לאונרדו פביו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאונרדו פביו
Leonardo Favio (1968).jpg
לידה 28 במאי 1938
ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 בנובמבר 2012 (בגיל 74)
בואנוס איירס, ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות לה צ'אקריטה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1958–5 בנובמבר 2012 (כ־54 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע במאי קולנוע, שחקן, מפיק קולנוע, תסריטאי, זמר עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה החוסטיסיאליסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג María Vaner (19671973) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לאונרדו פביוספרדית: Leonardo Favio; ‏28 במאי 1938 - 5 בנובמבר 2012, בואנוס איירס) היה זמר, שחקן ומפיק ארגנטינאי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאונרדו פביו נולד בשם פואד הורכה הורי למשפחה ערבית בעיירה בצפון-מערב מנדוסה. העוני הביא אותו לפנימייה לילדים קשים וגם לבית הסוהר.

לאחר סיום תקופת מעצר, הוא הגיע לבואנוס איירס והחל להתעניין בקולנוע. תחילה הוא שיחק בתפקידים משניים ואף היה עוזר במאי. סרטו הראשון Crónica de un niño solo שצולם בשנת 1965 קיבל הכרת המבקרים והוכרז כסרט השנה בארגנטינה. בפסטיבל הקולונע במר דל פלטה הסרט זכה בפרס עיתונאים. בשנת 1966 הוא סיים עבודה על הסרט Este es el romance del Aniceto y la Francisca, de cómo quedó trunco, comenzó la tristeza y unas pocas cosas más... שזכה בפרס "קונדור הכסף".

בנוסף לקולנוע לאונרדו פביו היה זמר פופולרי. הוא כתב שירים וביצע אותם תוך נגינה בגיטרה. במהלך הקריירה הוא הוציא כ-20 אלבומים.

במהלך כל חייו לאודרדו פביו היה תומך של פרוניזם. הדבר הביא לכך שבשנת 1976 הוא נאלץ לעזוב את המדינה וחזר לארגנטינה רק בשנת 1987. בשנת 1993 הוא ביים וכתב תסריט לסרט על חייו חוסה מריה גטיקה, גם הוא בין תומכי פרון מובהקים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לאונרדו פביו בוויקישיתוף