כתיבת רצף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כתיבת רצף היא תרגיל בכתיבה יוצרת אשר פותח על מנת לאפשר לסופרים, למשוררים ולשאר הכותבים להתגבר על מחסומי כתיבה. עם הזמן פותחו גם ז'אנרים שלמים המתבססים על התרגיל. תרגיל זה נמצא, בדרך כלל, בתחילת רוב הסדנאות לכתיבה יוצרת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבת רצף, או כתיבה "אוטומטית", נחשבה לדרך שבה מדיומים יכולים לתקשר עם עולמות אחרים. גם בתקופה המודרנית השתמשו יוצרים בכתיבת הרצף ככתיבה מדיומיסטית (למשל, ויליאם בטלר ייטס). הסוריאליזם תומך באוטומטיזם של האמנות, ולכן גם בכתיבה האוטומטית - אנדרה ברטון, מנסח המניפסט הסוריאליסטי, תמך באוטומטיזם כגישה כללית לעולם. גם תנועת הדאדא נטתה לכיוון זה של הבעה אמנותית.

בסדנאות כתיבה יוצרת משתמשים פעמים רבות בכתיבת רצף כתרגיל פתיחה.

התנהלות התרגיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון הבסיסי של התרגיל הוא פשוט: לכתוב בלי לעצור, ובלי לחשוב. לרוב, מנחה הסדנה מקצה מספר דקות (על פי רוב בין 3 ל-15), ובמהלך הזמן הזה איש לא מורשה לדבר או להפסיק לכתוב. כולם כותבים ברצף מבלי אפילו להרים את העט מהנייר. כיוון שההנחיות הן לא לחשוב מראש על עלילה או מבנה, ולא לחשוב תוך כדי כתיבה על הנכתב, לרוב מתקבל מלל מבולגן, מסובך, לא סיפורי או שירי, המלא בקטעים כגון "אין לי מה לכתוב" או "בלה בלה בלה". מחמת היעדר צנזורה, לעתים תכופות נכתבים דברים מאוד אינטימיים ואישיים, לכן נהוג לא להראות או לקרוא בקול את הטקסט.

כתיבת רצף עם מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים משמיעים המנחים מוזיקה במהלך הכתיבה. הרעיון הוא לאפשר לכותבים להתנתק עוד יותר מהצורך ליצור משהו מיוחד ומגירויים החיצוניים. על פי רוב יושמע קטע כלי מרגיע, אך לעתים משמיעים המנחים גם מוזיקה קצבית כדי להשפיע על הריתמוס של הכותבים. באופן כללי נהוג להשתמש במוזיקה בסדנאות כתיבה: הטענה היא שהמוזיקה מאפשרת לכותב להירגע, ולהתנתק מהעולם, ושהיא מספקת איזשהו גירוי שאינו פיזי ומיידי אלא יותר רוחני.

כתיבת רצף מונחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מנחי סדנאות הנותנים לכותבים את המשפט הראשון של הטקסט ומבקשים מהם להתחיל לכתוב משם. לכך יש מספר יתרונות. ראשית, המשפט מהווה טריגר שחוסך מהכותבים את הצורך לכתוב משפטים סתומים כגון "לה לה לה אין לי מה לכתוב". יתרון נוסף הוא, שכיוון שכתיבת הרצף מתבצעת לרוב בתחילת הסדנה, זה טוב שהכותבים יתרגלו מלכתחילה לצורה הזאת של עבודה, על פי הנחיה חיצונית. החיסרון המשמעותי של כתיבה מונחית הוא בכך שהחופש של הכותבים מוגבל יחסית והשחרור אינו חזק כמו בכתיבה חופשית לגמרי. כתיבת רצף מונחית היא מעין פשרה בין כתיבת רצף לתרגיל כתיבה רגיל, לכן היופי של כתיבת הרצף מתעמעם במקצת.

כתיבת רצף ביד שמאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורה נוספת אך נדירה למדי של כתיבת רצף היא כתיבה ביד שמאל (או ביד ימין לשמאליים). הרעיון הוא קודם כול לשבור את ההרגל של כתיבת רצף רגילה, וליצור תרגיל חדש שיאפשר למוח לעבוד בצורה אחרת. בנוסף, צורה כזאת של כתיבת רצף מאמנת את יד שמאל וגורמת לכותב ליצור מכיוון אחר, וזאת המטרה המרכזית של סדנאות כתיבה - לגרום ליוצר ליצור משהו בצורה חדשה מכיוון מקורי שבו הוא לא התנסה.

כתיבת רצף בעיניים עצומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היתרונות בכתיבה בעיניים עצומות דומים מאוד לאלו שבכתיבה ביד שמאל. החידוש והשינוי בעיקר הוא שבניגוד לכתיבה ביד שמאל, שגורמת לאדם להתעמת עם מחסום מסוג חדש (הקושי לכתוב), הכתיבה בעיניים עצומות נותנת חופש חדש וחזק יותר.

זרם התודעה ככתיבת רצף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הז'אנר הספרותי הנקרא "זרם תודעה", שהוא ז'אנר שבו מתוארות מחשבות של דמות בצורה בלתי מעובדת, כלומר הדמיה של עצם מהלך החשיבה של הדמות, מבוסס על כתיבת רצף. חלק גדול מהיצירות בז'אנר נוצרו בצורה של כתיבת רצף, ואף אלו שלא נוצרו בדרך זאת הן ניסיון לדמות כתיבת רצף, ובמהלך הכתיבה שלהם עברו טיוטות בתור כתיבת רצף.