לאם קור-וואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לאם קור-וואן
林過雲
אין תמונה חופשית
לידה 22 במרץ 1955 (בן 64)
הונג קונג הבריטית, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה העממית של סין עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע רוצח סדרתי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לאם קור-וואןסינית מסורתית: 林過雲; נולד ב-22 ביוני 1955) הוא רוצח סדרתי, קניבל ונקרופיל, אחד משני הרוצחים הסדרתיים שנלכדו בהונג קונג (יחד עם לאם קווק-וואי). ידוע בכינויים "רוצח הצנצנות" ("The Jars Murderer") ו"רוצח הלילה הגשום" ("The Rainy Night butcher"). הוא הורשע בארבעה מקרי רצח, כשהוא רוצח על ידי חניקה בחוט חשמל. הוא נידון לעונש מוות, שהומר לאחר שנה וארבעה חודשים למאסר עולם.[1]

מעשי הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

קור-וואן היה עובד כנהג מונית. בלילות הוא היה מעלה נוסעות למונית שלו, חונק אותן למוות באמצעות חוט חשמל, מביא אותן לביתו ומבתר אותן. הוא היה חולק חדר אחד עם אחיו, שלא היה מודע למעשיו משום שלאם היה עובד במשמרות לילה ומבתר את הגופות במהלך היום, כשביתו היה ריק. הוא קיבל את הכינוי "רוצח הלילה הגשום" משום שהתקפותיו התרחשו בעיקר בלילות גשומים.

קור-וואן היה אוגר את איברי הקורבנות במיכלי טאפרוור, וכך קיבל את הכינוי "רוצח הצנצנות". כמו כן היה מצלם רבות את הגופות ואת האיברים המבותרים, ואף צילם את עצמו במהלך אקט נקרופילי עם הקורבן הרביעי שלו.

קור-וואן היה מפזר את הגופות המבותרות בעזרת המונית שלו ברחבי הטריטוריות החדשות והאי הונג קונג.

הקורבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 בפברואר 1982 מצאו עובדים בבניית גשרים ראש של אישה צף בנהר שינג-מון. מיד לאחר מכן נמצאו גם הרגליים, וביום שלמחרת נמצאו גם הזרועות. הגופה התבררה כצ'אן פונג-לאן, צעירה בת 21.

שלושת הגופות האחרות נמצאו יחדיו, מבותרות בתוך שקי אורז אטומים. הגופות התבררו כשייכות לשלוש נשים: צ'אן וואן-קיט, בת 31; ליאנג סאו-וואן, בת 29, ולונג וואי-סאם, בת 17. הקורבנות זוהו על ידי עובדי אוניברסיטת הונג קונג, שהשתמשו בקרני רנטגן על מנת לזהות את הגופות דרך קווי הגולגולת ומבנה השיניים.

לכידתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 באוגוסט 1982 הלך קור-וואן לחנות קודאק בקאולון, וביקש לפתח פילם ובו תמונות של הגופות המבותרות. מנהל החנות זימן שוטרים, והם עצרו את קור-וואן. תחילה הוא ניסה לשכנע אותם שהתמונות שייכות לחבר שלו, אך השוטרים הלכו לבצע חיפוש בביתו.

בתוך ארגז תחמושת ישן בביתו נמצאו מיכלי טאפרוור מלאים בפורמלין ובהם איברי מין של שלוש נשים. כמו כן נמצאו בדירתו ציוד כירורגי לנתיחת גופות ואלפי תמונות ובהן תמונות של גופות ואיברים בשלבי ביתור שונים וכן תמונות תקריב של איברי מין נשיים.

המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 במרץ 1983, בפגישה עם פסיכיאטר בטרם המשפט, סיפר קור-וואן כי אכל חלק מהמעי של אחת הקורבנות. הפסיכיאטר סיכם כי קור-וואן היה אובססיבי לאיברי מין נשיים, אך סקרנותו, אף על פי שהייתה לה מרכיב מיני, לא הונעה על ידי תאווה, וכי לטענתו "אלוהים הוא זה שאמר לו להרוג את הקורבנות".

ב-8 באפריל 1983, חבר מושבעים של שבעה אנשים מצא את קור-וואן אשם בארבעת מקרי הרצח, והוא נידון מוות בתלייה. ב-29 באוגוסט 1984 הומתק עונש המוות למאסר עולם, אותו הוא מרצה בכלא שק פיק.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 הופק הסרט "ד"ר לאמב", המבוסס על סיפורו של קור-וואן.[2]

בשנת 1994 הופק הסרט "Underground Banker", המציג סיטואציה בה קור-וואן יוצא מהכלא.[3][4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ From our archives: the capture of Hong Kong’s Jars Killer, South China Morning Post, ‏2017-08-13 (באנגלית)
  2. ^ Gou yeung yi sang (1992)
  3. ^ "Underground Banker". Hkfilm.net. בדיקה אחרונה ב-20 באוקטובר 2010. 
  4. ^ "The Underground Banker (1993)". Lovehkfilm.com. בדיקה אחרונה ב-20 באוקטובר 2010.