליש אזעב מארץ הזהב השחור, דוקטור מולר מהאי השחור, המפקח דוסון מהלוטוס הכחול, גנרל אלקזאר מהאוזן השבורה ועוד).

כדי לצייר את הספינה "רמונה" באופן מדויק, הפליגו הרז'ה ועוזרו בוב דה מור על סיפונה של ספינת מטען שוודית מאנטוורפן לגטבורג ובחזרה, ובמהלך ההפלגה צילמו וציירו סקיצות של הספינה. הרגה אסף גם קטעי עיתונות המתארים יכטה בבעלותו של איל הספנות היווני אריסטוטלס אונאסיס, והשתמש בהם כבסיס לתיאור ה"שחראזדה". המטוסים והמכוניות בסיפור צוירו על ידי רוג'ר ללופ, אחד מעובדי אולפני הרז'ה. הארמון החצוב בסלע בו הסתתר בן קליש אזעב מבוסס על מקדש אלחזנה שבפטרה, אותו ראה הרז'ה במגזין של נשיונל ג'יאוגרפיק.

שינויים בין המהדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרז'ה הואשם ביחס גזעני כלפי דמויות כהות עור בספר טינטין בקונגו, וניסה לתקן תדמית זו בספר הנוכחי בו טינטין משחרר עבדים אפריקאים. למרות זאת גם ספר זה ספג ביקורת על גזענות, בעיקר בגלל שפתם העילגת וקשיי ההבנה של העבדים. הרז'ה התייחס ברצינות להאשמות אלה וביצע שינויים קטנים במהדורה הבאה שהודפסה ב-1967, בעיקר בסגנון הדיבור של העבדים. הוא גם שינה את נוסח מכתבו של בן קליש אזעב לטינטין והפך אותו לרשמי יותר. הרז'ה גם הביע צער על כך שתיאר הריגת כריש בספר, אך לא שינה זאת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]