כתריאל שלמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כתריאל פסח שלמון
אין תמונה חופשית
לידה 1 בספטמבר 1914
ירושלים
נהרג 16 במרץ 1967 (בגיל 52)
איטליה
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Hahagana.jpg  ההגנה
הצבא הבריטיהצבא הבריטי  הצבא הבריטי
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19371946
19481957
דרגה קפטן (צבא בריטניה) קפטן
אלוף-משנה  אלוף-משנה
תפקידים צבאיים
  • מפקד גדוד נ"מ
  • נספח צה"ל בבריטניה
  • נספח צה"ל בארצות הברית וקנדה
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

כתריאל פסח שלמון (סלומון) (1 בספטמבר 1914 - 16 במרץ 1967) היה קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה ודיפלומט ישראלי. שירת כנספח צה"ל בבריטניה ובארצות הברית וציר ישראל בדרום אפריקה וברומניה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמון, בנו של אברהם סלומון, נולד בירושלים. הוא נכדו של יוחנן דוד סלומון ונינו של יואל משה סלומון. למד בגימנסיה העברית "הרצליה", ובשנים 1933 עד 1937 למד בבית הספר לכלכלה של לונדון. בשובו לישראל מונה לעוזרו של פנחס רוטנברג בחברת החשמל לארץ ישראל. במהלך תפקידו הצטרף לארגון ההגנה והיה איש הקשר להקמת פלוגה של הפו"ש שתפקידה להגן על מתקני ועובדי החברה. במלחמת העולם השנייה התנדב לשרת בצבא הבריטי, שובץ בחיל התובלה המלכותי, שירת בפלוגת ההובלה 178 ובפלוגת ההובלה 468, לאחר מכן שירת ביחידת תותחנים של הצבא הבריטי והשתחרר בדרגת קפטן. היה מחברי "החבורה" שעסקה באיתור וסיוע לפליטים יהודים ובההעפלה.

לאחר המלחמה חזר לעבודתו בחברת חשמל, ב-1947 מונה למנהל חברת "קרת", החברה לשיכון ולמשכנתאות. במלחמת העצמאות שירת כמפקד גדוד נ"מ בחיל התותחנים, במאי 1948 נפצע כשרכבו עלה על מוקש והוא נפצע ברגלו. הוא מונה ליועץ הכספי לרמטכ"ל. השתחרר ב-1949 ומונה למנהל חברת המלח. בפברואר 1950 חזר לשירות הקבע בצה"ל ומונה לנספח צה"ל הראשון בבריטניה ומאוקטובר 1951 גם בסקנדינביה. היה איש אמונם של נחמיה ארגוב ודוד בן-גוריון, שראה בו "עילוי".[1][2] ב-1951 הציע שלמון לבן-גוריון לבצע "פוטש" בשלטון ולפזר את הכנסת.[3] ב-1954 מונה לנספח צה"ל בארצות הברית ובקנדה ושירת בתפקיד זה במהלך מלחמת סיני. השתחרר מצה"ל ב-1957.

לאחר שחרורו עבד במשרד האוצר, באוגוסט 1959 הצטרף למשרד החוץ, שירת כציר בדרום אפריקה, במרץ 1961 מונה לציר ברומניה, הגיש את כתב האמנתו באפריל,[4] תפקיד שמילא עד 1963. שימש ראש מחלקת קליטה במפא"י. לאחר מכן עסק בהשקעות.

נהרג בתאונת דרכים ב-1967 באיטליה, שם שהה במסגרת פיתוח תעשיית תרכיזים מפרי הדר. נקבר בהר המנוחות בירושלים. הותיר אחריו בן ובת: אילון וגוני.

עץ משפחת פרוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפתלי צבי פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלמה זלמן פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גרשון פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נפתלי צבי פרוש-גליקמן
 
עקיבה פרוש
 
אהרן יעקב פרוש
 
אליהו נחום פרוש
 
יוחנן דוד סלומון
 
חיים יהודה לייב אוירבך
 
?
 
מנחם מנדל פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
משה פרוש
 
מרדכי ליבר פרוש
 
זונדל קרויזר
 
שמואל קלמן מירסקי
 
אברהם
 
נפתלי סלומון
 
המשך ענף זה ראו:
עץ חיים יהודה לייב אוירבך
 
מרדכי ליבר פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנחם פרוש
 
חיים קמיל
 
 
 
 
 
שרה
 
כתריאל שלמון
 
משה מנדלבאום
 
 
 
 
 
שלום חיים פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאיר פרוש
 
אשר טננבוים
 
 
 
 
 
אהוד חבצלת
 
 
 
 
 
 
 
ישראל פרוש
 


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שבתי טבת, קלב"ן - על מה נפל דוד בן-גוריון ?, הוצאת איש-דור, 1992, עמ' 248-252
  2. ^ אייל כפכפי, לבון אנטי-משיח, הוצאת עם עובד, 1998, עמ' 202
  3. ^ עמוס כרמל, הכל פוליטי, הוצאת דביר עמ' 889
  4. ^ ROMANIA – ISRAEL Diplomatic documents vol. 1 1948-1969