לאון חרבון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לאון צ'לבי חָרַבוֹן
Leon Charavon sofia 1942.jpg
לידה 21 באוקטובר 1921
פטירה 7 ביוני 1944 (בגיל 22)
מקום קבורה סופיה
מקום מגורים קיוסטנדיל
כינויים נוספים בָּגֶרַה (מבולגרית: מחפר)
ידועה בשל היותו פרטיזן
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של בולגריה

לאון צֶ'לֵבִּי חָרַבוֹןבולגרית: Леон Челеби Харавон;‏ 21 באוקטובר 1921, קיוסטנדיל, ממלכת בולגריה7 ביוני 1944, נובו סלו, מחוז פרניק, ממלכת בולגריה) היה פרטיזן יהודי, חבר המפלגה הקומוניסטית של בולגריה, אשר נלכד בידי המשטרה הבולגרית, עונה למוות והושלך בשטח פתוח לידי הכפר נובו סלו, טרף לחיות בר. בספטמבר 1944, לאחר ההפיכה שהובילה חזית המולדת הבולגרית אותרו שרידי גופתו והובאו לקבורה בסופיה. גילו הצעיר ונסיבות מותו הפכו את לאון לאחד מסמלי התנגדות הנוער למשטר הפרו-פאשיסטי בבולגריה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאון חרבון נולד בקיוסטנדיל לצ'לבי ובוקה ולמד בבית הספר היסודי בעירו. בהמשך, היגרה המשפחה לבירה סופיה ולאון שהתייתם מאביו, עבד לפרנסת המשפחה. ב-1943 נשלח לאון לעבודות כפייה ליד בלגואבגרד וחבר לכוחות הפרטיזנים. בהמשך, הגיע לקיוסטנדיל שם שהו בני משפחתו אשר גורשו מסופיה. בקיוסטנדיל הצטרף לחטיבת פרטיזנים שהורכבה מבני העיר סופיה. במאי 1944 במהלך חבלה בקווי חשמל נלכד על ידי המשטרה הבולגרית כשהוא פצוע. לאון חרבון עבר עינויים פיזיים קשים במיוחד, אך סירב להסגיר את חבריו. לאחר שנכשלו השוטרים בחילוץ המידע בדבר חבריו לקבוצת הפרטיזנים, הועבר לכפר נובו סלו הסמוך לעיר ראדומיר, שם נסקל באבנים על ידי כפריים מקומיים בהנחיית המשטרה והושאר בשטח כשהוא פצוע קשה ונטרף על ידי חיות בר.[1] לפי גרסה אחרת נרצח לאון בידי השוטרים וגופתו הושלכה בשטח פתוח. המשטרה אסרה על תושבי הכפר לקבור אותו וגופתו נותרה טרף לחיות בר.[2][3] לאחר שנרצח לאון, גורשה משפחתו למחנה הריכוז קאייליקה אשר סמוך לפלבן.

לאחר שחרור בולגריה אותרו שרידי גופתו של לאון, על ידי דודו איזק חרבון והוא הובא לקבורה בהלוויה ממלכתית בסופיה. בבולגריה הוקם בית דין מיוחד לשפיטת ראשי המשטר המלוכני ומנגנוני הביטחון ובמסגרת זו נשפט והוצא להורג קצין המשטרה אשר בין היתר היה אחראי לרציחתו של לאון חרבון. במעמד ההוצאה להורג נכחו בני משפחתו של לאון.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסיבות מותו הקשות של לאון השפיעו על הלכי הרוח של הנוער הבולגרי ונכנסו לנרטיב המאבק לשחרור בולגריה מעול המשטר הפרו-פאשיסטי. לאון הונצח בבלדה שכתב המשורר הבולגרי הצעיר חריסטו אוסוגובסקי (בולגרית: Христо Осоговски) באחת מיצירותיו הראשונות. הבלדה פורסמה בעיתון היהודי "אברייסקי וסטי" בסופיה והפכה את לאון לסמל התנגדותם הפעילה של הצעירים הבולגריים ככלל והיהודים בפרט לשלטון הפרו-פאשיסטי.

"רוח עזה שורקת, מרעידה האילן
אני חי ומת מזה שבועיים
על אדמה מושלגת ועירומה
קופא בזוהר כוכבים חיוורים

בלילה קר זה, פעמיים גוועתי,
אך המוות לא פרש עלי כנפיו.
חירות אדירה לשחר מוליכתני,
לחיות בבתים, עננים ושירים."
[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עדות בת דודתו סוניה בכר שנמסרה ליד ושם.
  2. ^ Evrey zaginali v antifashiskata borba. Sofia, na evreite v N.R. Bulgaria, 1958‏, בהוצאת הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה, ספריית מוזיאון בית הכנסת בסופיה.
  3. ^ רבקה גרון, סיפור חיי ופועלי, חולון, 2008.
  4. ^ מתוך: חריסטו אוסוגובסקי, בלדה לליאון, "אברייסקי וסטי", סופיה, 1945. תרגום: אלברט בני.