לאטינים
הלאטינים ("תושבי הארץ הנרחבת") הם תושבי אזור לאטיום בעת העתיקה בלאטיום שבמרכז חצי האי האפניני, אשר התפשטו ברחבי איטליה. הם התאפיינו במנהגים דומים ובשפה משותפת. בין הלאטינים נכללו גם הרומאים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוצא
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוצא הלאטינים אינו ברור, אך ההנחה הרווחת היא שהשבטים הידועים בתור לאטינים היו מיזוג של אוכלוסיית לאטיום בתקופת האבן ובתקופת הברונזה, עם מהגרים הודו אירופיים שחדרו למרכז איטליה במהלך תקופת הברזל. המהגרים החדשים השליטו את לשונם על האוכלוסייה המקומית, לשון שהייתה שונה מניבים איטלקים אחרים, ולימים הניב הרומי שלה התפתח לשפה הלטינית.
חברה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כבר בתקופה מוקדמת בהיסטוריה גילו הלאטינים התנהגות של חברה שבטית מלוכדת. בין השאר הם דיברו באותה לשון, קיימו מנהגים דומים, שמרו על קשרים הדוקים ואיפשרו מעבר חופשי ברחבי לאטיום לכל בני הקהילות הלאטיניות. החברה הלאטינית הקדומה הורכבה ממספר רב של כפרי רועים ואיכרים שהיו פזורים ברחבי לאטיום. לפי דיוניסיוס מהליקרנאסוס ופליניוס הזקן מספר הכפרים הללו הגיע לכ-70 קהילות. ללאטינים היה כנראה פולחן דתי משותף, שבמרכזו היו מקדש דיאנה באריקיה, מקדשים של יופיטר לאטיאריס בהר אלבה, ומקדשים של ונוס בלאווינים וארדאה.
הברית הלטינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחצית השנייה של המאה ה-6 לפנה"ס התגבשה "הברית הלטינית", בצל האיום האטרוסקי מהצפון. ברית זו הייתה מבוססת על בריתות דתיות ישנות, ונועדה לגבש את הלאטינים במאבקיהם בכובש האטרוסקי. במשך הזמן פחת מספר היישובים הלאטינים הקטנים, כאשר חלקם התפתחו לערי מדינה וחלקם ננטשו. ערי המדינה הישנות והחדשות הלכו והתחזקו, כשהראשונה בהן הייתה רומא. הישות המדינית של הלאטינים הייתה כבר מגובשת לקראת סוף המאה ה-6 לפנה"ס, עם שבירת ההגמוניה של רומא בלאטיום, במקביל לנפילת המלוכה הרומית. ברית הלטינים ניתקה עצמה מרומא, מה שהביא ב-496 לפנה"ס (לפי המסורת הרומית) לעימות צבאי ששיאו היה קרב רגילוס בין הרומים ללטינים, קרב שהסתיים ללא הכרעה ברורה. בעקבות הקרב חתמו הצדדים על "הסכם קסיוס" שקבע את מעמדם של הלטינים ביחס לרומא לאורך המאה ה-5 וה-4 לפנה"ס. לפי ההסכם הלטינים קיבלו מעמד של בני ברית שווים לרומא, החולקים איתה שלל ועוזרים לה במלחמותיה. במקביל קיבלו הלטינים גם זכויות מסחר ונישואין, שעלו על זכויותיהם הרגילות של בני בריתה של רומא. במהלך המאות ה-5 וה-4 לפנה"ס היו הלטינים בני ברית שותפים לרומא במאבקיה במרכז איטליה, ואף נהנו מכיבושיה בזה שהקימו מושבות מחוץ לשטחי לאטיום. במקביל, חל תהליך הדרגתי של התחזקות רומא בלאטיום - על חשבון הלטינים עצמם. התפתחות זו גרמה לחיכוכים רבים ולבסוף לפריצת המלחמה הלטינית, שהסתיימה בניצחון רומאי מכריע ב-338 לפנה"ס והביא לפירוק הברית הלטינית. מעמדם המדיני העצמאי של הלטינים נשחק ונעלם, וחלק גדול מהקהילות הלטיניות נבלעו באוכלוסייה הרומית.
הרפובליקה הרומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המושג לאטינים החל לשנות את משמעותו ממושג אתני למושג משפטי במאה השלישית לפנה"ס. מושג חדש, זכויות הלאטינים ("Ius latii") החל להשתרש ברחבי תחום שליטתה של הרפובליקה הרומית. ערים ואנשים יחידים שהחזיקו בזכויות אלה נהנו, בנוסף לזכויות החיתון והמסחר שהוזכרו קודם, גם בזכות הגירה לרומא וקבלת אזרחות מלאה.
לאחר מלחמת האיטלקים ברומא בשנים 91 לפנה"ס – 88 לפנה"ס קיבלו רוב הקהילות באיטליה זכויות אזרח רומיות מלאות, והמושג לאטינים כעם איבד כל חשיבות. הלאטינים התמזגו כמעט לחלוטין עם הרומאים, וזכויותיהם היו קיימות רק בפרובינקיות הרומיות.
