כתב הזכויות של קאליש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כתב-הזכויות של קאליש הוא כתב זכויות שהוענק ליהודי העיר קאליש שבפולין ב-10 בספטמבר 1264 על ידי הנסיך בולסלב ה-5 "האדוק" (אנ') משושלת פיאסט. כתב-הזכויות, המכונה בפולנית "סטאטוט קאליש" ומכיל 37 סעיפים, היה במשך מאות שנים מסמך הבסיס להבטחת זכויותיהם של יהודים ברחבי פולין עד שנת 1795, שבה הסתיימה חלוקת פולין באופן סופי בין האימפריה הרוסית, פרוסיה ואוסטריה.

כתב-הזכויות של קאליש כולל הגנה נרחבת על האינטרסים של האוכלוסייה היהודית, יותר מאשר במסמכים דומים מערים אחרות באירופה, ומשום כך, יש המתייחסים אליו כאל ה"מגנה כרטה" של יהודי פולין.

בולסלב האדוק - מעניק כתב הזכויות ליהודי קאליש ב-1264


הרקע להתקנת כתבי-הזכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מהמאה העשירית הכירו השליטים הפאודלים בערכן הכלכלי של הערים המתפתחות וביקשו לעודד את תהליך העיור באמצעות הזמנת מתיישבים חדשים אליהן ובמתן זכויות - פריווילגיות- לאוכלוסייתן. מסמך הזכויות של קאליש נערך במתכונת כתבי-זכויות שהעניקו מסוף המאה העשירית, שליטים מקומיים במרכז אירופה, לערים שבשליטתם על מנת להסדיר אוטונומיה פנימית מוגבלת בתחומן. כתבי-זכויות כאלה התפתחו כבר בימיו של אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, וזכו לכינוי חוקי-מגדבורג (Magdeburg laws) לאחר החלתם בעיר הגרמנית בשנת 1261. במקביל התפתחו גם כתבי-זכויות שכללו פריווילגיות ייחודיות לתושבים היהודים שנועדו להביא לשילובם בחיי הכלכלה, להבטיח את שלומם ולהגדיר את בידולם מהאוכלוסייה הנוצרית.[1] כתב-הזכויות ליהודי קאליש מבוסס על תקנות שנוגעות ליהודים אשר הותקנו בגרמניה, הונגריה, אוסטריה[2] והוא ככל הנראה העתק והרחבה של כתב-הזכויות שהעניק המלך אוטוקאר השני מבוהמיה בשנת 1254 ליהודי צ'כיה (בוהמיה).

התיישבות היהודים בקאליש[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאות 12–13 הלכה וגברה הגירת יהודים לפולין בעקבות הפרעות והרדיפות שחוללו מסעי הצלב בעיקר בגרמניה. ייתכן שראשוני היהודים התיישבו בקאליש כבר בשנת 1139. מטבעות עם טביעה בעברית "יוסף קאליש"[3] המיוחסים לתקופת שלטונו של דוכס פולין מיאשקו השלישי "הזקן", בין השנים 1173–1202, מעידים על נוכחות בעלי מקצוע יהודים במטבעה בקאליש. השלטון בקאליש עבר מיד ליד תוך כדי מלחמות ירושה שהתחוללו בקרב שושלת פיאסט מסוף המאה ה-12 עד מחצית המאה ה-13. כשהשתלט בולסלב האדוק על העיר הוא החליט להעביר אותה לאתר חדש והזמין מתיישבים חדשים לאכלסה. מהלך זה הגביר ככל הנראה הגירת יהודים לקאליש והחל להתבסס בה ישוב מאורגן. ב-1264 העניק הנסיך, ביזמתו, את כתב-הזכויות אשר בניסוחו ניכרת ככל הנראה השפעת הציבור היהודי.[4]

תוכן כתב-הזכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

37 סעיפי "סטאטוט קאליש" עוסקים בנושאי משפט, כלכלה ודת. מעמדם של היהודים מוגדר במסמך כ"משרתי האוצר/השליט" (servi camerae) ולמעשה חייהם ורכושם הם קניינו של הנסיך.[5] הנסיך רשאי להטיל מיסים על היהודים אך מוטל עליו להעניק לנתיניו היהודים הגנה. לרשויות המשפט בעיר אין סמכות לשפוט את תושביהן היהודים. בדינים פליליים עומדים היהודים למשפט בפני הנסיך ובנושאים אזרחיים ידון בעניינם רוזן החצר שלו (הוויאבודה) או "שופט היהודים" הממונה לכך במיוחד (סעיף 8 במסמך). ענייני הפנים של הקהילה, בין יהודים לבין עצמם, יידונו בבית הכנסת בפני בית-דין יהודי לפי המשפט העברי. באי כוחו של השליט, רוזן החצר או "שופט היהודים", רשאים להתערב בדיוני בית הדין לבקשת אחד הצדדים (סעיף 23 במסמך). אסור לשפוט יהודים בימי חגיהם, ואם נוצרי תובע יהודי, עליו להביא גם עד יהודי לצד עדיו הנוצרים (סעיף 1 במסמך). מי שפוצע יהודי (שהוא רכושו של הנסיך) חייב בקנסות לאוצר השליט ובתשלום פיצוי ליהודי. מי שרוצח יהודי חייב בדין מוות ורכושו יוחרם. סעיפים אחרים דנים בעונשו של מי שיפצע יהודייה, יחלל את בית העלמין היהודי, ירגום את בית הכנסת או יחלץ באלימות משכון מיהודי. 13 סעיפים- כשליש המסמך- דנים בפירוט בענייני משכונות וריבית ושני סעיפים במסחר. נושא ההלוואות נידון למשל בסעיף 26, בו נאמר כי יהודי המלווה כסף בתמורה למשכון קרקע, יוכל להפוך לבעליה של האדמה לאחר שיוכיח את טענתו באמצעות שטרות (חוזים) חתומים. במסגרת העיסוק המפורט במסמך בענייני משכונות, קיים בו איסור למשכן בגדי קודש נוצריים אצל היהודים (סעיף 5 במסמך), או ההוראה כי מותר ליהודי לקבל סוס כמשכון רק לאור היום (סעיף 34 במסמך).[6]

הקנצלר יאן לסקי מגיש למלך הפולני אלכסנדר את קודקס החוקים - 1506

הסעיפים המסחריים אמנם מתומצתים אך מבטיחים כי היהודים לא ישלמו מכס גבוה יותר מהנהוג בעיר, יש להם חופש תנועה והם רשאים לסחור – לקנות ולמכור ללא הגבלות. תקנות המסחר והמכס מעידות כי היהודים עסקו במסחר, שהיה חיוני להתפתחות הערים, ולא רק בענייני כספים והלוואות.

סעיף מיוחד במסמך (סעיף 32) דן בעונשם של המעלילים עלילות דם כנגד יהודים. בשנת 1247, בעקבות עלילת הדם שהתפשטה בעיר פולדה שבגרמניה (בשנת 1235), אישרר האפיפיור אינוצנטיוס הרביעי את הבולה האפיפיורית בעניין היחס ליהודים (sicut Judaeis) וקבע שאין להאשים את היהודים ברצח לשימוש פולחני בדם אדם. הציווי האפיפיורי בא לידי ביטוי באופן נחרץ במסמך קאליש, בו נאסר בתוקף להאשים האשמות שווא את היהודים בעניין זה ונקבע עונש למעליל שקר.[7]

אשרור זכויות היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך המבוא למסמך ניתן להבין שכתב-הזכויות "סטאטוט קאליש" היה בתוקף לגבי כל יהודי הנסיכות בה שלט בולסלב האדוק. בראשית המאה ה-14 ביטל המלך ולאדיסלאב לוקיאטק את כל כתבי-הפריוולגיות לערים שתחת שלטונו ובהם גם כתב-הזכויות ליהודי קאליש. אך בנו, קאזימיר ה-3 "הגדול", שב ואישר את הזכויות עם עלייתו לשלטון בשנת 1334. כשניסו האצילים בימיו להגביל את זכות היהודים לעסוק באשראי שב ואישר קאזימיר הגדול את כתב-הזכויות ב־1364, והפעם החיל אותו על כל יהודי ממלכת פולין ואף כלל בו זכויות נוספות.[8] על הנסיבות שהביאו את קאזימיר הגדול להיטיב עם היהודים שבתחום שלטונו נפוץ החל מהמאה ה-15 סיפור (שהמחקר רואה בו אגדה) על יפהפייה יהודייה בשם אסתרקה שהשפיעה על המלך. אזכור ראשון של אגדה זו מופיע בכרוניקה של הבישוף הפולני יאן דלוגוש המספר כי, לבקשת פילגשו האהובה, אסתר, העניק המלך זכויות נרחבות ליהודי פולין. אישור נוסף של הפריוולגיות ליהודי קאליש ניתן בשנים 1453, 1539 ובשנת 1676 על ידי המלך יאן ה-3 סוביאסקי.[9] העתקיו של כתב-הזכויות נשמרו ברשות קהילת קרקוב. בעת הכתרת מלך נוצר העתק נוסף שהוגש לאישורו של המלך החדש.[דרוש מקור]

איור בקודקס החוקים הפולני שהדפיס יאן האלר - המלך הפולני במושב הסיים.

גלגוליו של המסמך[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסמך המקורי של כתב-הזכויות אבד אך נוסחו נכלל בספר אוסף החוקים שערך איש הכנסייה והמדינאי הפולני יאן לסקי ואושר בסיים (הפרלמנט הפולני) ונחתם על ידי המלך אלכסנדר בשנת 1506. הספר Commune incliti regni poloniae privilegium מהווה את קודקס החוקים הכללי הראשון שפורסם בממלכה הפולנית ושמר על מעמדו החשוב עד לחלוקתה של פולין בסוף המאה ה-18. בהקדמה לספר כלולה הערה המסבירה מדוע נכלל בו כתב-הזכויות של קאליש: "...אנחנו המלך אלכסנדר, מצווים לכלול את הפריווילגיות בספר החוקים לא כדי לאשרן מחדש, אלא כאמצעי אזהרה להגנה על היהודים".[10] שנה לאחר אישורו בסיים הופץ הספר (המכונה גם Laski's Statute) בעותקים רבים כשהודפס, בליווי איורים, על ידי המדפיס יוהאן האלר (אנ'), מראשוני המדפיסים בפולין. העדרה של התעודה המקורית מהמאה ה-13 העלתה ביקורת בקרב היסטוריונים פולנים בקשר למהימנות הנוסח המצוי בספר. לטענת חוקרים אלה סולף נוסח כתב-הזכויות ממניעים פוליטיים במאה ה-15.[11]

קטע מסדרת העבודות של ארתור שיק בנושא כתב הזכויות של קאליש

בגלגולו האחרון זכה כתב-הזכויות לגרסה עדכנית פרי יצירתו של המאייר היהודי ארתור שיק. בשנות העשרים של המאה העשרים אייר שיק סידרה בת 45 מיניאטורות בצבעי מים וגואש בנושא כתב-הזכויות. בנוסף לנוסח הלטיני כלל שיק בעבודתו גם תרגומים של הטקסט לעברית, יידיש, פולנית, אנגלית, איטלקית וספרדית. העבודה הוצגה ברחבי פולין בשנת 1929 ובשנים לאחר מכן נדדה לתצוגות בז'נבה, לונדון, טורונטו וניו-יורק. העבודה נמצאת כיום באוסף המוזיאון היהודי בניו-יורק. בין עבודותיו האחרות של ארתור שיק ניתן למנות גם איור של מגילת העצמאות וכן סדרת בולי דואר ישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורה לימור, אמנון רז-קרקוצקין, יוסף ציגלרבין יהודים לנוצרים, תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1993, עמ' 329
  2. ^ כתב הזכויות שהעניק הדוכס פרידריך ה-2 "האלים" (der Strietbare) ליהודים בחבל סטירייה (Styria)שבאוסטריה בשנת 1244.
  3. ^ ראו אצל נתן מיכאל גלבר, ספר קאליש, 1964, כרך א', עמ' 26-27.
  4. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
    נתן מיכאל גלבר, , שם, עמ' 27
  5. ^ יעקב כ"ץ, בין יהודים לגויים, ירושלים: מוסד ביאליק, 1999, עמ' 19
  6. ^ על מנת לאפשר ליהודי להוכיח כי הסוס שבבעלותו נמסר לו כמשכון בגלוי ואין מדובר בסוס גנוב.
  7. ^ ראו פירוט הסעיפים אצל נתן מיכאל גלבר,ספר קאליש, עמ' 27-29.
  8. ^ שם, נתן מיכאל גלבר, עמ' 29.
  9. ^ ספר קאליש, תל אביב: ועדי ספר קאליש, 1964, כרך א', עמ' 155
  10. ^ שם, נתן מיכאל גלבר, עמ' 29.
  11. ^ ראו הערות שוליים בערך https://en.wikipedia.org/wiki/Statute_of_Kalisz