כתריאל יפה (אוניית מעפילים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כתריאל יפה
פלים ספינות המעפילים א - צי הצללים - כתריאל יופה (מימין) ו-יגור-151878.jpg
אוניית המעפילים "כתריאל יפה"
ארגון המוסד לעלייה ב'
קורות ההפלגה
רב החובל אלעזר (קליין) טל
גדעוני איה מאיר
יום היציאה 31 ביולי 1946
נתוני האונייה
הושקה 1920
שם קודם Maria Serra, Avanti
הדחק 550 טון
הנעה מנוע דיזל 250 כ"ס
מהירות 6.5 קשר
אוניית המעפילים כתריאל יפה
מסלול ההפלגה של "כתריאל יפה"

כתריאל יפה הייתה אוניית מעפילים שארגן המוסד לעליה ב' של ההגנה. נקראה על שמו של רב החובל כתריאל יפה, שהשתתף בליווי שיירות מעפילים, והיה מפקד פשיטה מהים של הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה בלבנון, שבו השתתפו "כ"ג יורדי הסירה".

תולדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אוונטי" – אוניית משא[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אוונטי" (Avanti") (וגם "מריה סרה" Maria Serra") הייתה אוניית משא. נבנתה בשנת 1920 כספינת עץ עם מפרשים. נבנתה באיטליה והייתה רשומה בנמל סבונה.

"כתריאל יפה" – אוניית מעפילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכישה והכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האונייה נרכשה על ידי אנשי המוסד לעלייה ב': יהודה ארזי ועדה סרני, באמצעות חברה מקומית בבעלות יהודי בשם פינטר, באיטליה.

מלווי הספינה וצוות מספנה מקומי הכינו את האונייה להפלגת העפלה. נבנתה קונסטרוקציה עם דרגשי לינה. הוכנו שתי סירות הצלה ל-35 בני אדם. הספינה צוידה ב-16 טון מים, ומזון ל-11 יום.

מפקד האונייה היה אליעזר (קליין) טל איש הפלי"ם, ולצדו רפי (לא ידוע שם משפחה), והגדעונית הייתה איה מאיר (פינקרפלד).

צוות הימאים כלל כשישה ספנים איטלקים ומכונאי ראשי; אחד הקצינים שירת גם באונייה "וג'ווד".

המעפילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

604 המעפילים היו ניצולי השואה; בהם 371 גברים ו-233 נשים במנעד גילים, וכן "ילדי סלבינו", ילדים יתומים אשר מצאו חיילי הבריגדה היהודית, ונאספו אל מחסה ארעי בכפר סלבינו לאחר מלחמת העולם השנייה.

המעפילים נאספו במחנה אוהלים, שהוקם בסמוך לחוף ההעמסה ליד בוקה די מגרה (Bocca di Magra), דרומית ללה ספציה באיטליה. הפעילות במחנה האיסוף התנהלה תחת מסווה של מחנה נופש, כדי שהמבצע לא ייחשף לאוכלוסייה המקומית.

ההעמסה הייתה חשאית ונמשכה כ-4 שעות, ללא ידיעת השלטונות האיטלקים ומעורבותם. המעפילים הובלו באסדות, לאורך נהר מגרה עד לשפך הנהר, שם עגנה האונייה, בשעות הלילה. המעפילים חולקו לקבוצות, והחיים באונייה נוהלו על ידי מועצת נציגים שבחרו המעפילים.

ההפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוניה הפליגה ב-31 ביולי 1946. יצאה ללא בעיות לנתיב השיט המתוכנן: מעבר מסינה, כרתים, ומשם דרומה לחוף המצרי, חוף אל עריש, מזרחה לכיוון חופי ארץ ישראל ולאורכם, ולכיוון צפון.

ב-7 באוגוסט הודיעו ממפקדת "ההגנה" למלווי האונייה, שעליהם להיפגש בלב ים עם האונייה כ"ג יורדי הסירה, ולקבל ממנה 750 מעפילים; ו"כ"ג" תחזור לאחר מכן לאיטליה, עם צוות הימאים הזר של "כתריאל יפה"; ולאחר ההעברה יצטרף לאונייה מלווה שני, ישראל.

ב-11 באוגוסט הודיעה האונייה שאין באפשרותה לבצע את ההעברה בגלל התקשורת הלקויה עם ה"כ"ג", שמנועה היה מקולקל והיא עמדה, גם בגלל מחסור במים ובמזון. ממפקדת "ההגנה" בארץ ישראל נשלחה הוראה לבצע בכל זאת את ההעברה, אולם הקשר נותק.

קבוצת מעפילים ניסתה להתמרד ולתפוס פיקוד כדי לא לחזור ולהיפגש עם ה"כ"ג" אך לבסוף נרגעו הרוחות.

עימות עם הבריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 באוגוסט בשעה 17:00, נתגלתה האונייה על ידי מטוס סיור בריטי. בשעה 21:00, כאשר התקרבה "כתריאל יפה" אל ה"כ"ג", הופיעה בסמוך אליה משחתת R - 41 בריטית.

המלווים והמעפילים קבלו הנחיות אחדות ממפקדת "ההגנה": לסרב לעצור את האונייה, גם אם הבריטים יורים באוויר; אך זאת, רק אם מצויות חגורות הצלה באונייה; ולדרוש מהבריטים להפליג לארץ; ואם ייעצרו - יש לחבל במנועים, ולהסליק את מכשיר הקשר, כדי שניתן יהיה לקיים קשר גם בשעת העימות הצפוי עם הבריטים.

ב-14 באוגוסט עלו אנשי צבא בריטים אחדים על הסיפון. התחולל מאבק, שבמהלכו הצליחו המעפילים להשתלט על הבריטים, לכבול אותם, ולכלוא אותם במחסן. אז עלו מלחים בריטים נוספים, ותוך כדי מאבק, שכלל חילופי מהלומות, השתלטו על האונייה. והאונייה נגררה לנמל חיפה.

במשך 6 ימים עגנה האונייה בפתח הנמל תחת שמירה בריטית. אז החליטו המעפילים לנסות להשיט אותה אל הים. באחד הלילות, בחסות החשכה, עלה בידם של מפקד האונייה, אליעזר (קליין) טל והמעפילים לנסר את שרשרת העוגן, כאשר רעש הניסור עומעם בעזרת שירה רמה של המעפילים. לאחר שהפליגה, האנייה נסחפה עם הרוח לכיוון קריית חיים. במרחק 500 מטר מהחוף הבחינה בהם הסיירת הבריטית "מאוריציוס", ונשלחה גוררת עם 100 חיילים בריטים, שהשתלטו עליה מחדש.

מעפילי "כתריאל יפה" היו בין הראשונים שגורשו למחנות המעצר בקפריסין. הם גילו התנגדות, אשר לוותה בהיאבקות בין החיילים הבריטים לבין המעפילים, כאשר אילצו אותם לעבור לספינת הגירוש "אמפייר הייווד". חלק מהם קפצו למים, ורובם התבצרו במחסנים. הבריטים הצליחו להתגבר עליהם בעזרת סילוני מים.

במהלך המאבק הצליח זלמן פרח איש הפלי"ם לחדור לאונייה ולהבריח אליה חומר נפץ חבוי במזון. הוא נעזר ב-5 נערות צעירות, שהונהגו על ידי איה פינקרפלד, חברתו של אליעזר קליין. חומר הנפץ הופעל על ידי זלמן פרח ואליעזר קליין, וגרם אך לנזק קל ל"אמפייר היווד".

מפקדת "ההגנה" הנחתה את המלווים להתערב בין המעפילים ולרדת עימם אל הנמל. בפועל, המפקד והגדעונים הצליחו לרדת עם המעפילים ולהגיע לקפריסין. אחר כך ברחו מהמחנה בעזרת שמואל (סמק) ינאי, שארגן את בריחתם של 8 אנשים בעזרת ספן יווני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]