לארי ספיקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לארי ספיקס
Portraits of Assistants to President Ronald Reagan (cropped5).jpg
לידה 13 בספטמבר 1939
קליבלנד, מיסיסיפי (אנ'), ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בינואר 2014 (בגיל 74)
קליבלנד, מיסיסיפי (אנ'), ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה מיסיסיפי עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה תואר ראשון בעיתונאות מאוניברסיטת מיסיסיפי (אנ')
מפלגה דמוקרטי (לפני 1974)
רפובליקני (1974–2014)
דובר הבית הלבן (בפועל)
30 במרץ 19811 בפברואר 1987
(5 שנים ו־44 שבועות)
תחת הנשיא רונלד רייגן
פרסים והוקרה
מדליית האזרחים הנשיאותית (1987) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לארי מלווין ספיקסאנגלית: Larry Melvin Speakes;‏ 13 בספטמבר 1939 - 10 בינואר 2014) היה עיתונאי, עורך ודובר אמריקאי ששימש כדובר הבית הלבן בפועל משנת 1981 עד שנת 1987, תחת הנשיא רונלד רייגן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לארי מלווין ספיקס נולד בקליבלנד שבצפון מערב מיסיסיפי, בה בית החולים הקרוב ביותר לבית הוריו, הארי ארל ספיקס, בנקאי במקצועו ואתלין פרנסס פינצ'ר במריגולד שבמחוז בוליבאר, מיסיסיפי.[1]

ספיקס הוא בעל תואר ראשון בעיתונאות מאוניברסיטת מיסיסיפי (אנ') באוקספורד, מיסיסיפי. הוא שימש כעורך עיתון ה"אוקספורד איגל" (Oxford Eagle) בשנת 1961, ולאחר מכן בין השנים 1962 ל-1966 כעורך עיתון הבוליבאר קומרשיאל (The Bolivar Commercial) בקליבלנד, מיסיסיפי.[2] בשנים 1966 עד 1968 עבד כמנכ"ל ועורך בהוצאת פרוגרס בלילנד, מיסיסיפי.

ספיקס נסע לוושינגטון די. סי. בשנת 1968, שם שימש כדוברו של הסנאטור הדמוקרטי ג'יימס איסטלנד (אנ') ממיסיסיפי. במסגרת תפקיד זה עבד גם כדובר ועדת המשפט של הסנאט של ארצות הברית וגם כמנהל מסע ההיבחרות מחדש המוצלח של הסנאטור בשנת 1972 נגד המועמד הרפובליקני, גיל קארמייקל.[3][4]

ספיקס, 1976

ספיקס החל את עבודתו בבית הלבן בשנת 1974; תחילה כעוזר בצוות התקשורת של הבית הלבן ועד מהרה הפך לדובר של היועץ המיוחד לנשיא ריצ'רד ניקסון בשיאה של פרשת ווטרגייט. עם התפטרותו של ניקסון מינה הנשיא פורד את ספיקס לעוזר דוברו של הנשיא. ספיקס שימש כדוברו של המועמד לסגנות נשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית ועמיתו למרוץ של הנשיא המכהן והמועמד לנשיאות ארצות הברית, ג'רלד פורד, בוב דול במהלך התמודדותו הלא מוצלחת ביחד עם פורד בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1976.

לאחר ששימש במשך תקופה קצרה כדוברו האישי של הנשיא פורד בשנת 1977, החל ספיקס לעבוד במגזר הפרטי כסגן נשיא חברת יחסי הציבור הבינלאומית היל אנד נואולטון (Hill & Knowlton). תפקיד בו שימש עד שנת 1981. לאחר הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1980, עבד בצוות התקשורת של קמפיין רייגן-בוש ומונה לסגן דובר הבית הלבן החדש, ג'יימס בריידי.

כשנורה ג'יימס בריידי בניסיון ההתנקשות בנשיא רייגן ב-30 במרץ 1981, הוא נשאר משותק בפלג גופו השמאלי ולא היה כשיר לשוב ולשמש כדובר הבית הלבן. אף על פי כן שמר על התואר "דובר הבית הלבן" למשך כל נשיאותו של רייגן. בהיעדרו של בריידי, ספיקס לקח על עצמו את תפקיד הטיפול בתדרוכי העיתונאים היומיים. ב-17 ביוני 1981, כחודשיים לאחר ניסיון ההתנקשות מונה ספיקס ל"סגן עוזרו של הנשיא וסגן דובר הבית הלבן". ב־5 באוגוסט 1983 מונה ספיקס ל"עוזרו של הנשיא וממלא מקום סגן דובר הבית הלבן", ונשאר בתפקיד זה עד ינואר 1987, אז התפטר. במקומו מונה מרלין פיצווטר.[5] לפני הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1988, שקל ספיקס לעבוד בקמפיינים של המועמדים הרפובליקניים לתפקיד המועמד הרפובליקני לנשיאות, ג'ורג' הרברט ווקר בוש, ג'ק קמפ ואלכסנדר הייג; עם זאת, אנשי בוש מעולם לא חזרו אליו, ספיקס החליט כי קמפ היה "חם מדי" (כלומר מהיר מדי עם תשובה) לטלוויזיה, וגורם אחר בוושינגטון המליץ לו כי: "אתה יכול לעשות את זה (להצטרף לקמפיין של הייג) אם אתה רוצה, אבל תן לי לומר לך דבר אחד: אל הייג לא הולך להיות נשיא." לכן לא עבד בסוף עבורם.

ב-30 בינואר 1987 הוענקה לו מדליית האזרחים הנשיאותית על ידי הנשיא רייגן.[6]

ספיקס כתב בספר זכרונותיו "Speaking Out" בשנת 1988 כי המציא פעמיים את ההצהרות שנתן לעיתונאים בעצמו וייחס אותן לנשיא רייגן. הצהרות אלה כללו הצהרה שניתנה לאחר שהופלה טיסה 007 של קוריאן אייר על ידי מטוס קרב סובייטי בשנת 1983 ועליה חבר הקונגרס האמריקאי, לארי מקדונלד (אנ') והצהרה שניתנה במהלך פסגת ז'נבה (אנ') בין רייגן למנהיג ברית המועצות, מיכאיל גורבצ'וב בשנת 1985. ספיקס חשב כי דבריו של גורבצ'וב בפסגה היו מרשימים ביותר, בעוד דבריו של רייגן היו משעממים וחסרי השראה, ולכן הוא ביקש מעוזריו להמציא כמה ציטוטים, ליטש אותם בעצמו, ואז שחרר אותם לעיתונות כאילו היו הצהרותיו האמיתיות של הנשיא רייגן.[7] גילויו של ספיקס, גרמו לשערורייה קטנה; העיתונאים התעצבנו על כך שהולכו שולל, ומרלין פיצווטר, יורשו של ספיקס כדובר הבית הלבן, כינה זאת "שערורייה" והתלונן כי הם מטילים בספק שלא בצדק את אמיתותן של הצהרות נשיאותיות אחרות שניתנות על ידי דובר הבית הלבן. ספיקס אמר "העברתי את רוח דבריו אם לא את דבריו", אך גם התנצל בפני רייגן באומרו כי "דבריי "סיפקו תחמושת לתותחי הביקורת על הנשיא רייגן, ששירתתי בנאמנות במשך 6 שנים." ספיקס עזב את עבודתו זה זמן קצר במריל לינץ' כתוצאה מהפרשה.

ספיקס נפטר בקליבלנד, מיסיסיפי ב-10 בינואר 2014 והוא בן 74, ממחלת אלצהיימר. גופתו נקברה כמה שעות לאחר מכן בבית העלמין בצפון קליבלנד.[8]

בשנת 2017, כשלוש שנים לאחר מותו, עמד ספיקס במרכזה של מחלוקת ציבורית סביב הטיפול של ממשל רייגן במגפת האיידס בשנות ה-80 של המאה ה-20. במהלך תדרוכי העיתונאים שהעניק ספיקס לאורך מספר שנים, שאל הכתב לסטר קינסולווינג (אנ') החל משנת 1982 את ספיקס מה תגובתו, אם בכלל, של ממשל רייגן למגפת האיידס ההולכת ומתפשטת. ברוב המקרים הגיבו ספיקס וצוות משרדו בבדיחות הומופוביות, צחוק וחוסר עניין; תגובות אלו נראו לרבים במידה רבה כסמל לתגובה האיטית וההתעלמות של ממשל רייגן ממגפת האיידס.[9][10][11]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספיקס היה נשוי ללורה כריסטין קרופורד (ילידת 1945), אותה הכיר בתיכון ולהם שלושה ילדים. הזוג התגרש. לאחר מכן נישא ספיקס בשנית לבטי ג'יי רובינסון [12] ובשנת 2001 בשלישית לאלטה סינדלאר, אחות מוסמכת מבת'סדה, מרילנד, שטענה כי ספיקס הוריש לה את השליטה על עיזבונו בגובה של מיליון דולר, טענה שעמדה במרכז סכסוך משפטי בינה לבין ילדיו של ספיקס.[13] בסופו של דבר, הכריעו בתי המשפט במיסיסיפי לטובת בתו הבכורה של ספיקס, סנדי ספיקס מקליבלנד, מיסיסיפי.[14]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Larry Speakes: Speaking Out (New York: Avon Books, 1989)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לארי ספיקס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Michael D. Shear (January 10, 2014) Larry Speakes, Public Face of Reagan Era, Dies at 74 New York Times. Retrieved January 11, 2014
  2. ^ Emily Wagster Pettus (January 11, 2014) Former Reagan spokesman Larry Speakes dies at 74 The Seattle Times. Retrieved November 23, 2019
  3. ^ MBJ Staff (January 13, 2014) Speakes, former Reagan press secretary, dies at Delta home Mississippi Business Journal. Retrieved November 23, 2019
  4. ^ Melissa Smith (July 11, 2017) Larry M. Speakes Mississippi Humanities Council. Retrieved November 23, 2019
  5. ^ https://www.reaganlibrary.gov/research/speeches/120486b
  6. ^ https://www.reaganlibrary.gov/research/speeches/013087a
  7. ^ Boller, Jr., Paul F.; George, John (1989). They Never Said It: A Book of Fake Quotes, Misquotes, and Misleading Attributions. New York: Oxford University Press. ISBN 0-19-505541-1.
  8. ^ Greg Henderson (January 10, 2014) Former Reagan White House Spokesman Larry Speakes Dies NPR. Retrieved November 23, 2019
  9. ^ Lawson, Richard. "The Reagan Administration's Unearthed Response to the AIDS Crisis Is Chilling". The Hive (באנגלית). נבדק ב-2017-03-13.
  10. ^ Gibson, Caitlin. "A disturbing new glimpse at the Reagan administration's indifference to AIDS". Washington Post. נבדק ב-2019-03-12.
  11. ^ "The unlikely coalition that put the brakes on Aids". Financial Times. נבדק ב-2019-03-12.
  12. ^ "Betty J. Robinson". usgennet.org. נבדק ב-11 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "The Speakes Family Battle Goes South, July 17, 2009". The Washington Post. נבדק ב-11 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Jerry Mitchell, "Speakes' estate ruling disputed Mississippi native's daughter given control; wife appeals," December 6, 2009". The Clarion-Ledger. נבדק ב-11 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)