לאון ולס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאון ולס
Leon Wells
אין תמונה חופשית
לידה 10 במרץ 1925
ראדז'ייחוב, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בדצמבר 2009 (בגיל 84)
פורט לי, ניו ג'רזי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מחבר, סופר, מהנדס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לאון וליצקר ולסגרמנית: Leon Weliczker Wells;‏ 10 במרץ 1925, סטויאנוב, פולין (כיום באוקראינה) – 19 בדצמבר 2009, פורט לי (אנ'), ניו ג'רזי) היה מהנדס יהודי-אמריקאי, פולני במוצאו. בין השנים 19421944 היה אסיר במחנה הריכוז לבוב-ינובסקה. במבצע 1005 אולץ לשרוף את גופות האסירים שנרצחו. הוא נמלט ושרד את השואה. לימים היה עד במשפט אייכמן.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של ולס היה סוחר עצים בכפר סטויאנוב שבמזרח פולין (כיום באוקראינה). בשנת 1936 עבר האב עם משפחתו לעיר המחוז לבוב. בספטמבר 1939 כבשה ברית המועצות את לבוב כחלק מהנספח הסודי בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב. האב הוכרז כקפיטליסט ורכושו הוחרם על ידי הממשל הסובייטי. ביוני 1941 הגישו ולס ואחותו בקשה להתקבל ללימודים באוניברסיטת מוסקבה. באותו חודש פלשה גרמניה לברית המועצות והחלה רדיפת היהודים בלבוב והשמדתם. משפחתו של ולס נכנסה לגטו ובני המשפחה הועסקו בעבודות כפיה. ולס נכלא במחנה הריכוז ינובסקה. ביוני 1942 הצליח להימלט ממבצע רצח המוני שביצעו הגרמנים ביהודי המחנה, וזאת למרות שהיה חולה וחלש. עד דצמבר 1942 הסתתר ביישובים בסביבה, בהם ראדז'ייחוב. הוא שב לגטו לבוב, שכעת היה מחנה עבודה, ועבד בו, בעוד מספר תושבי הגטו יורד כמעט מדי יום עקב גירושים להשמדה. 

ביוני 1943 הוצב ולס ביחידת היהודים שהצטוותה להשמיד את הראיות לרצח ההמוני של היהודים על ידי שריפת הגופות וטחינת שרידיהן. חלק מהגופות המרקיבות הוסעו למקום שריפתן וטחינתן במשאיות. היחידה בה עבד ולס פעלה בבריוכוביצ'י (אנ'), בוברקה, פוסטומיטי (אנ') יבוריב, ובסביבות סטניסלבוב, כיום איוונו-פרנקיבסק. במהלך תקופת מעצרו הצליח ולס לכתוב יומן, ששרד איתו את המלחמה. 

ב-19 בנובמבר 1943 ניסו האסירים לברוח, במבצע מתואם. רובם נהרגו בעת ניסיון הבריחה. ולס הסתתר ברפת בחוותו של איכר פולני במשך ארבעה חודשים, עם 16 יהודים אחרים. שישה אחיו ואחיותיו וכן הוריו נרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם. דודו נרצח ב-16 בנובמבר 1942 בסטויאנוב. מתוך 76 בני משפחתו הקרובים, רק הוא שרד. לאחר השחרור בידי הצבא האדום באפריל 1944 עבד ולס בלבוב במנהל הרכבות האוקראיני והיה מקיים נסיעות עבודה לקייב ולמוסקבה. הוא נפגש עם ההיסטוריון הסובייטי ולדימיר פבלוביץ' בלאייב (אנ') ושוחח עמו על האפשרות שיתרום למחקר על טבח הפרופסורים של לבוב (אנ') ביולי 1941 עם בני משפחותיהם, מכיוון שיחידה 1005 בה הועסק ולס אולצה לשרוף בין היתר גם את גופותיהם. ולס נקב במספר 38 נרצחים, ונקב בשמות של חלקם: קז'ימייש ברטל, טדאוש אוסטרובסקי (גר'), וולודז'ימייז' סטוז'ק (אנ') וטדאוש בוי-ז'לנסקי (אנ')

עם סיפוח חלק משלזיה לאוקראינה הסובייטית, הועבר חלק מהאוכלוסייה הפולנית לאותו חלק של שלזיה שכעת שכן בפולין בגבולותיה החדשים. ולס הועבר גם הוא לשם והחל ללמוד הנדסה בבית ספר לטכנאים בגלייביץ. ההיסטוריון פיליפ פרידמן החל לקרוא את היומן שכתב ולס בתקופת השואה וששרד, ועל סמך היומן כתב ופרסם ספר על יחידת המוות זונדרקומנדו 1005. בשנת 1958 פורסמה מהדורה בגרמנית של ספר זה וב-1963 - מהדורה באנגלית.  לאחר פוגרום קרקוב ופוגרום קיילצה חשש ולס להישאר בפולין. הוא עבר למחנה עקורים באזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה והחל ללמוד באוניברסיטה הטכנית של מינכן. שם הביא למעצרו של פושע המלחמה יוהאן ראוך (Johann Rauch) בעזרת חבריו, עמיתיו למאסר בשנות המלחמה, דוד מנוסביץ' ומקס הניג. ראוך הוסגר לרפובליקה העממית הפולנית בהתאם להצהרת מוסקבה. בני משפחתו של ראוך ניסו לשכנע את ולס להעיד לטובתו של ראוך במשפט. ראוך הוצא להורג ב-1949[1].

ולס תוחקר על ידי החוקרים שאספו ראיות לקראת משפטי נירנברג אך הצהרתו לא נכללה לבסוף בחומר הראיות שהוצג במשפט. עם זאת, הוא העיד במשפטו של פאול בלובל, בלובל הוצא להורג ב-1951. ולס קיבל תואר דוקטור בהנדסה ב-1949 במינכן ועזב לארצות הברית, שם היה עמית מחקר באוניברסיטת ניו יורק. לאחר מכן היה מהנדס במגזר הפרטי.

במאי 1961 העיד במשפט אייכמן.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Leon Weliczker Wells: Shattered faith : a Holocaust legacy, Lexington, Ky. : University Press of Kentucky, 1995
  • Leon Weliczker Wells: Und sie machten Politik : die amerikanischen Zionisten und der Holocaust, München : Knesebeck & Schuler, 1989
  • Leon Weliczker Wells: Der Register der Gemeinden : Enzyklopädie der jüdischen Gemeinden in Polen, Zweiter Band, Ost-Galizien
  • Leon W. Wells: Hophni : sein Leben und seine Abenteuer, bis er in Pimlico zu Hause war (mit: Traut Felgentreff; Frieda Wiegand), Ebenhausen bei München: Langewiesche-Brandt 1967
  • Leon W. Wells: Ein Sohn Hiobs, Übers. aus d. Engl. von H. Th. Asbeck. München : C. Hanser 1963
  • Leon Weliczker Wells: The Janowska road, New York : Holocaust Libr., 1999 [zuerst Macmillan 1963] ISBN 0-89604-159-X.
  • Leon Weliczker: Mathematische Vorschule für Ingenieure und Naturforscher : eine Anleitung zum selbständigen mathematischen Denken und zur Handhabung der mathematischen Lösungsmethoden, München : R. Oldenbourg, 1950
  • Leon Weliczker: Der Querstoss auf einen frei aufliegenden Balken, München, Techn. H., Diss. v. 13. Aug. 1949 (Nicht f. d. Austausch)
  • Leon Weliczker: Brygada śmierci, Łódź 1946

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jens Hoffmann: „Das kann man nicht erzählen“. „Aktion 1005“ – wie die Nazis die Spuren ihrer Massenmorde in Osteuropa beseitigten. KVV Konkret, Hamburg 2008, ISBN 978-3-930786-53-4 (Konkret – Texte 46/47 Ermittlung).
  • Eintrag bei American men & women of science / A biographical directory of today's leaders in physical, biological and related sciences. Gale, Detroit 1989.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]