כריש מפרץ ג'קסון

כריש מפרץ ג'קסון
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
קבוצה:	דמויי כריש
מחלקה:	דגי סחוס
על־סדרה:	דמויי כריש
סדרה:	הטרודונטאים
משפחה:	הטרודונטיים
סוג:	כריש ראש שור
מין:	כריש מפרץ ג'קסון
שם מדעי
	Heterodontus portusjacksoni; ‏מייר, 1793
תחום תפוצה

כריש מפרץ ג'קסון (שם מדעי: Heterodontus portusjacksoni) הוא מין של דגי סחוס מקבוצת דמויי כריש ומסדרת ההטרודונטאים. הוא אחד מ-8–9 מינים בסוג הטרודונט. דמויי כריש אלה נפוצים לרוב בחופי דרום אוסטרליה, בין השאר במפרץ ג'קסון (שלחופו שוכנת העיר סידני).

כריש מפרץ ג'קסון הוא מין נודד, המטייל לדרום בקיץ וחוזר לצפון לצורך התרבות בחודשי החורף. הוא ניזון מרכיכות, סרטנאים, קיפודי ים ודגים. כרישי מפרץ ג'קסון פעילים בלילות וישנים בימים. הם מטילי ביצים. אורכם עד 1.67 מטרים. ראשם גדול וקהה, עם רכסי מצח בולטים, וסימנים דמויי-רתמה חומים כהים החוצים את אזורי העיניים והגב, על גופם האפור-חום.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריש מפרץ ג'קסון הוא אנדמי לאזור דרום אוסטרליה ומצוי באזור שמדרום קווינסלנד, מדרום לטזמניה, ומערבה לחוף המרכזי של מערב אוסטרליה. ישנם דיווחים על תפיסה של כרישים ממין זה באזור יורק סאונד שבמערב אוסטרליה, ובמקרה אחד הוא נמצא ליד חופי ניו זילנד. מחקרים גנטיים מצביעים על כך שיש שתי קבוצות אוסטרליות, שאחת מצויה מצפון-מזרח לוויקטוריה ועד למערב אוסטרליה והשנייה מדרום קווינסלנד ועד ניו סאות' ויילס.

כריש מפרץ ג'קסון חי בסמוך לשונית, ששם נמצא מזונו. סביבה סלעית היא בית הגידול הנפוץ ביותר שלו, אף שגם אזורים חוליים או כאלו שעשירים בעשבי ים משמשים אותו לעיתים. במהלך היום הוא לרוב אינו פעיל, הוא נמצא באזורים שטוחים או בקרבת צמחייה סלעית שם הוא מוצא מקלט מזרמים.

מראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרישי מפרץ ג'קסון דומים למינים אחרים השייכים לאותו הסוג (הטרודונט). הם ניחנים בראש שטוח, רחב וקהה ולהם סנפיר שת. למין זה מאפיינים ייחודיים המאפשרים לזהותו בקלות, כדוגמת שיניו וסימנים בולטים הנמצאים על רוב גופו. סימנים אלו נמתחים מעיניהם ועד לסנפיר הגב הקדמי הראשון ואז חוצים את מרבית גופו. שני סנפירי הגב שלו דומים בגודלם, ובקצותיהם יש עוקץ. מאפיינים נוספים המאפשרים לזהותם אותם הם הפה הקטן שלהם והנחיריים המחוברים לפה.

להם גוף חום-אפור המכוסה פסים שחורים, המשתרעים על פני חלק גדול מצדי גופם וגבם. אחד מפסים אלו מגיע לאזור הפנים ועד לעיניו של הכריש. פס נוסף נמצא על הגב, וממשיך עד לסנפיר החזה ולצדי הגוף. פסים כהים נמצאים גם על גבו, ומגיעים מנספיר הזנה ועד לסנפיר הגב.

שיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיניים של כריש מפרץ ג'קסון הם אחד ממאפייניו המוכרים ביותר. בשונה מכרישים אחרים, השיניים שלו מקדימה ומאחורה שונות. השיניים הקדמית הן קטנות וחדות ואילו האחוריות שטוחות וקהות. שיניים אלו מיועדות לתפוס ולשבור, ואחר כך לפצח ולטחון את המעטפת הקשיחה של רכיכות וקוצי עור שמהם הוא ניזון. ביחס לכרישים בוגרים, כרישים צעירים הם בעלי שיניים חדות יותר ומזונם מורכב מיחס גדול יותר של בעלי גוף רך.

פיו של כריש מפרץ ג'קסון שבו אפשר לראות את השיניים הקדמיות והטוחנות

מערכת הנשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכריש מפרץ ג'קסון יש חמישה זימים. אחד הזימים מכיל מספר נימים קטן יותר מהאחרים. הזימים האחרים תומכים בשרירים וברקמת חיבור הקרויה ספטום. מאחורי כל אחת מעיניו של כריש מפרץ ג'קסון נמצא איבר המסייע לנשימה (spiracle).

כריש מפרץ ג'קסון מסוגל לאכול ולנשום במקביל. יכולת זו היא יוצאת דופן ביחס לכרישים שבדרך כל צריכים לשחות עם פה פתוח על מנת שמים יגיעו לזימים. הוא מסוגל לשאוב מים מאחד הזימים ולהוציאם ביתר הזימים. באמצעות הזרמת מים בין הזימים יכול הכריש לנשום מבלי צורך לנוע.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריש מפרץ ג'קסון זכר מגיע לבגרות מינים בין גיל 8 ל-10, ונקבות בין 11 ל-14. הם מטילים ביצים. עונת הרבייה מתחילה בסוף אוגוסט וממשיכה עד לאמצע נובמבר. במהלך זמן זה מטילה הנקבה ביצים כל 10 עד 14 ימים. עד 8 זוגות מוטלים במהלך העונה. הם בוקעים מהביצים לאחר כ-10–11 חודשים. כ-89% מהביצים אינן שורדות, בעיקר בגלל טורפים. טורפם העיקרי של ביציו הוא המין הקרוב אליו כריש ראש-שור מצויץ.

מערכת עיכול[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיכול המזון עשוי להיות ממושך מאוד אצל הכריש. המזון מגיע מהפה לקיבה בצורת "J", שם מאוחסן המזון ומתחיל העיכול. חומרים שאינם מתעכלים לא עוברים את הקיבה, הכריש מסוגל להפוך את הקיבה שלו ולפלוט חומרים כאלו מהפה. אחד מההבדלים המרכזיים בעיכול של כריש בהשוואה ליונקים הוא המעיים הקצרים שלו. אורך קצר זה מושג באמצעות מעיים ספירליים, בשונה ממעיים בצורת גליל ארוך. מעיים אלו מספקים שטח גדול לעיכול מזון. לכרישים כבד גדול, שלעיתים קרובות תופס את חלק ניכר מפנים הגוף.

הוא ניזון מקיפודי ים (ובפרט קיפודי Centrostephanus rodgersii), רכיכות, סרטנים ודגים. הם תרים אחר מזונם בלילה, בשעות הפעילות של הטרף. במהלך היום הם לעיתים קרובות נמצאים במערות ובאזורים סלעיים.