לאגר
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| סוג | בירה |
|---|---|
| אחוז אלכוהול | לרוב בין 4 ל-7 אחוזי אלכוהול |
| צבע | צהוב/ענברי/חום |
  | |
לאגר הוא סוג של בירה שתססה ו"התבגרה" בטמפרטורה נמוכה (15-12 מעלות צלזיוס). לאגרים מיוצרים משמרי לאגר, שמסוגלים לתסוס בטמפרטורה נמוכה יחסית.
ישנו מנעד רחב של לאגרים שמשתנים בצבעם, בטעמם ובאחוז האלכוהול שלהם; הם יכולים להיות בהירים, ענבריים או כהים, ואחוז האלכוהול שלהם נע לרוב בין 4% ל-7%, אם כי ניתן למצוא גם לאגרים בעלי 2% או 10% אלכוהול.
כיום, לאגר בהיר ("חיוור") הוא סגנון הבירה הנצרך ביותר בעולם והזמין ביותר מבחינה מסחרית.
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משמעות המילה "לאגר" בגרמנית היא "אחסון", שכן בירות הלאגר אוחסנו לפני שתייתן. עד המאה ה-19, שומשה המילה הגרמנית "Lagerbier" כדי לתאר כמעט את כל סוגי הבירות שבושלו והתבגרו בטמפרטורה נמוכה. היום, המילה "לאגר" משמשת בגרמניה כדי לתאר בעיקר בירות מדרום גרמניה, ואלה מתחלקות ל"הלס" (בהיר) ו"דונקל" (כהה). לאגרים בעלי כמות כשות גדולה יותר נקראים "פילזנר" או "פילס". בבריטניה, המונח "לאגר" מתייחס לרוב ללאגרים בהירים שמקורם בסגנון הפילזנר.
סוגי לאגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאגרים נעים בצבעם בין צהבהב בהיר במיוחד, דרך גוני ענבר בז'אנרים כמו לאגר וינאי ועד חום כהה ושחור בבירות דוגמת דונקל ושוורצביר. עומק הצבע נובע מאופי גרעיני הלתת שמשומשים בבישול הלאגר; בכדי לייצר לאגר בהיר משתמשים בלתת שעורה לא קלויה, ולעיתים אף מוסיפים דגנים אחרים דוגמת אורז ותירס על מנת להעניק סיומת קלה ו"קריספית" לבירה. לאגרים כהים יותר דורשים לתת קלויה ברמות משתנות, וזאת על מנת ליצור פרופיל טעמים קלוי יותר, ואף כמעט שרוף.
סוגי לאגרים שונים כוללים:
- הלס, לאגר בהיר ומאלטי שמבושל באופן מסורתי באזור מינכן, גרמניה.
- פילזנר, לאגר בהיר וכשותי שמקורו בעיר פלזן שבצ'כיה, אשר היה הבסיס לסגנון הלאגר האמריקאי המודרני.
- מארצן, לאגר ענברי שבושל באופן מסורתי במינכן לכבוד חגיגות האוקטוברפסט.
- בוק, סגנון שמקורו בעיירה איינבק שבמרכז גרמניה, מתאפיין באחוז אלכוהול גבוה יותר מאשר רוב הלאגרים (7% או גבוה מזה). סגנונות-המשנה של הבוק כוללים את ה"מאיבוק" (המוגש באופן מסורתי בחודש מאי, בהיר יותר בצבע ובגוף), ה"דופלבוק" (בעל אחוז האלכוהול הגבוה אף יותר) וה"אייסבוק" (בירה שעברה תהליך הקפאה וריכוז).
- לאגר וינאי, לאגר שצבעו נע בין ענברי עדין לחום, ומקורו בווינה, אוסטריה. גולדסטאר היא דוגמה ללאגר וינאי.
- דונקל, לאגר כהה ומאלטי שגווניו נעים בין ענברי כהה לחום.
- שוורצביר, לאגר שמבושל עם לתת קלויה מאוד שמעניקה לו צבע חום-שחור עמוק וטעמים שמזכירים שוקולד וקפה.
לאגר בהיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלאגרים הנפוצים ביותר בעולם כיום הם לאגרים בהירים. טעמם של הלאגרים הבהירים הוא עדין לרוב, והיצרנים ממליצים לשתותם לאחר קירור. צבעם צהבהב בהיר עד זהוב, הם בעלי גוף קל ולרוב מבושלים עם "כשות אצילה" - זני כשות בעלי מרירות נמוכה וארומות גבוהות.
תהליך הבישול האופייני לסגנון זה התפתח באמצע המאה ה-19, כאשר גבריאל סדלמאייר (Gabriel Sedlmayr) לקח את הטכניקות ששימשו אותו לבישול אייל בהיר אל מבשלת ספאטן (Spatenbräu) בגרמניה ויישם אותן על שיטות בישול הלאגר הקיימות.
הליך הבישול שהמציא סדלמאייר אומץ במהרה על ידי מבשלי בירה נוספים, ובראשם יוסף גרול (Josef Groll) שהפיק בבוהמיה (כיום חלק מצ'כיה) את בירת הפילזנר הראשונה - פילזנר אורקל. הבירות שבושלו בהליך זה - בהירות, עדינות ויציבות - הפכו במהרה למצליחות ביותר והתפשטו בהדרגה אל כל רחבי העולם, עד שהיו לסגנון הבירה הנצרך ביותר בעולם כיום.
לאגר וינאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
סגנון הלאגר הוינאי פותח על ידי אנטון דרייר (Anton Dreher) בשנות ה-30 של המאה ה-19. בשנת 1833, בזמן שטייל עם גבריאל סדלמאייר באנגליה ובסקוטלנד, דרייר צבר ידע אודות תהליך ההפקה של הלתת הבהיר. הוא שילב את טכניקות הפקת הלתת עם התססה בטמפרטורה נמוכה, וזאת בעזרת שמרים שניתנו לו על ידי סדלמאייר. בסוף שנות ה-40 של המאה ה-19, שכר דרייר מרתף בו הוא ביגר ויישן את הבירות שלו בטמפרטורה נמוכה, תהליך שנקרא "לאגרינג". התוצאה הייתה בירה "נקייה", ענברית ובהירה ביחס לבירות אחרות באותה התקופה, הודות לשימוש בכבשנים "אנגליים" נטולי-עשן.
לאגרים וינאיים יאופיינו לרוב בצבע נחושתי, ענברי או אדמדם-חום, מרירות נמוכה, טעמי כשות נמוכים, ארומות מאלטיות ובין 4.8 ל-5.4 אחוזי אלכוהול.
לאגר כהה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאגרים היו כהים בעיקרם עד שנות ה-40 של המאה ה-19; לאגרים בהירים לא היו נפוצים עד מחצית המאה השנייה, אז הוצגו פיתוחים טכנולוגיים שהקלו על ייצורם. לאגרים כהים נעים בצבעם בין ענברי לחום-אדמדם כהה. לאגרים כהים שונים יכולים להיות מסווגים בתור לאגר וינאי, לאגר ענברי, דונקל, טמאווה (tmavé) או שוורצביר, בהתאם לצבעם, לשיטת הבישול ולאזור בו הם נוצרו.
משמעות המילה "טמאווה" (tmavé) בצ'כית היא "כהה", וזהו המונח המקובל לכלל הבירות הכהות בצ'כיה; בירות כהות מאוד עד גוון כמעט שחור מכונות "צ'רנה פיבו" (černé pivo) - "בירה שחורה". המילה הגרמנית ל"כהה" היא "דונקל" (Dunkel), וזהו המונח המקובל לכלל הבירות הכהות בגרמניה. עם אחוז אלכוהול ממוצע של בין 4.5 ל-6% בנפח, בירות דונקל הן חלשות יותר מדופלבוק, סגנון נוסף של בירה בווארית כהה. דונקל הוא הסגנון המסורתי של העיירות והכפרים בבוואריה. שוורצביר, לאגר כהה הרבה יותר וכמעט שחור, עם טעמים המזכירים שוקולד, קפה ואניס (בדומה לסטאוט), מיוצר באופן מסורתי בסקסוניה ותורינגיה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לאגר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
