לאוורת השילוש-סרגייב

לאוורת השילוש-סרגייב
Троице-Сергиева лавра

אתר מורשת עולמית
המכלול האדריכלי של לאוורת השילוש-סרגייב בסרגייב פוסאד האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1993, לפי קריטריונים 2, 4 שטח האתר 15.57 הקטאר (אזור חייץ של אתר המורשת)
מידע כללי
סוג	מנזר, לאורה, Stauropegic monastery
מיקום	סרגייב פוסאד
מדינה	רוסיה
מייסדים	סרגייי מראדונז'
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1337
תאריך פתיחה רשמי	1337
מידות
שטח	15.57 הקטאר
קואורדינטות	56°18′37″N 38°07′46″E
https://stsl.ru/languages/en/ האתר הרשמי

האב סרגיי מברך את דמיטרי דונסקוי לפני יציאתו לקרב קוליקובו

קתדרלת רוח הקודש

ציור של השילוש הקדוש מאת רובלב

קתדרלת השילוש הקדוש

לאוורת השילוש-סרגייב (רוסית: Троице-Сергиева лавра) הוא המנזר הגדול ביותר ברוסיה, והוא שוכן במרכז העיר סרגייב פוסאד במחוז מוסקבה הנמצאת במרחק של כ-90 ק"מ ממוסקבה, על הדרך המובילה לירוסלבל. המנזר הוקם במאה ה-14 על ידי סרגיי רדונז'סקי ומילא תפקיד חשוב בהיסטוריה של רוסיה.

היסטוריה

המאה ה-14

המנזר הוקם ב-1345 על ידי סרגיי מראדנז', אחד מהקדושים החשובים ביותר של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית. האב סרגיי בנה בגבעת מאקובץ כנסייה מעץ לכבוד השילוש הקדוש. התקופה שלאחר הקמת המנזר מתועדת היטב במסמכים המתייחסים לחייו של האב סרגיי ותלמידיו.

האב סרגיי הסדיר את מעמדו החוקי של המנזר (באמצעות כתב זכויות) ב-1355, אך בעקבות פעולה זו עלה הצורך להקים בניינים נוספים כגון רפקטוריום, מטבח ומאפייה. כתב הזכויות של האב סרגיי היה מודל עבור מאמיניו שהקימו למעלה מ-400 קלויסטרים ברחבי רוסיה.

האב סרגיי תמך בדמיטרי דונסקוי ובמאבקו נגד הטטרים, ושלח שניים מנזיריו, פרסבט ואוסליביה, להשתתף בקרב קוליקובו (1380). פרסבט נהרג מיד בתחילת הקרב כשנלחם נגד בוגיטאר טטרי. האב סרגיי נפטר ב-1392 והמנזר עצמו נשרף באש כאשר יחידה מטעם אורדת הזהב פלשה לאזור ב-1408.

המאה ה-15

האב סרגיי הוכרז כקדוש של נסיכות מוסקבה ב-1422. באותה שנה נבנתה קתדרלת האבן הראשונה על ידי קבוצה של נזירים סרבים, שהקימו מקלט במנזר לאחר קרב קוסובו. שרידיו של האב סרגיי מצויים מאז בקתדרלה, המוקדשת לשילוש הקדוש. ציירי האיקונינים הרוסים הבכירים של רוסיה, אנדריי רובלב ודנייל צ'יורני, הוזמנו על מנת לקשט את הקתדרלה בפרסקות. המסורת שהונהגה מאז הייתה שבני משפחת המלוכה של נסיכות מוסקבה מוטבלים במקום ומתפללים שם.

ב-1476 הזמין איוואן השלישי מספר אומנים מפסקוב על מנת שיבנו עבורו את כנסיית רוח הקודש. מבנה זה הוא אחת הדוגמאות הבודדות ששרדו מאז לכנסייה רוסית עם מגדל פעמונים. פנים הכנסייה מכיל את הדגמים הקדומים ביותר של אריחי זכוכית קישוטיים. בתחילת המאה ה-16 הוסיף ואסילי השלישי את אגף ניקון ואוהל סראפיון. במקומות הללו נקברו כמה מתלמידיו של האב סרגיי.

המאה ה-16

בנייתה של קתדרלת לקיחתה של מריה הקדושה לשמים נמשכה 26 שנים, והיא החלה ב-1559 לפי הוראה של איוואן האיום. הקתדרלה מבוססת על הקרמלין במוסקבה, אך גדולה ממנו בהרבה. בין האיקונות מהמאות ה-16 עד ה-18 מוצגת יצירת המופת של האמן סימון אושאקוב, האיקונין של הסעודה האחרונה. קבוצה של אמנים מירוסלבל צבעה את הקירות הפנימיים בפרסקות בצבעי סגול וכחול ב-1684. בקטקומבה קבורים בוריס גודונוב, משפחתו ומספר פטריארכים אחרים מהמאה ה-20.

עושרו ושטח אדמותיו של המנזר גדלו מאוד במהלך המאה ה-16. במקביל, העצים שמסביב למנזר הוסרו, ובמקומם הוקם כפר ליד חומות המנזר. הכפר הזה התפתח לעיר המודרנית סרגייב פוסאד. הקלויסטר עצמו היה מרכז חשוב של תיעוד ההיסטוריה וציור איקונינים. מול חומות המנזר הוקם מנזר הנשים על שם הקדוש פאראסקבאס.

המאה ה-17

גדר הכלונסאות מעץ שהקיפה את הקלויסטר הוחלפה בחומת אבן שאורכה 1.5 ק"מ ב-1550, והיו בה 12 מגדלים שמילאו תפקיד חשוב בהגנת המנזר מפני המצור הפולני-ליטאי שהיה בין 1608 ל-1610. ב-1618 המלך ולאדיסלב הרביעי מפולין צר על המנזר, אך לא הצליח במאמציו לכבוש אותו. כעדות למצור זה לא תוקן חור שנפער בשערי הקתדרלה.

עד לתקופה שבה הקיסר פיוטר הגדול הצליח פעמיים למצוא מקום מחסה במנזר, בשלהי המאה ה-17, נבנו במנזר בניינים ספורים. בהם ארמון הבארוק של הפטריארכים, וארמון מלוכה שחזיתו צבועה בדגם לוח שחמט. הרפקטוריום על שם האב סרגיי, ששטחו 510 מ"ר ואף הוא צבוע בדגם לוח שחמט, נחשב לחדר הגדול ביותר ברוסיה. כנסיית לידתו של יוחנן המטביל (1699–1693) מומנה על ידי משפחת סטרוגאנוב ונבנתה מעל אחד השערים. מבנים אחרים מהמאה ה-17 כוללים את תאי הנזירים, בית חולים עם כנסייה סמוכה וקפלה שנבנתה מעל באר מים מקודשת ב-1644.

המאה ה-18 והמאה ה-19

ב-1744 הוענק לקלויסטר שבמנזר מעמד של לאוורה על ידי הקיסרית יליזבטה. המטרופוליט של מוסקבה התמנה בעקבות זאת לארכימנדריט של הלאוורה. יליזבטה חיבבה את הלאוורה ובכל שנה הלכה ברגל ממוסקבה לקלויסטר. בן זוגה הסודי, אלכסיי ראזמובסקי, ליווה אותה במסעותיה ומימן כנסיית בארוק גדולה עבור הבתולה מסמולנסק, וכנסייה זו הייתה הבניין החשוב האחרון שנבנה במנזר. תרומה נוספת של יליזבטה ללאוורה הייתה מגדל הפעמונים הכחול-לבן בסגנון הבארוק, שגובהו 88 מטרים והוא אחד הבניינים הגבוהים ביותר ברוסיה מאז. האדריכלים שבנו את המגדל היו איוואן מיצ'ורין ודמיטרי אוכטומסקי.

במהלך המאה ה-19 הלאוורה שמרה על מעמדה כמנזר הרוסי העשיר ביותר. ב-1742 הוקם בה בית קברות, וב-1814 הוא הוחלף באקדמיית הכנסייה הנוצרית. בתקופה זו הוקמה הספרייה בלאוורה המכילה אוסף מכובד של כתבי יד וספרים שהשתמרו מאז הקמתה. אוסף חפצי הקודש מימי הביניים משך אלפי מבקרים. הלאוורה שמרה על מספר נחלות בסרגייב פוסאד, ואחת מהן היא מקום הקבורה של הפילוסופים השמרניים קונסטנטין לאוניטב ווסילי רוזנוב.

המאה ה-20

ב-1920 סגרה ממשלת ברית המועצות את הלאוורה. הבניינים עברו לשימושם של מוסדות אזרחיים או הוכרזו כמוזיאונים. ב-1930 נהרסו פעמוני המנזר, כולל פעמון הצאר שמשקלו היה 65 טון. פאוול פלורנסקי ותומכיו נכשלו בהשגת מטרתם שהייתה למנוע מהשלטון לגנוב ולמכור את אוסף חפצי הקודש הנוצריים. חפצים רבים אבדו או הועברו לאוספים אחרים.

בזמן מלחמת העולם השנייה נקט סטלין בגישה יותר מקלה כלפי הכנסייה, וב-1945 הלאוורה חזרה לבעלותה של הכנסייה הפרבוסלבית הרוסית. ב-16 באפריל 1946 התחדשו הטקסים הדתיים בקתדרלת לקיחתה של מריה הקדושה לשמים, וב-1948 נפתחה האקדמיה מחדש. הלאוורה שימשה כמקום המושב של פטריארך מוסקבה עד 1983, ובאותה שנה הפטריארך הורשה לעבור למנזר דנילוב במוסקבה. לאחר מכן המנזר המשיך לשמש כמרכז ראשי ללימודי דת. עבודות השחזור העיקריות התבצעו בשנות ה-60 וה-70. ב-1993 לאוורת השילוש הקדוש הוכרה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

כיום מתגוררים במנזר כ-200 נזירים ופועלות בו 10 כנסיות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לאוורת השילוש-סרגייב בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של לאוורת השילוש-סרגייב (ברוסית)
• אתר האינטרנט הרשמי של לאוורת השילוש-סרגייב (באנגלית)
• תמונות
• האתר הרשמי של המוזיאון

הערות שוליים