לאו השלושה-עשר
 |
|||||||
| פורטרט של האפיפיור לאו השלושה-עשר מ-1878 | |||||||
| מדינה | ממלכת איטליה  |
||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תאריך לידה | 2 במרץ 1810 | ||||||
| מקום לידה | קארפינטו רומאנו, האימפריה הצרפתית הראשונה  |
||||||
| תאריך פטירה | 20 ביולי 1903 (בגיל 93) | ||||||
| מקום פטירה | רומא, ממלכת איטליה  |
||||||
| מקום קבורה | בזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו |
||||||
| דת | הכנסייה הקתולית |
||||||
|
|||||||
 |
|||||||
לאו השלושה עשר (2 במרץ 1810 - 20 ביולי 1903) היה האפיפיור ה-256 של הכנסייה הקתולית. הוא נולד בשנת 1810 למשפחת הרוזנים האיטלקית מבית פצ'י. שמו המלא היה וינצ'נצו ג'ואקינו רפאלה לואיג'י פצ'י (Vincenzo Gioacchino Raffaele Luigi Pecci).
לאו השלושה עשר היה האפיפיור המבוגר ביותר שכיהן בתפקיד (מת בגיל 93). תקופת כהונתו היא השלישית באורכה (אחרי קודמו בתפקיד פיוס התשיעי והאפיפיור יוחנן פאולוס השני).
בסיום לימודי התאולוגיה והמשפט בסמינר הקתולי בעיר ויטרבו מונה פצ'י לתפקיד נונציו (שגריר מדינת האפיפיור) בבלגיה בשנת 1843. שלוש שנים לאחר מכן קודם לתפקיד הבישוף של העיר פרוג'ה באיטליה. בתחילת שנת 1878 מונה לתפקיד הבכיר בהיררכיה הכנסיתית, כראש לשכת האפיפיור פיוס התשיעי. שמונה חודשים לאחר המינוי לתפקיד זה נבחר לכהן כאפיפיור לאחר מותו של קודמו בתפקיד.
לאו השלושה עשר המשיך את מדיניות קודמו בכל הקשור ליחס העוין לאיחוד איטליה. הוא נחשב לאחד האפיפיורים האינטלקטואליים וכמי שזכויות הפועלים והעובדים היו חשובים לו ביותר.
